דו"ח טכנולוגי: הגולשים בסין מגלים את פייסבוק ויוטיוב

דרך הפרצה בחומה

משהו משונה עובר על חומת האש הגדולה של סין, שמאוישת על ידי צבא של 50 אלף צנזורים: היתה בה פרצה ענקית, שנמשכה כמה ימים. היא התחילה בכך שמשתמשים סינים גילו שהם יכולים להגיע לגוגל+, ובחרו להציף דווקא את דף הגוגל+ של נשיא ארה"ב אובמה.

אבל זו לא היתה רק גוגל+: עליה באמת אפשר היה לוותר. יותר ויותר גולשים סינים דיווחו שהם יכולים להגיע פתאום לפייסבוק ויוטיוב, וזאת מבלי לנקוט את התרגילים הרגילים למעקף החומה. הגישה זמינה, משום מה, גם בסלולרים וגם במחשבים שולחניים.

משתמשים מאושרים דיווחו על כך שהם נרשמו לפייסבוק בפעם הראשונה כדי לראות איך זה, והם חושבים שהרבה מאוד סינים נהגו באותה דרך. הפרצה התקיימה לאורך שני ושלישי, ואתמול היא כבר נסתמה. לגוגל+, עם זאת, עדיין אפשר להגיע באמצעות דפדפן סלולרי.

לא ברור מה קרה פה. סין, מטבע הדברים, הולכת בדרכה של אפל ולא מספקת הסברים. האם זה היה ניסיון, שמיועד לראות מה יעשו הגולשים אם פתאום יוכלו לצאת לעולם הרחב – ניסיון שהסתיים כשהסתבר שהתוצאות לא חיוביות? האם זו היתה מלכודת, שנועדה לתפוס גולשים שנכנסו לאתרים שהם ידעו שאסור להם לגשת אליהם? ואולי זו באמת היתה תקלה אדירת ממדים? בינתיים אנחנו נשארים רק עם השאלות.

מי באמת שולט ביוטיוב

 

משתמש יוטיוב בשם eeplox הופתע לשמוע ש-Rumblefish, חברת מוזיקה מאורגון, פסלה את הסרטון האחרון שלו. בסרטון רואים אותו משוטט בשדה ומלקט עשבים לסלט. רמבלפיש טענה שהקטע מכיל מוזיקה ששייכת לה, וגוגל פסלה אוטומטית את הסרטון.

החלק המוזר? אין שום מוזיקה בסרטון. יש שם רק קולות של כמה ציפורים משועממות. איפלוקס עשה את הדבר המתבקש, וערער על ההחלטה. כאן הגיעה ההפתעה האמיתית: מי שבחן את הערעור של איפלוקס לא היתה גוגל, אלא רמבלפיש. והיא, כמה מפתיע, הודיעה לגוגל שהיא עומדת מאחורי ההחלטה הראשונית שלה.

גוגל, בהתאם, הודיעה לו שאין מה לעשות: יש ענק תוכן שטוען שהתוכן שיצר איפלוקס שייך לו. אין מה לעשות, לך תכין סרטון חדש בתקווה שהוא לא יעצבן מישהו עם עוכר דין. איפלוס לא סתם את הפה, הנושא הגיע לרדיט, ותוך כמה ימים יצר סופת זעם של ממש. כשרמבלפיש הבינה שיש לה אסון יח"צ על הידיים, היא מיהרה להודיע שאחד הנציגים שלה עשה טעות, המנכ"ל שלה ענה לשאלות, והסרטון הוחזר.

השיטה של גוגל, כפי שניתן לראות כאן, גרועה אפילו מחוקי זכויות יוצרים שנויים במחלוקת. החוק לפחות מתיימר להעניק זכויות שוות לשני הצדדים: הוא מחייב את הצד שטוען שנגזל ממנו תוכן ללכת לבית המשפט ולתבוע. הוא לא יכול סתם לשחק, הוא צריך לשים כסף על השולחן. אבל לגוגל נוח מאוד עם השיטה שלה: היא חוסכת לה כאבי ראש, על חשבונם של היוצרים הקטנים. ככה זה בקפיטליזם.

ככה מקדמים עסקים קטנים

אתר קיקסטארטר המבורך מאפשר לכל מי שיש לו רעיון מוצלח לבקש השקעה מהגולשים, כדי שהוא יוכל ליישם את הרעיון. חלק מהאנשים הצליחו לגייס כך יותר ממיליון דולר. הבעיה היא התמורה: היזם יכול להציע למשקיעים שלו רק מוצרים – ספרים, סרטונים, גישה עתידית או ראשונית למוצר. הוא לא יכול, בגלל שורה של חוקים בארה"ב, להציע להם לקבל מניות בחברה שלו – מה שעשוי היה לעודד משמעותית את הגולשים, שהופכים באחת מתורמים למשקיעים של ממש.

זה עומד להשתנות. ממשל אובמה דוחף עכשיו בכל הכוח את חוק הגישה של יזמים להון, ומנהיג הרוב בסנאט אימץ אותו גם הוא. החוק יאפשר ליזמים ובעלי עסקים קטנים לקבל השקעות-המון שיכולות להגיע עד שני מיליון דולר בשנה, כשכל משקיע יכול לתת עד 10,000 דולר או 10% מהכנסתו השנתית.

ההערכות הן שאם החוק יעבור, הוא ייתן דחיפה משמעותית למשקיעים קטנים ואתרים קטנים, ותחום השקעות-ההמון עשוי לפרוץ קדימה. הרשות לניירות ערך בארה"ב בוחנת כעת את שינוי הנהלים שלה, כדי לאפשר ליותר אנשים להפוך למשקיעים ולקדם את הפרויקטים שהם רוצים בהם. הבעיה העיקרית, כמובן, היא הצל שמלווה כל מיזם מימי ראשית האנושות: נוכלים שינצלו את תמימותם של אנשים ויפרידו בזריזות בינם ובין כספם. ייזהר המשקיע.

אתם בעצמכם פיראטים 

מפלגת הפיראטים הצרפתית הודיעה שהיא תשתף פעולה עם איגוד הסופרים נגד חוק שהעבירה הממשלה בפריז לפני כשבוע. החוק מתיר לממשלה להפקיע את זכויות היוצרים על ספרים שפורסמו לפני 2001. סופרים שלא רוצים שהחוק הזה יחול עליהם, מתבקשים להודיע על כך לממשלה תוך חצי שנה. מי שלא יעשה את זה, צפוי לאבד את הזכויות המוסריות על היצירה שלו - כמו גם את היכולת לקבוע את מחירה.

"והם קוראים לנו פיראטים?", שאל המזכיר הכללי של מפלגת הפיראטים, מרסל בפטיסט, בבלוג של המפלגה. הוא לא היחיד שהשאלה הזו התעוררה אצלו. תנועת התוכנה החופשית הודיעה שגם היא תתנגד לחוק, וגם הגדירה את המהלך של הממשלה כ"פיראטיות לגאלית". הפיראט הגדול מכולם, כמסתבר, יושב בארמון האליזה.

לממשלה בכלל, ולזו הצרפתית בפרט, יש יכולת שפיראטים יכולים רק לחלום עליה: לרתום את המונופול שלה על אלימות כדי ליישם את גזילת הרכוש. גניבת ספרים היא קו יצירתי בהיסטוריה של המדינה כבוזזת, במיוחד כשמסתבר שהחוק הצרפתי חל גם על ספרים של יוצרים זרים שפרסמו בצרפת.

קצרצרים

אריק שמידט, היו"ר הקריפי למדי של גוגל, אמר אתמול (ד') כי החברה שקלה בשעתו להוציא כסף משלה, שייקרא Google Bucks. אבל, הוא נאנח, החברה ירדה מהרעיון לאחר שעוכרי הדין שלה הגיעו למסקנה שזה כנראה לא יהיה חוקי ברוב העולם, משום שהממשלות חוששות מכל מיני דברים זניחים כמו הלבנת הון. טביעת מטבע, נזכיר, היא אחת מזכויות היתר של מדינות. גוגל חושבת, מסתבר, שהמדינה זה היא.

אפל היא החברה המזוהה ביותר עם רעיון הגן הסגור - סביבה שרק היא מחליטה מה נכנס אליה ומה מותר בה. כרגע נראה שהיא עובדת במרץ על רעיון הגנון הפסיכוטי: היא מסרבת למכור ספרים שמכילים קישורים ברשימה הביבליוגרפית שלהם לחנות הספרים המתחרה והמצליחה הרבה יותר, אמזון. כי האח הגדול טים לא רוצה שתדעו שיש אפשרויות אחרות בחוץ, זה יכול לטמא את מוחכם.

נינטנדו פסלה משחק מחשב, "עקידת יצחק" שמו. המשחק מתמקד בחייו של ילד שמוחזק במרתף על ידי אמו, ששומעת כביכול הנחיות מאלוהים שמורות לה להתעלל בו כדי לטהר אותו. המשחק כבר עורר שערוריה – בגרמניה הוא מוגבל לבני 16 ומעלה בלבד בשל תוכן שנחשב פוגעני מבחינה דתית. נינטנדו, שמתמקדת במשחקים לכל המשפחה (כל זמן שזו לא משפחת אדאמס), לא רצתה לגעת בדבר הזה במקל.

אחחח, אוטוקורקט: תלמיד בג'ורג'יה שלח הודעת טקסט שאומרת שהוא עומד להגיע (Gonna) לבית הספר שלו, האוטוקורקט תיקן את זה ל"חמוש (Gunman) בדרכו לבית הספר", מה שהוביל לפאניקה ולכך ששוטרים סגרו את בית הספר בחיפוש אחר המחסל המרושע. אוי.

אפליקציה חיובית לאייפון, Intoxicase שמה, מספקת למשתמש כיסוי אייפון שמשמש גם כפותחן בקבוקי בירה – ומונה את מספר הבקבוקים שהוא פותח באמצעותה. בהתאם למספר הזה היא מציעה למשתמש להזמין מונית, אם הוא שתוי מכדי לנהוג, או למצוא את המכונית שלו אם הוא כבר בשלב ההנגאובר. אם יש גרסת אנדרואיד, תופע נא מיד.

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"