כשהמצב לא חמור מספיק

המנצח הגדול של הסיבוב הקודם במשבר הכלכלי העולמי היה ללא ספק נגיד בנק ישראל פרופ' סטנלי פישר. שרי האוצר, תחילה רוני בר־און ואחר כך השר הנוכחי יובל שטייניץ, נדחקו איכשהו לפינה.

מה שהביא לניצחונו הברור של הנגיד ולהכתרתו בתואר "המבוגר האחראי" היה שילוב של כמה גורמים: עם תחילת המשבר התפזרה הכנסת, והשיתוק שאחז אז בממשלה לא אפשר לאוצר לנקוט פעולות נמרצות; פישר, שהספיק לנהל משברים גדולים בעבר, הפעיל כמה צעדי מדיניות יוצאי דופן, כמו שימוש בשער החליפין ורכישת אג"ח ממשלתיות; והעובדה הידועה שההשפעה של צעדי הבנק המרכזי תמיד מהירה מזו של הממשלה, שחייבת לקבל לכל מהלך כמעט אישור מהכנסת.

היצואנים מחכים לתוצאות משבר החוב של יוון

עוד שבוע קריטי צפוי לעתידו של גוש היורו. עד יום חמישי יצטרכו מחזיקי האג"ח של יוון להחליט אם הם מקבלים את הסדר החוב שהיא מציעה. אם לא יושג רוב של 90% מקרב בעלי החוב הפרטיים שתומכים בהסדר, לא תוכל יוון לקבל את הנתח הנוסף של הסיוע מהאיחוד האירופי ומקרן המטבע הבינלאומית - וכל סיפור משבר החובות באירופה עלול להתפרץ מחדש.

על השפעת המשבר באירופה על היצוא הישראלי נאמר כבר הכל, ומספיק לציין בהקשר זה את מה שכתב אתמול (ב') האוצר, בסקירתו על מצב המשק בפברואר: "בחודש ינואר נרשמה התכווצות ניכרת ביצוא הסחורות, בהמשך למגמת הירידה שהחלה במחצית השנייה של 2011. במקביל, בחודש שעבר נרשמה עלייה משמעותית ביבוא הסחורות, והתפתחויות אלה העלו את הגירעון המסחרי לרמות שיא".

לכן בתקופה הקרובה יצטרכו מקבלי ההחלטות הכלכליות בירושלים להפעיל כמה מהלכים להמרצת הפעילות הכלכלית ולתמיכה ביצוא. אבל מצד שני, מצבו של המשק אינו כה חמור, ועדיין אין צורך לשוב ולנקוט את המהלכים שהפעיל בנק ישראל במשבר הקודם.

בבנק ישראל שומרים את התחמושת

בראיון ל"כלכליסט" אמר השבוע מנהל חטיבת השווקים בבנק ישראל אנדרו אביר כי כבר חצי שנה ששער החליפין אינו שונה מהשער שנקבע על ידי התנאים ה"טבעיים" במשק (יצוא, יבוא ומאזן התשלומים), ולכן בנק ישראל לא מתערב בשוק המט"ח. על האפשרות שהוא ישוב לרכוש אג"ח ממשלתיות אמר אביר כי כלי זה מיועד למצב שבו הריביות אפסיות, ולמצבים מאוד מאוד חריגים - שני תנאים שאינם קיימים כיום.

לכן זאת שעתו הגדולה של שר האוצר לשוב אל קדמת הבמה. הרי הממשלה היא השחקן הראשי במדיניות הכלכלית, ונציגה עלי אדמות הוא שר האוצר. כלי המדיניות העיקרי שלו הוא תקציב המדינה, ועכשיו השאלה הגדולה היא איזה שימוש ייעשה בו. החודש שטייניץ אמור לדווח לכנסת אם ישראל חוזרת אל חיק המדינות המתוקנות, שסבורות ש־12 חודשים הם אופק תכנוני מספיק ארוך; או שהיא ממשיכה בתקציב דו־שנתי, שעלול להתגלות פעם נוספת כמסמך ריק מתוכן.