הצעה למנכ"לים: נא לצאת מהמקלטים

לפני שנה דיברתי כאן על פרמיית הסיכון של הישראליות. במודל של 2012 פרמיית הסיכון התחדדה בכמה היבטים, ואפשר לדבר על זה שעות. כמה הערות קצרות ובקשה צנועה אחת.

הערה ראשונה: רוב החברות הישראליות לא מתמחרות בצורה רצינית את הסיכונים הכרוכים בשינוי דרמטי של המצב הביטחוני-לאומי. מאז הכנס הקודם, הנושא החשאי שנידון רק בחדרי חדרים פרץ לשיח הציבורי כמו פצצת מיצרר. האוויר התמלא בדיבורים על התקפה ישראלית על מתקני הגרעין של איראן והמלחמה שתבוא בעקבותיה, אבל החברות הישראליות מעדיפות לעצום עין. וזה מוזר – מצד אחד ראש הממשלה והנשיא האמריקאי מדברים על האפשרות של מלחמה בגלוי, מול המצלמות והמיקרופונים, ומצד שני אנחנו מתייחסים לאפשרות של מלחמה כאל שמועה על מלחמה בטימבוקטו.

הערה שנייה: רוב החברות הישראליות מתמחרות בחסר את הסיכונים הכרוכים באיכות הממשל והשלטון בישראל. בשנה האחרונה הצטברו עוד ועוד עדויות קשות על האיכות הירודה של ההנהגה הישראלית. תסתכלו על מה שקורה בלשכת ראש הממשלה. תראו את הכנסת המלאה בחייזרים והזויים ואת הרגולטורים המזגזגים בבהלה. יש חברות שנחתכו בשנה האחרונה בגלל שפוליטיקאים פופוליסטים ורגולטורים לחוצים הוציאו עליהם חוזה. זה יכול לקרות לכל חברה ישראלית לפתע כי כבוד השר חושק בעוד כותרות או כי רגולטור חדש רוצה להפגין את ההבדל בינו לבין קודמו.

הערה שלישית: המחאה של הצעירים והתסיסה של מעמד הביניים שינו את חוקי המשחק הצרכניים. יש חברות שחוו טראומה בשנה האחרונה וחברות אחרות מסתכלות בחרדה על מה שקורה, אבל עדיין, נראה שחברות רבות לא מבינות את הסיכון לכל מי שלא מבין, לא מפנים ולא מתאים את התנהלותו לחוקי המשחק החדשים. מי שאומר בוא נחכה עוד קצת, המחאה תדעך, המוחים יתעייפו, לוקח על עצמו סיכון גדול מאוד בסיבוב הבא.

הערה רביעית: בקיץ האחרון, רוב המנהלים במשק ירדו למחתרת ומסתתרים בבונקר. הם נעלמו מכלי התקשורת, במשך חודשים פחדו להגיע לאירועים פומביים, גם של תרומה וצדקה, הקטינו את החשיפה של החברות ואת תקציבי הפרסום והשיווק. בקיצור, התאיידו. יכול להיות שזו היתה תגובה בריאה ברגע הראשון, כאשר העדר השועט של המחאה איים על כל מי שזז בשטח, אבל בהלה זו לא אסטרטגיה, כידוע. לא במלחמה ולא בעסקים.

ולבסוף בקשה או הצעה צנועה: מנהלי החברות והעסקים בישראל יודעים להביא תוצאות מצוינות לשורה התחתונה ולייצר ערך לבעלי המניות שלהם. הם יודעים גם לדאוג לעצמם לא רע. הגיע הזמן שהמנהלים ייקחו חלק חשוב יותר בהנהגת המשק הישראלי, ולמעשה בהנהגת המדינה. אני לא מציע שהם יילכו לפוליטיקה. לא צריך להגזים. אני מתכוון שהאנשים המובילים בבטחה את החברות שלהם, יבדקו איך הם יכולים לתרום לא רק לאיכות הפירמה שלהם, אלא גם לאיכות החברה הישראלית.

המנהלים צריכים לא לפחוד מעימות עם פופוליזם לא אחראי, של פוליטיקאים, רגולטורים וחלק מהעיתונות. באותה עת, כן להתייחס בכבוד, בהגינות וברצינות לציפיות של מעמד הביניים. למעשה, אם יקבלו על עצמם אחריות אמיצה, רחבה ועמוקה, במקום להתבצר בלשכות המוגנות שלהם, הם יועילו גם לחברות שהם מובילים.