דו"ח טכנולוגי: אריק שמידט חושב שהאינטרנט מחליף את המדינה

הפנטזיות של שמידט

היו"ר של גוגל, אריק שמידט, ידוע לא רק בפליטות הפה המשונות שלו - אלא גם בנטייתו לטכנו-אוטופיזם, כלומר לתפיסה שהטכנולוגיה תשנה אותנו ותפתור את בעייותינו. שמידט עורך בימים אלה סיורים באירופה, והוא פרש שם את חזונו.

לטענת שמידט, הרשת יוצרת תרבות על-לאומית, שבה "הנאמנות איננה רק למדינה, אלא גם לידידים ולאינטרסים (של המשתמש – יצ"ג). זה ישנה הכל לאזרחים, למדינות ולחברה". יו"ר גוגל הוסיף: "תמיד האמנתי שהרשת היא יותר מאשר רשת של מכונות. היא רשת של מוחות שמתפתחים לכלל מודעות גלובלית. הרשת מאחדת את כולנו ברגש ובפעולה".

וואלה. אולי שמידט צריך לצאת למקומות רגועים פחות מאירופה, למשל אפגניסטן, ולשאול את המקומיים האם הם חושבים ש"הרשת איחדה אותם ברגש ובפעולה" עם האמריקאים. אולי הוא צריך לשאול איראנים האם הרשת "איחדה אותם ברגש ובפעולה" עם ישראלים, ולהיפך.

הרגש הלאומי, שהוא זיקוק מתוחכם של רגשות שבטיים, הוא אחד הרגשות הקשים ביותר לניטרול. הוא לא הולך לשום מקום. אינטלקטואלים ומדענים נוטים לזלזל בו משום שהוא חדש כל כך: הוא מגיע בסוף המאה ה-18, פלוס מינוס. זו טעות קלאסית: כשהתרסק הגוש הסובייטי, רגשות לאומניים שהודחקו במשך ארבעים שנה ויותר הטביעו חבלים שלמים של העולם בדם. קשה להאמין שדווקא ג'ימייל ישנה את המצב הזה.

אין פירוש הדבר ששמידט טועה לגמרי: יש אכן חלק באוכלוסיה שהרשת הופכת אותו לקוסמופוליטי יותר, אזרח-העולם יותר. אחרי שהקשבת למשרו לילה, להקה ביירותית נהדרת, אתה לא יכול שלא לחשוב אם הפצצה הבאה שתוטל על ביירות לא תהרוג אנשים טובים. וכן, הרשת של ימינו מעניקה לכך חשיפה רבה יותר. אבל מי שחש כך, מותר להניח, ממילא היה ספקן כלפי רגשות לאומיים עוד קודם לכן.

אייפד? קינדל! 

האייפד. מחובר, מחובר מדי

 

כשהאייפד הראשון יצא לשוק, רק לפני שנתיים, מומחי טכנולוגיה גמרו עליו את ההלל ואמרו שהנה הגיע הדבר הטוב ביותר מאז הלחם הפרוס, הגאדג'ט שיחסל את כל הגאדג'טים. בין השאר הוא נחשב למוצר שייתן זריקת מרץ רצינית לתעשיית הדפוס.

הרבה זיעה, דם ודמעות של עובדים סינים אחר כך. מחר יושק הדגם החדש של הטאבלט מבית אפל, אבל בינתיים תעשיית הדפוס מתחילה להגיע למסקנה שהטאבלטים, ודאי האייפד, הם לא הפתרון. והבעיה הפעם היא לא אפל: הבעיה היא אופי המכשיר עצמו.

הטאבלט, אומר אנליסט של פורסטר, היא "כמו אישה מפתה. היא אומרת כל הזמן: אתה יכול להיות עכשיו ביוטיוב. או שולחת התרעות קופצות ללא הרף, אומרת שקיבלת מייל. הקריאה עצמה צריכה להתחרות בה".

כך שאין מה לעשות, קורא ספרים אלקטרוני הוא עדיין הדרך הטובה ביותר לקרוא ספרים דיגיטליים. הוא יודע לעשות רק דבר אחד, אבל עושה אותו טוב ולא מפריע לקריאה שלך עם המציאות הדיגיטלית השוצפת. הטאבלט, נזכיר, הוא מוצר שהיוצר המודרני שלו, סטיב ג'ובס, אמר בשעתו לג'ף בזוס: "אף אחד לא קורא יותר". כמו בהרבה דברים אחרים, הוא טעה, וההצלחה של קוראי הספרים היא הוכחה לכך.

נאשמת מס' 2, פייסבוק

דיווחנו לאחרונה על כך שבאוסטרליה נתבעה טוויטר לדין על ידי אדם ששמו הוכפש ברשת החברתית. התובע ציין אז הוא פועל משפטית גם נגד האישה שהכפישה אותו, ומומחים משפטיים אמרו אז שהתובע יכול לטעון שעד כמה שזה נוגע לו, טוויטר צריכה לתבוע בתגובה את האנשים בה שימוש לרעה.

השאלה המשפטית הזאת, כפי שמסתבר, אינה מוגבלת לאוסטרליה, אלא בכל המדינות שמערכת המשפט שלהן מקורה בבריטניה - בכללן במידה רבה ישראל. במשפט הבריטי, לעיתון ולכלי תקשורת יש מעמד נפרד מזה של הכותבים בהם: לא רק כותב הדיבה צפוי לעונש, אלא גם זה שפרסם אותה. בארה"ב המצב הרבה יותר מסובך, ובהתחשב בתיקון הראשון לחוקה, הרבה יותר קשה להוכיח שם הוצאת דיבה – התובע צריך להוכיח שהפרסום בוצע בזדון וביודעין.

אבל האם טוויטר יכול להיחשב, לצורך העניין, ככלי תקשורת? טוויטר, כמובן, טוענת שלא. אין עדיין פסיקה בנושא בכל מה שקשור אליה – או, לצורך העניין, לפייסבוק. גוגל כבר הצליחה לצאת מבתי משפט בריטיים עם פסיקה ולפיה היא לא כלי תקשורת. אבל בעידן שבו עמוד פייסבוק הוא אמצעי תקשורת מועדף כל כך על כוכבי בידור, מועמדים פוליטיים והשילובים ביניהם, עולות לא מעט שאלות. 

נניח שמישהו חושב שהתכנים שפורסמו בעמוד פייסבוק שפתחתי הוציאו את דיבתם רעה. את מי הוא אמור לתבוע? רק אותי? ומה עם כל האנשים ששיתפו את התכנים? האם אפשר לתבוע אותם? האם פייסבוק היא, לצורך העניין, מפרסם? יש לה, אחרי הכל, עניין מובהק בכך שאנשים ישתפו כמה שיותר תוכן – כך היא מוכרת פרסומות.

פייסבוק תוכל לטעון להגנתה שכאשר מודיעים לה על תוכן פוגעני, היא בודקת את העניין ומסירה אותו. לא בטוח שזה יגן עליה. האם, בגלל שהפרסום הפך לקל כל כך, אנחנו צריכים להסיג לאחור את זכותם של אנשים לשם טוב? או שהכללים הישנים צריכים פשוט שדרוג לעידן טכנולוגיית המידע?

הנושא עוד לא הוכרע בבתי המשפט, והתפוד הלוהט הזה – שמתחמם ככל שהתקשורת החברתית הולכת ותופסת את מקומה של התקשורת הממוסדת – ייפול בסופו של דבר בחיקו של שופט כלשהו, שאת פסק הדין שלו יקראו בעניין במדינות רבות ברחבי כדור הארץ.

האפליקציות ש(לא) יעזרו לכם

בניו יורק נערכת כבר שלוש שנים תחרות BigApps, שזכתה לשבחים רבים, ובה מתחרים על פרסים יצרני אפליקציות שאמורות לשפר את חיי התושבים. הזוכים בתחרות מדורגים על ידי הציבור.

על פניו, פרויקט ראוי לשבח עד מאוד. בפועל, עם זאת, המציאות ורודה פחות. שני היישומים שהובילו השנה היו אפליקציות אייפון שטרם נבנו, אם כי המפתחים שלהם כבר קיבלו 10,000 דולר מכספי הציבור. אפליקציות מנצחות אחרות היו בעצם תיאור של מקומות או של מסלולי טיול בניו יורק, שזה נחמד - אבל נראה שיש יותר מדי מהן.

יש, כמובן, כמה אפליקציות מוצלחות – SafeEats, למשל, מצמידה לכל מסעדה באזור את הדירוג שהעניקו לה שירותי התברואה – אבל המחשבה שכמה מתכנתים יגאלו את העיר מכל צרותיה היא פנטזיה חסרת בסיס. והיא, כמובן, פנטזיה חסרת בסיס שיכולה להתקיים, אפילו כפנטזיה, רק בסביבה אורבנית גדולה – המקום שבו טכנו-אוטופיסטים מתכנסים ממילא.

קצרצרים

פייסבוק הודיעה אתמול כי אף שהשימוש בטרשת החברתית הוגבל בסין מאז 2009 – השלטונות שם חוששים מחומרים ממכרים מאז ימי מלחמות האופיום – סין היבשתית מספקת את עיקר מפתחי האפליקציות שלה ברחבי אסיה. בשנה שעברה פתחה פייסבוק משרד בהונג קונג, שמעמדה החוקי בסין מעורפל: כתוצאה מהמורשת ההיסטורית שלה סין מחויבת להיות פחות דיקטטורית שם. מהונג קונג מתכננת פייסבוק את פלישתה לסין עצמה, וכמסתבר כבר יש לה גיס חמישי של מפתחים במקום.

RIM יצרנית הבלקברי נמצאת בנסיגה בכל תחום, ובקרוב, מעריך אנליסט, תצטרך גם להפחית את הסכומים שהיא תובעת מחברות סלולר עבור העונג שבמכירת המכשירים שלה. הסיבה לכך פרוזאית מאד: הלקוחות נסים מבלקברי לעבר צעצועים נוצצים נוסח אנדרואיד ואייפון, ובקרוב יצטרכו הסלולריות לשלם להם כדי שיואילו להחזיק מכשיר סולידי שבסך הכל עושה רק את העבודה שלו. אלה חדשות רעות לחברה שגם כך מדווחת על הפסדים בשנה האחרונה.

האייפד 3 עוד לא פרץ לחיינו – זה כנראה יקרה מחר, והשמועות אומרת שאפל עומדת לקרוא לו אייפד HD, שזו כנראה המקבילה של הוספת S לשם האייפון – אבל הוא כבר גורם נזקים. לפי דיווחים באתרים העוסקים באפל, חברות ששולחות מוצרים מסין לארצות הברית מתלוננות על כך שאפל פחות או יותר השתלטה על כל המטוסים שמבצעים משלוחים לארה"ב כדי ליצור רכבת אווירית של אייפדים. כל זה, כמובן, מקשה על סתם סוחרים שרוצים לשלוח ללקוחות שלהם את המוצרים שהזמינו.

סוכנות המדענים המטורפים החביבה על המדור, דארפה, הציגה את הרובוט המאיים החדש שלה. אתם מתבקשים לקבל במחיאות כפיים את צ'יטה, רובוט דמוי חתול, שמחזיק – זמנית, ללא ספק – בשיא המהירות של רובוט עם רגליים: 28.8 קמ"ש. בהצלחה בנסיונות הבריחה ממנו. הדגם הבא יהיה מצויד ללא ספק בשיניים, או לפחות בלייזרים שנורים מהעיניים. זו סוכנות מדענים מטורפים צבאית, כזכור.

גיבור עממי חדש נולד. הוא ידוע רק בשמו הראשון, אריק, ובקרוב הוא יצטרך להסביר את עצמו בבית המשפט, והמוני תושבי המאה ה-21 יעמדו מאחוריו. לאריק, אתם מבינים, נמאס מהרעש הסלולרי הבלתי פוסק באוטובוסים וכלי תעבורה ציבוריים אחרים. אז הוא רכש משבש סלולר ועלה איתו לאוטובוס, ומדי פעם החזיר קצת שפיות לקופסת המתכת שמלאה באנשים שלא מוכנים להכיר בכך שהם לא לבד בעולם. על המעשה ההירואי ואוהב האדם הזה הוא צפוי להיענש, שכן שיבוש תדרים סלולריים משבש גם את היכולת של חברות סלולריות לעשות כסף. אריק צפוי לקנס ואולי – בהתחשב בכך שהוא מסרב בתוקף להביע חרטה – גם לישיבה בכלא.

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)

• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.

• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"