חוף המריבה: למי שייך נמל תל אביב?

השמאי ד"ר בועז ברזילי יכריע למי שייכים 90 דונם בחלקו הדרומי של נמל תל אביב, כך קבע שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב יהודה פרגו.

לטענת התובעים - המייצגים בעלי מניות מהציבור בחברת אוצר מפעלי ים, שבבעלותם 16.5% מהחברה אשר בנתה את הנמל לפני 74 שנה - לחברה יש זכויות בכל שטח הנמל. מנגד, המדינה טוענת כי לחברה יש זכויות על 3 דונמים בלבד.

לפני כחודש מינה השופט פרגו את ברזילי לשמאי, לאחר שלפני שנה וחצי החזיר בית המשפט העליון את התיק לבית המשפט המחוזי כדי למצוא "פתרון יצירתי" לסכסוך על הבעלות על הקרקע.

השופט פרגו קבע כי יש צורך במינוי מומחה שיכריע במחלוקת בין הצדדים, כיוון ש"מדובר בנכס עתיק יומין אשר עבר 'גלגולים' ומאורעות רבים, ויש צורך לאתר את כל הרישומים והמסמכים".

השופט הוסיף כי "הדרך היעילה ביותר לבירור הזכויות בקרקע, כולל התכנון העתידי והשינויים הצפויים בו, שווי הזכויות, זהות בעלי הזכויות וחלקיהם, היא באמצעות מומחה".

בעקבות פסיקתו של השופט פרגו הגישה בשבוע שעבר פרקליטות מחוז תל אביב את התנגדותה להחלטה.

התביעה המקורית הוגשה ב־2004 על ידי שלושה בעלי מניות בחברת אוצר מפעלי ים, שדרשו כי המדינה תרכוש את מניות הציבור תמורת ערכן האמיתי, 1,245 שקל למניה, ולא לפי 221 שקל למניה - המחיר שלפיו הן נפדו בזמנו. בתביעה שהוגשה בשם 15 אלף בעלי מניות מהציבור המחזיקים בכ־65 אלף מניות, נטען לפגיעה קשה בבעלי מניות המיעוט והיקפה הוערך ב־81 מיליון שקל.

ב־2007 אישרה השופטת ציפורה ברון את התביעה הייצוגית וקבעה כי מדובר במקרה מובהק של קיפוח המיעוט. שופטי העליון סברו אחרת, וביולי 2010 קבעו שבטרם מאשרים את התביעה חייבים להכריע למי שייך הנמל - קביעה שמשפיעה באופן ישיר על שווי המניות של החברה ומידת הרווחיות האמיתית שלה.

לפי רישומי הטאבו, מלבד 3 דונמים רשום כל השטח על שם המדינה. אולם לטענת התובעים החברה רכשה את השטח מהבריטים ב־1936, ובשל מדיניות הבריטים לא ניתן היה לרשום את השטח על שם החברה. כך נותר השטח רשום על שם "הנציב העליון", עד שבשנות השמונים נרשם באופן רשמי על שם המדינה.