5 סיבות לכישלון המאבק החברתי בשנה הקרובה

הכותרת מטעה - אופטימיסט חסר תקנה כמוני לא כותב מילים כאלה. זהירות - המאמר הזה מתסכל, מרגיז ומונה חמש נורות אזהרה לקראת שובו של המאבק החברתי. המאמר הקודם הציג 10 סיבות לשובו של המאבק, אבל בואו נודה באמת - לא מעט קשיים אורבים לאותו עם שדורש צדק חברתי.

1. שמאל-ימין-סמול - אמנם הפערים גדלים והמחירים עולים, אבל גם אחרי קיץ 2011 רובנו עדיין לא נחליט איך להצביע בקלפי לפי נושא הכלכלה. בטח בתקופה שבה איראן מאיימת, טורקיה מתחממת ומצרים מתהפכת. בינתיים הממשלה הקפיטליסטית תמשיך לרוקן לנו את הארנק, תמשיך למכור את הנכסים שלנו לטייקונים במחיר מציאה, ואנחנו כמו עדר כבשים נמשיך להצביע לאותן המפלגות רק על פי המצע הביטחוני-מדיני שלהן. אנשי ימין יגידו שהמאבק הוא מזימה של "סמולנים". אנשי שמאל יאמרו שקודם צריך שלום. פעילי המאבק החברתי ישארו תקועים בין הפטיש לסדן.

2. מאבקים פנימיים - זו הסיבה שתפיל כל שינוי חברתי ואפילו תרבויות, תאגידים, צבאות, קהילות ומשפחות. לאו דווקא הפילוגים המתוקשרים במחאה יפילו אותה, אלא ויכוח על כל דבר אפשרי, קואליציות פנימיות ובעיקר משחקי אגו. פעילים, ובעצם כל אזרח שמרגיש מחובר למאבק, מגיע טעון בתחושות ורגשות, ובעיקר ב"ידיעה" שרק הוא יודע ומבין את המצב. היה משהו מאוד מרגיע בקיץ כשכולם יצאו להקשיב, לדון, לשוחח, להעמיק. אבל מאז הקיץ, חזרה הגאוותנות הישראלית וחזר השיח הישראלי חם המזג.

3. ריח בחירות - המאבק הוא פוליטי, אך לאו דווקא מפלגתי. פוליטיקה בהגדרתה היא "יחסי הכוח בחברה". המאבק דורש שינוי ביחסי הכוח בין המעמד העליון לבין כל השאר; שינוי יחסי הכוח בין המגזר הפרטי לציבורי; שינוי יחסי הכוח בין השלטון לעם. אבל למאבק ככלל אין עמדה בעד או נגד מפלגה כלשהי, אלא בעד ונגד מדיניות וסדר יום מסויימים.

מפלגה היא רק כלי לשינוי. החסרון שלה - היא מפלגת, ומכאן שורש שמה. ככל שמתקרבות הבחירות, פוליטיקאים מקצועיים וחובבים, ותיקים וחדשים, ינצלו את המאבק יותר ויותר, מה שעלול לפלג עוד יותר את הפעילים ואת כלל הציבור.

4. המחאה בעולם הביאה תוצאות הפוכות - במצרים עלו האחים המוסלמים, בספרד המפלגה השמרנית-קפיטליסטית, יוון וסוריה בעיצומם של תהליכים קשים, ובארה"ב מה שהתחיל כתקווה גדולה הסתיים בגירוש הפעילים מהרחובות. אז מה איתנו? האם ישראל כל כך מיוחדת שדווקא כאן נביס את שלטון ההון?

5. התדמית הבורגנית-אשכנזית של פעילי המאבק - יוזמי המאבק ביולי יצרו תדמית לכלל הפעילים, תדמית של אשכנזים-תל-אביבים-שמאלנים-מפונקים. בפועל זה בדיוק ההפך - רבים מהפעילים הם אנשי פריפריה, יש לא מעט אנשי ימין, והרוב עובדים קשה למחייתם - כולל אלה ממרכז תל-אביב, מקרית שמונה או מבאר-שבע. אבל האמת לא משנה במציאות של המדיה, התדמית היא זו שקובעת. למרבה הצער אנשים נתפסים לתדמית כאילו היא אמת שברא אלוהים.

מייאש, מתסכל, מדכא, אבל מה עושים? צריך למצוא את הפתרונות לכל הקשיים האלה. חייבים למצוא דרך. אם יש לכם רעיונות, אתם מוזמנים להציע בטוקבקים, או בדוא"ל ofer_barkan@walla.com.