הפחתת דמי הניהול: רעה לצרכנים, טובה לחברות הביטוח

החלטת ועדת הכספים בנושא הפחתת תקרת דמי הניהול נראית במבט ראשון כהישג מרשים לצרכנים, ברוח המחאה החברתית. אבל על זה בדיוק נאמר "עוד ניצחון כזה ואבדנו". מה שנראה כהישג במבט ראשון יתברר, להערכתי, בתוך שנים ספורות כנזק גדול לצרכנים.

בלהט הרצון המובן לסייע לציבור התעלמו האוצר וחברי הכנסת מהתוצאות הקשות מאוד שעלולות להיות למהלך זה על ענף הפיננסים בטווח הקצר והבינוני, וכפועל יוצא מכך על הצרכנים בטווח הבינוני־ארוך. זאת, אלא אם יתווספו אליו צעדים נוספים, ומהר.

כניעה ללחצים פוליטיים

את הנזק לבתי ההשקעות תיאר משרד האוצר עצמו במצגת לוועדת הכספים שערך לפני כשלושה שבועות. מהמצגת עולה כי כבר בתקרת דמי ניהול של 1.2% יש גופים שיפסידו כסף, וכי כל הפחתה נוספת תשית עליהם הפסדים גדלים והולכים. מדוע? האוצר קבע כי העלות הממוצעת של ניהול קופות גמל היא 0.95% לשנה. תקרה של 1.2% תביא את ההכנסה הממוצעת של בתי ההשקעות מדמי ניהול קרוב ל־0.95%, שהיא העלות הממוצעת, ובהנחת התייעלות מסוימת של חברות הגמל, הן יצליחו לשרוד.

שבוע לאחר מכן, במה שנראה ככניעה ללחצים פוליטיים, שינה לפתע הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון פרופ' עודד שריג את הערכותיו, וטען כי גם בדמי ניהול של 1.05% הגופים המנהלים ישרדו.

כמי שמכיר מקרוב את המספרים של ענף הגמל, אינני יכול להיות שותף להערכה אופטימית זו. קביעת התקרה של 1.05% תביא באופן מיידי את ההכנסה הממוצעת של בתי ההשקעות ל־0.85%, ובתוך פרק זמן קצר ל־0.7%. אינני מכיר שום גוף בענף הגמל שיוכל לעשות "דיאטה" של 30% ויותר בדמי הניהול הממוצעים בלוח זמנים כל כך קצר. גם הפחתה של משכורות בכירים ב־50%, שבחלק מהמקרים היא מוצדקת ומתבקשת, לא תיתן מענה מלא להתייעלות מסיבית שכזו.

להערכתי, התוצאה תהיה מעבר להפסדים כבדים בחלק מבתי ההשקעות שמנהלים קופות גמל. חלקם, בעיקר הקטנים שבהם, לא יוכלו לעמוד בכך ויבקשו למכור את הפעילות או למזגה עם בית השקעות אחר.

המרוויחות הגדולות מהמהלך יהיו חברות הביטוח. אמנם גם הן יספגו ירידה ברווחיות בטווח הקצר, כפי שהן כבר מסרו בדיווחים לבורסה (והבורסה היטיבה לייצג זאת, כאשר מניות הענף ירדו בכ־15%). אולם, באופן פרדוקסלי, בטווח הארוך הן יהיו המנצחות הגדולות. מדוע? הפחתת דמי הניהול בתחום ביטוח המנהלים תחול רק על פוליסות חדשות, בעוד שבענף הגמל היא תחול מהרגע הראשון על כל הנכסים המנוהלים כיום.

ההבדל הגדול בין בתי ההשקעות לבין חברות הביטוח טמון בכך שלבתי השקעות יש רק רגל אחת בחיסכון הפנסיוני - קופות הגמל, בעוד שלחברות הביטוח יש שלוש רגליים - ענף הגמל שנפגע, ביטוחי המנהלים שנפגעו באופן קל יחסית, וקרנות הפנסיה שלא נפגעו כלל.

המשמעות היא שחברות הביטוח, עם הכיסים העמוקים שלהן, יוכלו לתת הנחות מופלגות בדמי הניהול על ידי סבסוד צולב, לגרום להפסדים כבדים לבתי ההשקעות, לקנות אותם בזול, ואז לחזור ולהעלות את דמי הניהול.

התהליך הזה יגרום לירידה דרמטית בתחרות בשוק ההון ולריכוז עוצמה בלתי נסבלת בידי 3–4 חברות ביטוח, לכל היותר. חברות אלה שולטות לחלוטין בפנסיה, בביטוח כמובן, ובתוך שנים ספורות גם בגמל.

מצב זה יהיה הרקע להקמת ועדת הריכוזיות מס' 2, אבל זה יהיה כבר מאוחר מדי, כי זו תהיה מציאות שאין ממנה דרך חזרה. האם לכך כיוונה רפורמת בכר - להעברת הריכוזיות בתחום הגמל מהמערכת הבנקאית לחברות הביטוח?

ועוד לא דיברנו על מה שיקרה לאקטיביזם המוסדי, שכל כך הרבה דנים בחשיבותו. מי שנמצאים היום בחזית המאבק נגד בעלי השליטה בנושא הסדרי חוב הם בתי ההשקעות ולא חברות הביטוח, שלהן יש שפע של ממשקים עסקיים עם אותם בעלי שליטה. גם כאן, הצרכנים ישלמו את המחיר.

משנים את כללי המשחק

לרשימה המתארכת של הנזקים לציבור הצרכנים אוסיף עוד נזק שקשה לכמת אותו במדויק, אבל אין לי ספק כי הוא משמעותי ביותר: אילו משקיעים, מקומיים או זרים, ירצו לעשות עסקים במדינה שמשנה אחת לכמה שנים את כללי המשחק? הרי רק לפני כמה שנים נקנו קופות הגמל מהבנקים על בסיס כללי משחק שונים לחלוטין. זו לא סביבה עסקית שמעודדת השקעות של יזמים מקומיים או זרים בישראל, השקעות שהן חלק מהתשתית לצמיחה עתידית של המשק.

כל זה מוביל למסקנה מצערת מאוד - הצרכנים, אלה שהרפורמה נעשתה עבורם ולטובתם, ימצאו את עצמם בתוך 3–4 שנים שבויים בידי 3–4 חברות ביטוח, במקום שלושה בנקים (הבעלים לשעבר של גדיש, עוצמה ותמר). האם זה מה שרצו המחוקקים שלנו להשיג?

מה עדיין יכול למנוע את התפתחות התרחיש הזה? שורה של צעדים מתקנים בתחום הגמל, ובהם קביעת רצפה לדמי הניהול במקביל לתקרה שכבר נקבעה וחידוד המסלול ההוני בקופות הגמל.