הרנסנס הצרפתי
"מחוברים לחיים" הוא מהסרטים המצליחים בתולדות צרפת, עם מעריצים כמו הארווי ויינסטין והנשיא סרקוזי. לקראת פסטיבל הקולנוע הצרפתי, מספר המפיק ל"כלכליסט" על ההצלחה ועל התחרות מול "הארטיסט"
"ההצלחה של הסרט שלנו היא חלק מהרנסנס שעובר על הקולנוע הצרפתי השנה", מספר המפיק יאן זנו על הקומדיה "מחוברים לחיים". "'הארטיסט' זכה באוסקר, ו'שלום למלכה' פתח את פסטיבל ברלין. זו כבר תופעה רחבת ממדים".
כשזנו מדבר על הצלחת הקולנוע הצרפתי, הוא יכול להציג קבלות. "מחוברים לחיים" הוא הלהיט הגדול בצרפת השנה, והביא עד כה לבתי הקולנוע שם יותר מ־19 מיליון צופים. סרטם של הבמאים אוליביה נקש ואריק טולדנו יפתח ב־17 במרץ את פסטיבל הקולנוע הצרפתי בישראל.
כמעט כל אדם שלישי בצרפת צפה כבר בסרט, המציג את סיפורו של פיליפ פוזו, מיליונר שנפצע בתאונת רחיפה ומקבל טיפול מסור מצעיר שחור, אסיר לשעבר. עם תקציב זעום של 9 מיליון יורו והכנסות עולמיות של כמעט 300 מיליון דולר, הסרט הוא הצלחה מסחררת בכל קנה מידה. בגרמניה ובשוויץ הוא היה במהרה לסרט הצרפתי המצליח בכל הזמנים, באיטליה צפו בו 100 אלף איש תוך שבועיים, והארווי ויינסטין כבר חטף אותו להפצה בארה"ב במאי. כיצד הצליחה קומדיה על מערכת יחסים בין מיליונר למטפל שלו להפוך לסרט השלישי המצליח ביותר בתולדות הקולנוע הצרפתי? "לא ציפינו למספרים כאלו", מודה זנו. "הפוטנציאל שחזינו היה בין 3 ל־5 מיליון צופים בצרפת. מי חשב על כמעט 20 מיליון?".
את "מחוברים לחיים" הפיק זנו עם לורן זיתון וניקולס דובל. זו לא הפעם הראשונה שהשלושה יצרו שובר קופות בינלאומי. לפני כשנתיים הפיקו את "שובר הלבבות", קומדיה עם רומן דורי וונסה פארדי, שגרפה יותר מ־46 מיליון דולר בעולם. רק אחוז אחד מהרווחים הגיע מבתי הקולנוע בצרפת.
יש כאן נוסחה מנצחת?
"זה היה קל וטוב מדי לו ידענו מה גורם לסרט להצליח ככה. אני יכול לומר בוודאות שאנו משקיעים בכל סרט עבודה רבה, ולתסריט של אוליביה נקש ואריק טולדנו יש השפעה מכרעת. הקדשנו זמן רב לליטוש התסריט, ולכן בעיניי הסרט מוצלח כל כך".
מעבר לתסריט המושחז, בולטת הכימיה בין שני השחקנים הראשיים, פרנסואה קלוזה ועומאר סי. הודות לסרט הפך קלוזה לשחקן הכי קופתי בצרפת, וסי, כוכב טלוויזיה בעברו, נחשב שם לאישיות השלישית האהובה ביותר, אחרי יאניק נואה וזינדין זידאן. "אני חושב שהכימיה נוצרה לא רק בגלל השחקנים המצוינים, אלא גם בזכות כישרונם של נקש וטולדנו. הם מצליחים להוציא את המיטב מכל שחקן שהם עובדים איתו. השחקנים סומכים עליהם בעיניים עצומות".
בטקס פרסי הסזאר הורגשה התחרות הצמודה בין "הארטיסט", שהיה מועמד לעשרה פרסים, לבין "מחוברים לחיים", שהיה מועמד לתשעה. אף על פי ש"הארטיסט" היה הזוכה הגדול, משחקו של סי העניק ל"מחוברים לחיים" פרס אחד ומכובד. לכאורה שני הסרטים מאוד שונים - "הארטיסט" מדבר שפה אוניברסלית, בעוד ש"מחוברים לחיים" לוקאלי ומתייחס לנושאים כואבים בצרפת כמו גזענות, עוני והבדלי מעמדות. זנו לא מסכים עם ההבחנה. "גם הסרט שלנו אוניברסלי. הוא מפגיש שתי דמויות ממוצא, רקע וגיל שונים ומחבר ביניהן. הוא אמנם מנסה לחתור תחת דעות קדומות של צרפתים רבים, אבל מסר הסובלנות שלו אוניברסלי".
הבריזו לסרקוזי
המסר אולי אוניברסלי, אך קשה להתעלם מההיבט החברתי־פוליטי של התסריט, המבוסס על סיפור אמיתי. גם נשיא צרפת, ניקולא סרקוזי, ניסה לקפוץ על עגלת ההצלחה של הסרט וארגן הקרנה בנוכחות השחקנים. סי העדיף להישאר בבית, במה שהתפרש כסירוב פוליטי. אבל זנו מבהיר שהמטרה בעשיית הסרט לא היתה פוליטית. "נקש וטולדנו צפו בסרט הדוקומנטרי שנעשה על הדמויות האמיתיות, וראו בסיפור פוטנציאל אדיר: שני אנשים שלא חולקים דבר במשותף הופכים חברים טובים. זהו סוג הקולנוע שאנו מחפשים: מבדר, כיפי ועם דמויות חזקות. כל השאר הוא בגדר תוספת".
ויינסטין, שהיה בשנה האחרונה למעין צייד כישרונות בקולנוע הצרפתי, כבר חושב על רימייק. "זה עדיין מוקדם לומר בוודאות ואנו נמצאים במגעים איתם", מסביר זנו. "אבל יש להם את הזכויות האמריקאיות לרימייק. כרגע מדברים על שחקנים ובמאי".
סרטים מומלצים בפסטיבל
"המבט - אוטופורטרט מבעד לאחרים" (2012, 94 דק'): במסגרת המחווה לשרלוט רמפלינג יוקרן סרט תיעודי על השחקנית, שמגלה פרטים אינטימיים על אודותיה.
"מלחמת החיים" (2011, 100 דק'): דיוקן מרגש של מאבק משפחתי. זוג צעיר מגלה שבנם הפעוט חולה בסרטן ויוצא למלחמה להצילו. השחקנים ואלרי דונזלי וג'רמי אלקיים התמודדו בחיים עם סיטואציה דומה.
"פוליס" (2011, 127 דק'): סיפורם של שוטרי היחידה להגנת קטינים. זוכה פרס השופטים בפסטיבל קאן האחרון.
"המאומצים" (2011, 100 דק'): סרטה הראשון כבמאית של השחקנית מלאני לורן ("ממזרים חסרי כבוד") הוא דרמה משפחתית מרגשת על אם ושתי בנותיה החיות ביחד בעיר ליון. כשגבר נכנס לחייהן האחווה הנשית מופרת.
"עוף בשזיפים" (2011, 91 דק'): סרטם החדש של מרז'ן סטרפי ווינסנט פארונו ("פרספוליס") משלב קולנוע צילומי ואנימציה, והוא אגדה יפהפייה המתרחשת באיראן של שנות החמישים. בהשתתפות מתיה אמלריק.
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה