אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
דו"ח טכנולוגי: העוזרת הווירטואלית של אפל לא מכינה שיעורים

דו"ח טכנולוגי: העוזרת הווירטואלית של אפל לא מכינה שיעורים

סטיב ווזניאק, אחד ממייסדי החברה, טוען שסירי הופכת טיפשה יותר עם הזמן, ותביעה ייצוגית בניו יורק מאשימה את אפל בפרסום מטעה בנושא. וגם: פייסבוק וגוגל עומדות לדין בהודו, והארגון שמאחורי "קוני 2012" סופג ביקורת

13.03.2012, 14:01 | יוסי גורביץ

סירי, מה עובר עליך?

לאפל יש היסטוריה לא קטנה של פרסומות מופרזות: כמה וכמה פעמים – במיוחד בבריטניה, שם הרשויות ממש לא אוהבות פרסום כוזב – היא נאלצה לשלם קנסות או למחוק פרסומות משום שהן הציגו את המוצרים שלה באופן ש, אין לומר, שיפר את המציאות.

האם סירי עומדת להיות המקרה הבא? תושב ניו יורק, פרנק פאציו, הגיש תביעה נגד אפל, שהוא רוצה להפוך לייצוגית. הטענה שלו היא שבניגוד לפרסומי החברה, ה"עוזרת האישית" שמגיעה עם האייפון 4S מוגבלת הרבה יותר במציאות.

לטענתו של פאציו, כשהוא ביקש מסירי שתנחה אותו אל מסעדה קרובה, סירי – בניגוד לפרסומת – דרשה זמן תגובה רב, ואחר כך נכשלה בהבנת דבריו. כשהיא בכל זאת הבינה אותו, היא מסרה לו מידע שגוי. התביעה שלו הגדירה את סירי כ"עבודה בלתי גמורה, במקרה הטוב", וטוענת שבפועל האייפון 4S הוא סתם אייפון 4, רק יקר יותר. אפל, שסירבה להגיב על הידיעה, הגדירה כזכור את סירי כבטא – עובדה שהיא משמיטה מהפרסומות שלה. כמה נוח.

פאציו מקבל סיוע לא צפוי מסיוט יחסי הציבור של אפל, סטיב ווזניאק, אחד משני מייסדי החברה והמענטש שביניהם, שעזב את אפל לפני 30 שנה בערך ומאז פשוט נהנה מהחיים הטובים כמיליארדר. לווזניאק, המכונה ווז, יש פה גדול ונטייה לסבך את היח"צ של אפל כמעט כמו שאריק שמידט מסבך את גוגל.

הפעם הוא אמר שסירי בעליל טיפשה יותר מכפי שהיתה לפני חמישה חודשים, כשהושקה לראשונה. לדברי ווזניאק, פעם הוא היה שואל את סירי מהם חמשת האגמים הגדולים בקליפורניה, או מהם המספרים הראשוניים הגדולים מ-87, ומקבל תשובות מדויקות. עכשיו, משום מה, היא מוסרת לו תשובות לא נכונות. האתר Cult of Mac, שמצטט את ווזניאק, מעריך שהעומס על סירי מאלץ את אפל להגביל את כוח המחשוב שהיא מקדישה לכל שאלה, והתוצאות בהתאם. ייזהר הקונה.

הצד האפל של הוויראליות  

אחד השקרים שפרסומאים אוהבים למכור הוא שאין דבר כזה, פרסום שלילי. נסו למכור את העמדה הזו לבשאר אסד, אני בספק אם הוא יעריך אותה. ארגון "הילדים השקופים" מאוגנדה הצליח לרשום הישג נאה במונחי אנשי פרסום: הסרטון קוני 2012, שהוא יצר על מנת להוביל להעמדתו לדין של רוצח ההמונים ג'וזף קוני, שבר את שיאי ההפצה הוויראלית והגיע ל-100 מיליון צפיות בתוך שישה ימים בלבד. לשם המחשה, סוזן בויל נזקקה לתשעה ימים, ו-Baby של ג'סטין ביבר ל-56.

אלא שלא חסרות בעיות, מעבר למגבלות של הקמפיין עצמו: "הילדים השקופים", ארגון אלמוני למדי, זכה לכל כך הרבה פרסום, שחלק ניכר ממנו היה חייב להיות שלילי. בנסיון להתמודד עם הביקורת, הוציא הארגון סרטון שני, שבו הוא הודה למשתפי קוני 2012 ניסה לטעון שהוא לא ארגון Slacktivism – שם הגנאי שמעניקים אקטיביסטים למי שפעיל פחות מהם – שייעלם בן לילה. הארגון אף הזמין את הגולשים לשאול אותו כל דבר.

שגיאה של מתחילים. זמן קצר לאחר מכן, הוצף טוויטר בתביעות של גולשים שהעלו שאלות לא נעימות בפני החשבון של "הילדים השקופים": מה מקור ההכנסות שלכם? מי עומד מאחוריכם ומושך בחוטים שלכם? למה אתם לא מקשיבים למה שיש לאוגנדים בשטח לומר?

הזרקור שהופנה אל הארגון מצא גם כמה דברים לא נעימים: קשרים של "הילדים" עם ארגונים הומופוביים, שמקדמים באוגנדה הצעת חוק שתקבע עונש מוות לזוגות הומוסקסואלים. על זה אפילו נסים "הומואים גורמים לרעידות אדמה" זאב כנראה לא היה חותם.

מה שעצוב בכל העסק הוא שהתהפכות הגלגל הזו, שהיתה צפויה מראש, מעמידה את "הילדים השקופים" בתפקיד הנבל. הנבל האמיתי, ג'וזף קוני – מי שחטף אלפי ילדים והפך אותם לעבדיו – זוכה פתאום לסימפטיה.

וכמובן, לילדים השקופים אין מונופול על קמפיינים כושלים.

בני אדם, גם בלי בית

דיווחנו אתמול (ב') על קמפיין שהושק בכנס SXSW, שבו ניסתה חברת פרסום להפוך הומלסים לנקודות חמות משוטטות ולהתחבר באמצעותם לרשת. ביממה שחלפה, היא חטפה אש מכל כיוון אפשרי.

לרוע מזלה, Homeless Hotspots פעלה במקום הכי פחות מתאים. היא שלחה את ההומלסים לכנס, מתוך מחשבה מוטעית שמאחר והמקומיים שותים כמויות עצומות של פס רחב, הם יקבלו בברכה את הפס הרחב המשוטט.

זה לא מה שקרה. עשרות משתתפים, כולם מה שמכונה בלשון הנחשי... – אה, סליחה, לשון הפרסומאים – "קובעי דעת קהל", הגיבו בהלם ובזעזוע, והם כולם יודעים היטב כיצד לעצב מסר ולהוציא אותו החוצה. תמונות של הומלסים בחולצות חברת הפרסום הציפו את הרשת במהירות. ושוב, השקר על כך שאין פרסום שלילי הופרך.

כותב של "וויירד" התלונן על כך שהפרויקט נראה כלקוח מסאטירת מדע בדיוני. מבקר אחר כתב הערה סרקסטית באתר החברה, והתלונן על כך שההומלס שלו כל הזמן משוטט ויוצא מטווח. מה שקרה כאן הוא פשוט שהפער הכלכלי והחברתי בין משתמשי הכנס – אנשים שמרוויחים היטב – ובין ההומלסים היה גדול ובולט מדי. אנשים לא רוצים להיראות כמנצלים, וזה בדיוק מה שהקמפיין עשה.

תוך זמן לא רב ייללה החברה בבלוג שלה שהפכו את אנשיה לנבלים, ושהיא בסך הכל רצתה לעזור להומלסים. התירוץ האחרון היה כל כך לא אמין שעדיף היה לה לא להשמיע אותו. אם היא רצתה לעזור להומלסים, היא יכלה לשלם להם, או למצוא דרכי סיוע אחרות, מבלי להשתמש בהם כנקודות חמות.

חוק זה חוק 

בהודו צפוי להיפתח היום משפטן של פייסבוק וגוגל, שמואשמות בכך שהן לא צנזרו, כנדרש בחוק ההודי, תוכן שנוי במחלוקת. המדובר בעיקר בתוכן פוגעני מבחינה דתית, שנחשב על ידי מגיש התלונה ככזה המסוגל לעורר מהומות אתניות ו"להשחית מוחות".

גוגל ופייסבוק, כפי שכבר דיווחנו בעבר, נדרשו לצנזר את עצמן בהתאם לחוק. החלופה, כפי שאיים שופט בכיר בהודו, היא להתמודד עם מצב מקביל לזה של סין - שבה פייסבוק חסומה. אם בית המשפט יפסוק לרעתן, בכירים בשתי החברות צפויים לשבת בכלא והחברות צפויות לספוג קנסות כבדים.

אז כן, צנזורה היא דבר שלילי, וההאשמה ב"השחתת מוחות" בזויה עוד מהימים שבהם הורשע סוקרטס בהשחתת הנוער, וראוי שההודים יתאימו את החוקים שלהם למאה ה-21. אבל יש גם משהו חיובי בכך שחברות ענק בינלאומיות כמו גוגל ופייסבוק מקבלות תזכורת לא נעימה שהן לא מעל לחוק, ושיש דברים שהן לא מסוגלות לעשות אף שיש להן הרבה יותר מדי כסף.

מארק צוקרברג, מנכ"ל פייסבוק. לא חסין, צילום: בלומברג מארק צוקרברג, מנכ"ל פייסבוק. לא חסין | צילום: בלומברג מארק צוקרברג, מנכ"ל פייסבוק. לא חסין, צילום: בלומברג

קצרצרים

 

רשימת אויבי הרשת של עיתונאים בלי גבולות, שיוצאת מדי שנה, עודכנה וכעת נוספו אליה בלארוס ובחריין, ששתיהן מדכאות דיבור חופשי ברשת. בלארוס, מדינה פוסט-סובייטית שמסרבת להתפכח, שוברת שיאים של דיכוי ביזארי, ולא רק בקשר: לפני כמה חודשים היא אסרה על מחיאת כפיים, אחרי שהתברר שהמקומיים משתמשים בכך כסימן להתנגדות לדיקטטור-הפח המקומי. בחריין, דיקטטורה סונית, מתמודדת עם התקוממות הרוב השיעי שלה, בזמן שהעולם מעדיף להסתכל על סוריה. לוב, שעברה מהפכת שחרור לאחרונה, יצאה מהרשימה, כמו גם ונצואלה. החברות הקבועות הן סין, בורמה, קובה, איראן, ערב הסעודית, סוריה, וייטנאם, טורקמניסטן ואוזבקיסטן. מעניין לשים לב שיש כעת רוב למדינות קומוניסטיות או קומוניסטיות לשעבר. יש דברים שלא משתנים.

האם אמזון בדרך למהפכה נוספת בתחום ההוצאה לאור? ההמצאה החדשה שלה, Singles – ספרים שארוכים ממאמר אבל קצרים מספר רגיל – רושמת הצלחה מרשימה. עד כה, מדווחת אמזון, יצאו 165 סינגלים, והם הצליחו למכור יותר משני מיליון עותקים. המספר מרשים יותר כשנזכרים שהקונספט של סינגלים קיים בקושי שנה: אמזון התחילה אותו בראשית 2011. לדברי החברה, שלושה סינגלים חדשים מגיעים מדי שבוע. 70% מההכנסות הולכות לסופרים, ואמזון שומרת לעצמה נתח של 30%.

דיווחנו אתמול (ב') על כוונתה של גרמניה לדרוש מאתרים האוספים חדשות לשלם עבור השימוש שלהם בציטוטים מעיתונים. ארה"ב, בינתיים, הולכת בכיוון ההפוך: בית משפט פדרלי נתן פסק דין הצהרתי, שקובע שציטוט מתוך מאמר עיתונאי הוא שימוש הוגן שאיננו פוגע בזכויות. המטרה היא להרתיע כל מיני טרולי זכויות יוצרים מלבזבז את זמנו של בית המשפט ואת כספם של אזרחים טובים בתביעות סרק.

חברים, אומר הפתגם העתיק, עוזרים לך לעבור דירה; חברים אמיתיים עוזרים לך להעביר גופות. וחברים במשחק Halo, אומר מחקר חדש, עוזרים זה לזה כשהם באותה הקבוצה, וגם כשהם בשתי קבוצות מנוגדות. שיעור ה-Fragging – הרג פנים-קבוצתי במשחק - כמעט ומוכפל כאשר שני חברים נמצאים בשתי קבוצות שונות. החוקרים אומרים שהדבר מעיד שהגיימרים מוכנים להקריב את שיעור ההצלחה הפנים-משחקי שלהם כדי לעזור לחבריהם. כמה חמוד, אלא אם אתה השותף שלהם לקבוצה.

האייפד 3 – כן, אני יודע, היח"צ של אפל קורא לו האייפד החדש – עומד להכות בנו בסוף השבוע, והלוזרים הקבועים שנעמדים בתור מול חנויות אפל ימים מראש כבר מתייצבים. שניים מהם נצפו אתמול (ב') בלונדון, ארבעה ימים לפני המועד הנקוב, רק כדי שיוכלו לחזור הביתה כשהם הראשונים בלונדון עם אייפד 3. אולי עדיף שאנשים מהסוג הזה יסתפקו במגע עם האייפד הנוצץ שלהם, ולא עם בני אדם אחרים.

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)

לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.

ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

3 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

1.
לגבי ההומלסים- זה כמובן המצג הסטנדרטי של כל יפי הנפש המתחסדים. כל כך לא נעים להם
'לנצל' את ההומלס שהם יעדיפו להשאיר אותו רעב, רק רחוק מהעיניים שלהם. כשהייתי נער היה לי עסק קטן ואני זוכר את העבודה הקשה שהייתי צריך לבצע כדי לשכנע אנשים לשלם לי תמורת השירות שהענקתי. אני מדמיין לעצמי את ההומלסים שבמקום לקבץ נדבות (וכנראה שזה לא עיסוק מוצלח בשביל האנשים הספצפיים הללו, אחרת לא היו פונים לעיסוק הנוכחי) רוצים להעניק שירות ולקבל עליו כסף- עכשיו גם צריכים להתמודד עם העובדה שאנשים לא רוצים להתעסק איתם כי הם חושבים שלהומלסים אין זכות בחירה והם לא יודעים מה טוב בשבילם. עדיף שיחזרו לרחוב. וזו תולדה ישירה של תרבות הרדידות המערבית. כשאנשים פועלים בגלל ש"זה לא נראה יפה", ללא דקה של הקדשת דעת למהות של הדברים. זו התרבות של ילדי הפרחים שהונחלה ומונחלת לעולם. אגב, לפי כל מה שקראתי על הנושא אני אפילו לא מבין למה הסיטואציה הזו אפילו נראית כ"אנשים שהפכו אותם למוצר". כשהייתי בקידום מכירות עשינו כמעט את אותו הדבר, ובעצם כל שירות הוא "מכירה של האדם". אגב, הרעיון כאן הוא בדיוק אותו האחד שעומד מאחורי קמפיינים להחרים מוצרים שנעשו ע"י ילדים במדינות עולם שלישי. ללא טיפת מחשבה לעומק וההבנה שאותם ילדים שם כי זו האלטרנטיבה הכי פחות גרועה מכל האלטרנטיבות שעומדות בפניהם. לאותם יפי נפש מערביים יותר נעים שהילדים יעסקו בפשע או ברעב מאשר שיתפרו להם את הנעליים ויקבלו שכר.
13.03.12