פרשנות: האקזיט שבושש להגיע

עד לפני שנתיים השאלה המרכזית לגבי רדויז'ן היתה לא האם היא תימכר ללקוחה הגדולה שלה, סיסקו, אלא מתי. המשבר הכלכלי העולמי, שהעביר את רדויז'ן להפסדים כבדים, הוביל את המשקיעים להאמין כי האקזיט בפתח ומדובר בעניין של זמן בלבד.

רדויז'ן, שנשלטת על ידי משפחת זיסאפל האוחזת גם ברדוור וברדקום, היתה אז השותפה העסקית הוותיקה ביותר של סיסקו, שלה היה הסכם שיווק (OEM) בן כשבע שנים עמה, אלא שבבוקר חורפי אחד, בספטמבר 2009, התעורר בועז רביב, מנכ"ל רדויז'ן, וגילה כי הסוסים ברחו לו מהאורווה: סיסקו רכשה את המתחרה הגדולה של רדויז'ן, טנדברג הנורבגית. מניית רדויז'ן צנחה ב־33% ולא התאוששה מהמכה עד היום.

בתקופה ההיא רדוויז'ן החזיקה בכ־20% משוק שיחות הווידיאו, טנדברג החזיקה בכ־50% ואילו פוליקום החזיקה ב־30% הנותרים, כאשר ההערכות היו כי בסופו של דבר רדויז'ן לא נרכשה בשל העובדה שלא החזיקה בנתח שוק משמעותי מספיק. רדויז'ן נאלצה אז לשנס מותניים ולפתח יכולות שיווק שלא היו לה מעולם. בעוד שבעבר ההכנסות מצאו את דרכן אל כיסה ללא מאמץ שיווקי מיוחד, וללא צורך בתשתית של אנשי מכירות רבים, לפתע היא נאלצה לעבוד קשה על כל דולר ודולר ולרשום עלויות כבדות יותר, מה שהוביל אותה להפסדים.

במקביל ניסתה רדויז'ן כמה מהלכים כדי להיאבק בירידה בהכנסות, בהם שיתוף פעולה עם מיקרוסופט, שיתוף פעולה עם LG ורכישתה של חברת מצלמות לשיחות ועידה, Aethra, במטרה לספק פתרון כולל לשיחות וידיאו לחדרי ישיבות באמצעות תוכנת השיחות הארגונית של מיקרוסופט ומרכזיות תואמות. אלא שגם פתרונות אלו לא המריאו, מה שהוביל את רדוויז'ן להפסד של 23.4 מיליון דולר בשנת 2011, ובסופו של דבר למכירתה לאוואיה, על רקע הכישלון בהתמודדות עם עזיבת סיסקו וההפסדים הרבים.