השבוע/ גשם של טילים

"מדינה לא יכולה להרשות לעצמה לחטוף 150 טילים ולהמשיך הלאה כאילו רק ירד גשם חזק". כך מסיים א' בעלה של ע' חברתי את שיחת הטלפון שלנו ביום שני בלילה.

אני רוצה להתנצל מראש בפני א' וע' על שאני מוציאה אותם מהארון בכל פעם שיורים ברצף טילים על הדרום. אמנם אין לי אחריות ישירה, אבל לא נעים לי ללעוס קרואסון פריך ולשתות קפה מוקצף בשעה שע' מוזעקת לממ"ד עם הילדים ועם לנה הכלבה. לנה בסך הכל בת שנה. "גורה קטנה", כך מכנה אותה ע' אבל היא נראית ושוקלת כמו סוס פוני, ובדרך כלל לא מתחשק לה להיכנס לממ"ד. בממ"ד עומדת טלוויזיה דלוקה קבוע על ערוץ החיים הטובים כי זה מה שמרגיע את לנה.

ביום ראשון לא התקיימו לימודים ביישובי הדרום. לקראת הצהריים הילדים מיצו את השהייה בבית והחליטו לצאת למגרש הכדורסל של המושב. ע' ניצלה את ההזדמנות ויצאה להתאוורר עם לנה. הן צעדו בשדות הסמוכים לבית כשלפתע נשמעה אזעקה. הילדים תפסו מחסה אצל הקיר הצפוני של המגרש, ולנה וע' התכווצו תחת הקיר הראשון שנקרה בדרכן. חשוב לציין שלפני כל יציאה מהבית ע' בודקת שהילדים זוכרים לצד אילו קירות כדאי שיזנקו אם הם לא במרחב מוגן. ההנחה היא, בגלל מיקומו של המושב, שמי שייצמד לקיר צפוני יהיה מוגן מעט יותר מהטילים.

מערכת כיפת ברזל בעוטף עזה | צילום: עמית שאבי

ע' עובדת בבית וא' יוצא בכל בוקר לעבוד במרכז. בדרכו השבוע, אחרי שתי אזעקות בבוקר, הוא שמע ברדיו את שר הביטחון וראש הממשלה מתפעלים מכיפת ברזל. אין לו מילה רעה לומר על כיפת ברזל אבל הוא לא מבין את האסטרטגיה של נתניהו וברק. אותו לימדו עוד בגן שמי שמשחק בונקר אולי לא מפסיד אבל אף פעם לא מנצח. א', קצין בכיר לשעבר, לא שש אלי קרב. הוא מודאג מה יהיה בסבב הבא, ובזה שיבוא אחריו. כמה שנים עוד נצטרך לרוץ

לממ"ד באמצע המקלחת? הוא אומר בייאוש.

"מה אתה מציע?" אני שואלת וע' מתערבת: "לעבור דירה למרכז". אני מטילה וטו. "אתם מועמדים לקבל את אות המתנדב על שתרמתם באומץ לב את שפיות דעתכם למדינה. אתם לא יכולים לנטוש פתאום עכשיו את המערכה ולברוח. וחוץ מזה מי יגור בדרום אם לא אתם?". ע' מתרצה. תמיד היא היתה פטריוטית. היא רק מבקשת לבדוק אם אני יכולה להשיג לה את מספר הטלפון של הפסיכיאטר של "האח הגדול". יש לה הרגשה שהוא היחיד שיהיה מוכן לרשום ללנה ציפרלקס נגד החרדות. היא שוב התחילה להשתין בבית.