מה עוד מסתתר ברפורמה: הסעיפים שישפיעו על כיס האזרחים

מנטרלים ציפיות: בעלי קרקעות חקלאיות יספגו ירידת מחירים

הסעיף: 419-434 – חבות בהיטל השבחה וחישוב השבחה בקרקע.

כיום: מקובל לקבוע את שווייה של קרקע חקלאית לפי פוטנציאל הבנייה. לוחות המכירה מלאים במודעות המציעות דונם באזור השרון במחיר כ־500 אלף שקל, אף שאם היו מנטרלים את הפוטנציאל המחיר לא היה עולה על 80 אלף שקל. אם הקרקע מופשרת לבנייה ניגשים לחישוב היטל ההשבחה שהוא מחצית ההשבחה. כלומר, מחצית הפער בין מחיר הקרקע בייעוד חקלאי עם פוטנציאל בנייה (500 אלף שקל) למחיר הקרקע למגורים או למשרדים (יכול להגיע ל־3 מיליון שקל).

השינוי: החוק החדש מנטרל את כל מערך הציפיות על קרקעות חקלאיות בטרם קיבלו אישור על שינוי ייעודן ובעת חישוב היטל ההשבחה. מחירו של אותו דונם בשרון יצנח לכ־80 אלף שקל. היטל ההשבחה יחושב כמחצית מהפער בין 80 אלף שקל ל־3 מיליון שקל, שאותו יידרש לשלם בעל הקרקע, סכום גבוה בהרבה מהמשולם כיום.

המשמעות: לטענת עו"ד עופר טויסטר, המתמחה בתכנון ובנייה, לשינוי שיטת החישוב יש השלכות שליליות על בעלי קרקעות חקלאיות ובכלל זה גם חברות המחזיקות בחטיבות קרקע. לדבריו, גם גופים מממנים ששעבדו את הקרקע ייפגעו. מי שירוויחו הן הרשויות המקומיות שישלשלו לכיסן היטלי השבחה בהיקפים גדולים בהרבה.

שירלי ששון־עזר

קיצור דרך לתשתיות: רשות מקומית לא תמיד תוכל להתנגד לפרויקט תשתיות

הסעיף: 178 – סמכות לדון ולאשר תוכנית בסמכות ועדה מחוזית.

כיום: כל תוכנית תשתיות עוברת דרך הוועדה מקומית והוועדה המחוזית. הוועדה המקומית יכולה להתנגד לתוכנית וגם להגיש ערר. פרויקטים בהיקפים גדולים יותר הגיעו עד כה לות"ל (הוועדה לתשתיות לאומיות) ותוכנית שהוגדרה כתשתיות לא תמיד קיבלה עדיפות על תוכניות כמו מגורים ותעשייה.

השינוי: גוף המוסמך להקים תשתיות יוכל להגיש תוכנית ישירות לוועדה המחוזית מבלי לעבור בוועדה המקומית. ברחבי הארץ יהיו שבע ועדות לתשתיות (כולל הות"ל) והדיונים בתוכניות ייערכו בוועדות המשנה של הוועדות המחוזיות. בשל העיקרון של הרפורמה "תוכנית אחת ועדה אחת", התוכניות לא יגיעו למליאת הוועדה המחוזית ולא יהיה ניתן להגיש עליהן ערר. כמו כן, כל תוכנית לתשתיות תקבל עדיפות על פני תוכניות אחרות.

המשמעות: לדברי איריס האן, מנהלת מכון דש"א וחברה במועצה הארצית לתכנון, מתן העדיפות והמסלול המקוצר לתשתיות עלול להוביל לתכנון בריוני. "הערוץ המקוצר יוצר דרך קלה ליזמים שלא מחייבת אותם לעשות תוכנית טובה. צריך לזכור שמדובר בתשתיות שנשארות למאות שנים ולכן צריך ליצור איזון בין האינטרסים".

דותן לוי

הסעיף: 259 (תנאים להפקדת תוכנית) ו־314 (בדיקת מכון בקרה).

כיום: במהלך התכנון והרישוי של תוכנית בנייה מקבל היזם מהוועדה המקומית תנאים לעמידה בתוכנית, או במקרה של בקשת היתר - תנאים למתן היתר הבנייה. בתנאים הללו הוא נדרש לעמוד בתוך תקופה של שישה חודשים מיום קבלת פרוטוקול הוועדה המאשרת. לעתים פרוטוקול הישיבה מגיע באיחור או שהיזם מתקשה לעמוד בזמנים שנקבעו בגלל גורמים שאינם קשורים בו. הנוהג הקיים במקרה זה מאפשר (מבלי שנכתב בחוק) לבחון את המקרה ואם אי־העמידה בזמנים מוצדקת לקבל הארכת זמן לשישה חודשים נוספים.

השינוי: הרפורמה קובעת כי בכל מקרה שבו אין עמידה בזמנים הנקובים, ללא קשר לסיבה, היזם יהיה חייב להגיש את התוכנית או את היתר הבנייה מחדש.

המשמעות: לדברי האדריכלית רננה ירדנה, מי שהיתה בעבר מתכננת מחוז מרכז, למהלך כזה יש השלכות אדירות על האזרח הקטן שמבקש להרחיב את ביתו אך גם על יזמים שבונים אלפי דירות: "מי שנדחה יידרש לשלם שוב את האגרה לוועדה, את האגרה למכון הבקרה וגם יספוג ירידה בערך הנכס שכן תוכנית מאושרת או לחילופין קרקע עם היתר בנייה היא בעלת ערך רב יותר מקרקע שלא קיבלה היתר".

דותן לוי