איך הוא עושה את זה?

המחשבות הראשונות שעולה בראשו של כל מי ששומע על חברה שמחלקת דיבידנדים של 600 מיליון דולר ושווה 1.3 מיליארד דולר, היא איך עובדים שם ומה בדיוק אותה החברה עושה כל כך טוב. קונדואיט, שעוסקת בתחום הלא פופולרי של סרגלי כלים - מוצר שנראה לרבים כלקוח משנות ה־90, הצליחה לעשות משהו שהרבה חברות ישראליות נכשלו בו: היא פיענחה את הגן הצרכני של ענף ההיי־טק.

260 אלף יצרני תוכן בעולם בחרו במוצר של קונדואיט והם מאפשרים ל־250 מיליון איש להשתמש בו, למרות חוסר הסימפטיה לסרגלי הכלים. פענוח הגן הצרכני אינו תוצאה של טכנולוגיה טובה או הבנה שיווקית, אלא נובע בעיקר מבניית חברה נכונה. לקונדואיט, לשמחתה, יש רק שני משקיעים ומייסד אחד כריזמטי שמוביל אותה קדימה.

רונן שילה, מנכ"ל ומייסד החברה, אינו שייך לזן הרגיל של המייסדים ששמים בראש סדר העדיפויות שלהם הנפקה או מכירה של החברה למרבה במחיר. שילה הקים את קונדואיט ב־2005 וגם כמעט שבע שנים מאוחר יותר מקפיד להצהיר שההנפקה והמכירה אינן קרובות. החלטת החברה לוותר על שותפות עם גוגל בעבור חתימה על חוזה מקביל מול בינג של מיקרוסופט נראתה לרבים כהתאבדות, ומכל עבר נשמעו הספדים לחברה המצליחה. אולם, במפתיע קונדואיט רק הלכה והתחזקה מאז ההחלטה וההסכם עם גוגל חודש גם לאחר תחילת העבודה מול בינג.

הדיבידנדים שחילקה החברה, 300 מיליון דולר עד כה וכ־300 מיליון דולר שהיא צפויה לחלק בקרוב, מעידים יותר מכל על הדרך שבה מתנהלת החברה. מדובר בסטראט־אפ נחוש שרוצה לכבוש שווקים נוספים אבל מבין שכחברה גדולה היא צריכה גם לרצות את בעלי המניות של החברה, כדי שלא ידחפו אותה לאקזיט, ויותר חשוב מכך את עובדי החברה.

מעטות החברות הבורסאיות שמעניקות לעובדים שלהם תגמולים רבים כל כך בזמן קצר ויוצרת אצלם נאמנות מוחלטת. בזכות הנאמנות של העובדים והמשקיעים, קונדואיט לא ממהרת להנפיק את מניותיה ולשים על עצמה כבלים קשים שאולי יעצרו את דהירת הסוסים המטורפת הזו.