"משפטנים אינם בנויים להוביל מחאה חברתית"

"פסק הדין החברתי של הנשיאה דורית ביניש שביטל את הסעיף הפוגע בחוק הבטחת הכנסה, הוא תוצאה של מחאת הקיץ", כך סבורה עו"ד סאוסן זהר מארגון "עדאלה", המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל. זהר דיברה ביום עיון שהתקיים בשבוע שעבר באוניברסיטת תל־אביב, שבחן את מעורבותם של עורכי הדין והמשפטנים במחאה החברתית של קיץ 2011 ובתקופה שלאחריה.

אחת המסקנות המרכזיות של הכנס היתה שמשפטנים אינם בנויים להצית מחאה ולהנהיגה, אבל יודעים להצטרף בהמשך: בייצוג מפגינים שנעצרו; בעתירות נגד פינוי המאהלים; ובעיקר: בניסוח דרישות המחאה מול השלטונות.

עורכי הדין ברק כהן וורדית אבידן ליוו את המחאה מהשטח, אבל מייצגים גישות שונות. כהן הוא יותר "אנרכיסט": "הייתי שם מהתחלה. לא פנינו לקבל אישור להקמת האוהלים, כי ידענו שלא נקבל. דפני ליף החליטה להקים אוהל בלי לקבל רשות, ואני איימתי על הפקחים באיומים בלתי משפטיים".

בהמשך החל כהן לייצג מפגינים במעצרים ובהליכי אישור עצרות. אבל הוא סירב להגיש עתירות לפינוי מאהלים. "לא הסכמתי לכך, כי הבנתי שאין לי 'קייס' נגד הטענה שהמאהלים יוצרים בעיה סניטרית. כאילו שני מאהלים בשכונת התקווה הם מפגע תברואתי. הבעיה היא שתמיד מאמינים למדינה בעתירות כאלו, ואין בהן מענה אמיתי. האפקטיביות של ההפגנה בשטח חזקה הרבה יותר".

משתתפי הכנס | צילום: אוראל כהן

"מחאה בלי משפט"

לעומתו, עו"ד ורדית אבידן מארגון "תמורה", המרכז המשפטי למניעת אפליה, דווקא כן נלחמה נגד פינוי המאהלים — בשכונת התקווה: "כשנכנסנו לייצוג המשפטי, דיירי המאהל הסתכלו עלינו כעל אלוהים. הצדק והמשפט בכבודם ובעצמם ירדו מהשמים והתייצבו לצדם. ידענו שקשה להכשיר פלישה למקום ציבורי, אבל מצאנו סעיף בפקודת העיריות שמטיל חובה על העירייה למצוא פתרון לחסרי דיור וזה היה המקרה בהתקווה, להבדיל מהמאהל ברוטשילד. כשהעתירה נדחתה, כעסו עלינו באופן אישי".

אבידן: "כעורכת דין חברתית לא מצאתי את עצמי בזמן המחאה. המשפט לא היה שם. אולי בגלל זה בלט הבלבול במסרים של ראשי המחאה". בהמשך, כאמור, המסרים התבהרו קצת, בסיועם של המשפטנים. כך עולה מדבריו של ד"ר אמיר פז־פוקס מהפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו.

פז־פוקס, משפטן חברתי שהרצה במאהלים, היה פעיל בוועדות המומחים האלטרנטיביות שהמחאה הקימה לניסוח דרישותיה. גם הוא מודה ש"המשפטנים לא היוו את חיל החלוץ של המהפכה". משפטנים, ככלל, הם לא החומר שמבעיר מחאות חברתיות בגלל כמה סיבות שאותן הוא מונה: "האתוס המשפטני מקדש את הניטרליות הפוליטית. מלבד זאת, מעמדם החברתי־כלכלי של רוב המשפטנים גבוה מספיק והם נמנעים מלסכן קשרים עתידיים עם גורמי רישוי, אכיפה או לקוחות פוטנציאליים בעלי ממון. לבסוף, דרכי ההתמודדות של עורכי הדין הן הצעדים הלגיטימיים של ניסוח מכתבים, הגשת עתירות, שתדלנות מושכלת בכנסת, לא ברחוב".

"עסקים חברתיים" עסק מחושב וגם מתחשב בכנס הוצג מודל של "עסק חברתי", שבצד עשיית רווחים מתחשב באיכות הסביבה, ברווחת העובדים ובתרומה לקהילה משה גורלילכתבה המלאה

אלא שבהדרגה הפך תפקידם של המשפטנים משמעותי יותר. הם החלו להופיע במאהלים, להרצות על הפרטה, מיסוי, אפליית נשים. עורכי דין כברק כהן וורדית אבידן החלו לייצג, אבל לפי פז־פוקס, התרומה המשמעותית נולדה על רקע ההקמה של ועדת טרכטנברג. אז נוצר הצורך לנסח ולהציג רשימת דרישות. כך הוקמו צוותי המומחים האלטרנטיביים בתחומי הדיור, החינוך, הבריאות, הרווחה, שוק העבודה, הכלכלה והמשפט. בוועדות אלו בלטו משפטנים רבים, אקדמאים ועורכי דין כמרדכי קרמניצר, נטע זיו, קרן שמש־פרלמוטר, אייל גרוס, עלי חיידר, אלה אלון, ישי בלנק, טלי ניר, גיא מונדלק, יורם רבין, טליה ששון, פז־פוקס עצמו ורבים אחרים.

והנה נתון מעניין: בוועדת טרכטנברג לא היה אפילו משפטן אחד. 12 מתוך 15 חבריה היו אנשי כלכלה ו/או מינהל עסקים. פז־פוקס סבור כי מדובר בעניין משמעותי: "בעוד שהמשפטנים עשו ניסיון מושכל לגרום לשינוי משמעותי של כללי המשחק, הכלכלנים בוועדת טרכטנברג הציעו שינויים ששומרים על הכללים ועל יחסי הכוח הקיימים. תמוה בעיניי שעיקר המלצותיה של הוועדה הוא לקיים את החוק והרגולציה הקיימים".

מיגור אפליה בחוק

פז־פוקס מביא דוגמה מתחום הדיור: "בעוד שהמלצות טרכטנברג מתרכזות בעיקר במדיניות הממשלתית ובהקצאת הכספים, המשפטנים בצוותי המומחים דיברו על הצורך לעגן את השינויים הנדרשים בחקיקה. אם דו"ח טרכטנברג השתמש במונח של 'צורך', ועדת המומחים דיברה על 'זכות'. ברמה הערכית, ועדת טרכטנברג התמקדה בכשלי הבירוקרטיה בעוד שוועדת המומחים הסבה את תשומת הלב לאפליה המובנית והמבנית בהליכי קבלת ההחלטות ובאופני ההקצאה של משאבי הקרקע - אפליה שלא ניתן למגרה אלא בחוק".

למרות כל הנאמר, כהן ופז־פוקס מאוכזבים מהתגייסות המשפט למחאה החברתית - ובמיוחד מהתגייסות מנהיגיו ומוביליו. כהן: "פניתי בזמנו לאהרן ברק שלא הסכים לתמוך בגלוי. פניתי לראש לשכת עורכי הדין והוא השיב לי: 'אני עובד על קואליציה'. אמרתי לו: 'על איזו קואליציה אתה מדבר?' המחאה כבר ברחוב".

פז־פוקס מסכם: "למען התיעוד ההיסטורי חשוב לציין נקודה עגומה ביחס לתפקיד המשפטנים במחאת הקיץ: על אף ההתגייסות המרשימה של עורכי דין צעירים ושל אקדמאים לשורות המחאה, מדובר לכל היותר בעשירית מהחלק המלא של הכוס. שתיקתה של לשכת עורכי הדין צורמת במיוחד על רקע מעמדה הציבורי".