אין מנוס מ"ועדת בכר 2"

המיזוג הצפוי בין בתי ההשקעות מיטב ודש איפקס הוא האירוע הבולט והמשמעותי ביותר בנוף בתי ההשקעות בישראל בשנים האחרונות, אך אין לראות בו אירוע תקדימי. מדובר בהמשך ישיר לרצף ארוך של עסקאות מיזוגים ורכישות בענף שמשנה את פניו במהירות רבה מאז יצאה לדרך רפורמת בכר בשנת 2005.

שילוב של כמה גורמים הביא את ענף בתי ההשקעות, שנהנה הודות לוועדת בכר מפריחה ושגשוג במשך שנים, לשנות את פניו ולעבור שורה ארוכה של מיזוגים ורכישות.

גל הפדיונות מקופות הגמל וההפסדים הכבדים שספגו המשקיעים בבורסה במפולת של סוף 2008 הביאו לצונאמי של רגולציה על בתי ההשקעות. בנוסף לכך, הדיון הציבורי סביב נושא דמי הניהול והמודעות ההולכת וגוברת להשפעתם על חסכונות הציבור מביאים ללחץ מתמשך על שורת ההכנסות של בתי ההשקעות. על כל אלה נוספה לאחרונה אף חקיקה מגבילה שמקבעת את דמי הניהול המקסימליים.

מגמת הקונסולידציה יצרה דבוקה של בתי השקעות גדולים, שאליהם שואפים להצטרף מיטב ודש איפקס. אלה עוטפים את לקוחותיהם עם פתרונות לכל צורך אפשרי, החל מתיקי השקעות וקרנות נאמנות, דרך תעודות סל וברוקראז' וכלה בקרנות השתלמות וקופות גמל, ממש סופרמרקט פיננסי.

אותם סופרמרקטים של מוצרי השקעה וחיסכון הם תולדה של שינוי פרידגמה שמתחולל בשוק ההון. בשנים האחרונות הולכת ותופסת את מקומה התפיסה שלפיה תפקידו של בית ההשקעות לספק למשקיעים את מה שהם רוצים ולא את מה שהם צריכים.

התחזקות מעמדם של יועצי ההשקעות בבנקים, שיושבים על השיבר של קרנות הנאמנות, ושל סוכני הביטוח, המנווטים את החיסכונות הפנסיוניים בין בתי ההשקעות, הביאה לדעיכה במעמדו של בית ההשקעות כמנהל השקעות. בעידן החדש, בתי ההשקעות הפכו לגופים קמעונאיים ולפיכך הם "יצרנים" של מוצרים פיננסים ותו לא.

יועץ ההשקעות בבנק, שנמצא במגע ישיר עם הלקוח הסופי, הוא שקובע "מה טוב ללקוח" ובהתאם לזה בוחר את בית ההשקעות, שתפקידו לספק את הפתרון.

פלטפורמת הסופרמרקט של בתי ההשקעות גורמת לכך שלעתים קרובות מורגשת בתוך בתי ההשקעות תופעת קניבליזציה שבה צמיחה במוצר אחד מתרחשת על חשבון מוצר אחר. כך, לדוגמא, בשנים האחרונות הצמיחה בענף תעודות הסל שמאופיין ברווחיות נמוכה באה על חשבון קרנות הנאמנות שרשמו שחיקה בדמי הניהול הממוצעים.

התעצמותם של בתי ההשקעות הגדולים, בעיקר באמצעות מיזוגים ורכישות, מתרחשת במקביל להיעלמותם של בתי ההשקעות הקטנים מהשוק. לתופעה זאת השלכות שליליות בכמה רבדים:

ראשית, רמת התחרות היא פונקציה ישירה של מספר השחקנים בענף. ככל שמספרם של בתי ההשקעות קטן, כך קטנה רמת התחרותיות.

שנית, שירות אישי, המאפיין את בתי ההשקעות הקטנים, נעשה מוצר במחסור. לא די בכך שמשרד הפרסום מצמיד "בוטיק" לשם בית ההשקעות כדי להפוך אותו לכזה. כיום, בניגוד למצב ששרר בשוק ההון בעבר, נותרו בתי השקעות ספורים שבהם מנהלי ההשקעות מכירים את לקוחותיהם באופן אישי.

שלישית, בתי ההשקעות הקטנים סובלים מנחיתות ביחס לאלו הגדולים בכל הקשור לתקציבי שיווק ומכירות וכן לזרועות ההפצה. לכן, לכל אורך השנים האחרונות בשוק ההון, בתי ההשקעות הקטנים מצאו לעצמם נישה מקצועית לפעול בה, מקום שיש להם בו יתרון יחסי, הרחק מהישג ידם של הגופים הגדולים בענף. באנלוגיה לסופרמרקטים, הרי שבתי ההשקעות הקטנים הם בוטיק הגבינות היוקרתי. היעלמותם מהשוק מסמלת גם את סופם של בתי ההשקעות המתמחים.

ולבסוף, מפאת היקף הנכסים הגבוה שמנהלים בתי ההשקעות, הם מוותרים מראש על אנליזה ומחקר של חברות עם שווי שוק נמוך שאינו עובר סף מסוים. לפיכך, המסחר בבורסה מושפע באופן בולט מתהליך הקונסולידציה המוביל לקיפאון ביחוד בתחומים הנישתיים בהם מתמחים בתי ההשקעות הקטנים, דוגמת איגרות החוב להמרה ומניות היתר.

על רקע המגמה הנמשכת של המיזוגים והרכישות בשוק ההון, נראה שלא יהיה מנוס ממינוי "ועדת בכר שנייה", שתפקידה יהיה לגבש המלצות להתמודדות, פעם נוספת, עם הריכוזיות בשוק ההון.