שטים בכל הכוח לכיוון הקרחון

בכל הנוגע לסדרי עבודה, כל עולם הכדורגל הישראלי מתכנס מסביב לאפיק אפשרי אחד – העבודה על פי תבניות קבועות ופתרון בעיות בשיטת "עוד מאותו הדבר". שיטה זו, הידועה גם כ"מה שלא הולך בכוח – ילך בעוד יותר כוח", היא שיטה ותיקה מאוד כשבמשך שנים חוזים קברניטי הקבוצות וההתאחדות בקרחונים המתקרבים אליהם וזועקים בגרון ניחר אל המכונאי הראשי: "שוט, בנצור, שוט!!!" מתוך ההבנה שהתמודדות עם חתיכת קרח ענקית צריכה לכלול מה שיותר כוח וכמה שפחות שכל. התוצאה הצפויה היא שהכדורגל הישראלי נמצא לא רחוק מהמקום בו נמצאים שרידי הטיאטניק.

הנה, קחו למשל את בית הדין של ההתאחדות לכדורגל, שם יושבים אנשי מקצוע המתמחים כבר שנים במסלול הקרוי "זה לא עבד בפעם הקודמת? תן להם כפול – זה בטוח יעבוד".

מדהים! בואו ניקח, למשל, את המשחק בין הראשונה לשנייה ונציב מסביבו תפאורה המתאימה יותר להצגת הילדים "קריוס ובקטוס" במתנ"ס השכונתי. גם שם יש מלא ילדים ואימהות, רק שהקשר בין קבוצת כדורגל לקהל אוהדיה שונה אך במעט מזה בין חבורת ילדים ואמהות לצמד חיידקים חביב. ברור לכל בר דעת שהעונשים המטופשים האלה פשוט לא עובדים, במיוחד לנוכח העובדה שאותן קבוצות נענשות באותם עונשים, אבל לחשוב על משהו חדש? שונה? מרענן? יאללה, די עם השטויות – תפעיל את ה" על תנאי" והפעם זה יעבוד וזה עוד לפני מחלקת המחקר של ההתאחדות שוודאי תוכיח שבמאה אחוז מהמשחקים בהם נאסרה כניסת אוהדים – לא נרשמו אירועים אלימים מצד אותם אוהדים שלא הגיעו! ברור שהבעיה היא באוהדים!

אבל אם בהתאחדות העניין הקבעוני עוד איכשהו צפוי, כשהעסק מתחיל לחלחל לקבוצות – הצופה מן הצד מוצא עצמו עומד עם סימן שאלה מרקד מעל ראשו. כיצד יכולים אנשים המעורבים בנעשה במועדון ברמה היומית, להחליט החלטות מטופשות שכאלה?! הדוגמאות של בעלי בית שמנסים לפתור בעיות עם הקהל בכוח הן שכיחות, אבל בל נשכח שהעסק זולג גם לתחום המקצועי.

ניקח בעל בית של קבוצה בליגת העל שפיטרה מאמן. נגיד זה של האדומים, או הכחולים, או הכתומים ואולי הצהובים. הרשימה ארוכה. ובכן, קם בעל הבית בבוקר ומאמן – אין. בלי מאמן אי אפשר אז צריך להביא אחד. אז איזה מאמן נביא? ניקח איזו החלטה מרעננת ונביא את ההוא שלקח את בית"ר כפר סבא אל הצמרת של הליגה השלישית? ואולי את ההוא מהפועל ירושלים שיש לו ניסיון עצום?

הדברים, בעצם, עובדים ככה: אתה מאוכזב מרמת הכדורגל הנמוכה שהקבוצה שלך מציגה?

השחקנים נראים כאילו הם נפגשו לראשונה 10 דקות לפני המשחק? חדר ההלבשה מפורר ומפורד? המאמן עסוק יותר בלהתראיין מאשר בלפתור את הבעיות בקבוצה? תעיף אותו ותביא במקומו אחד שעשה בדיוק את אותן השטויות. אבל בקבוצה אחרת. ההוא מהפועל חיפה קרס תחת העומס והקבוצה התרסקה? אין ספק שהוא מועמד ראוי לסגנית האלופה, במיוחד לנוכח העובדה שההוא שנכשל במכבי פתח תקוה נמצא מתאים להציל את ראשון לציון בזמן שזה שהתרסק עם מכבי תל אביב היה המועמד המועדף על בית"ר. אז מה קיבלנו? ערימה של מאמנים בינוניים, חסרי מעוף, שמביאים את הבינוניות שלהם אל הקבוצות שהם מאמנים ושמצליחים להוציא 15.2% יכולת מסגל השחקנים שלהם כי גם הם שבויים בתבנית מסוג "המערך הוא קדוש ולכן נחליף שחקנים בתוכו, עד שנצא לדרך חדשה או נרד ליגה".

על פניו הדברים פשוטים, אך כשאתה מסתכל על השדרה הניהולית אין שום דרך אחרת מאשר להבין שכל עוד האנשים האלה שם – מה שהיה הוא מה שיהיה. האנשים שחושבים ש"רק אם נשנה בפעם ה-40 את מבנה הליגות – הכל יעבוד כמו באנגליה" הם בדיוק האנשים נטולי היכולת להסתכל על עצמם ולומר "הממ... כנראה טעיתי עד כה. הגיע הזמן לשנות כיוון"!