אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
אבי אמר לי: "לדעת את הארץ צריך כמו שגבר יודע אשה" צילום: גיא אסיאג

אבי אמר לי: "לדעת את הארץ צריך כמו שגבר יודע אשה"

מתן וילנאי, השר להגנת העורף והמיועד להיות שגריר ישראל בסין: "המסר בבית תמיד היה: 'מה יש לאנשים הגונים לעשות בפוליטיקה?'"

22.03.2012, 10:06 | דיאנה בחור ניר

"אבי זאב עלה לארץ מקישינב. משפחתה של אמי אסתר הגיעה לקהיר מרוסיה כשחיפשה מקום עם אוויר יבש לגור בו, בגלל האסתמה של סבי.

"אמי נולדה בקהיר ועלתה לארץ ב־1937. היא היתה אשה מדהימה ביופייה, גבוהה מאבי ובעלת נוכחות שאי אפשר להתעלם ממנה. הרב לא הסכים לחתן אותה עם אבי, כי היתה כל כך יפה שחשב שהיא שיקסע. הוריי הכירו כשאמי היתה נערת תסריט בחברת הסרטים של אקסלרוד. אבא הגיע להצטלם כמומחה לידיעת הארץ, ותמיד סיפר על כך: 'אמך אמרה לי מתי לדבר ומתי לשתוק, וכך זה נמשך עד היום'.

"גדלתי בירושלים, שעד היום היא מרכז חיי. אבי היה פרופסור מומחה לחקר ארץ ישראל ועתיקותיה, ונתן שמות להרבה יישובים בארץ. אחד השמות שנתן היה למושב צלפון. אף פעם לא הצלחנו להתרגל לשם הזה, שנשמע לנו מצחיק. 'יש שם הרבה פרחי צלף, מה הבעיה עם זה?', הוא שאל. טיילנו יחד המון, אני חושב שאין שביל שאבי לא הלך בו, הר שלא טיפס עליו, באר שלא שתה ממנה, ואפילו בית כנסת חשוב שלא התפלל בו, אף על פי שהיה אתאיסט מושבע. כשטיילנו, בכל פעם שאמר לי 'שמעתי מתושבי המקום' זה היה שם קוד לכך שהוא ממציא את הסיפור. על אהבת ידיעת הארץ הוא תמיד אמר לי: 'לדעת את הארץ צריך כמו שגבר יודע אשה'.

1957. מתן וילנאי, בן 13, עם אביו זאב ואחיו אורן, בן 16 (מימין), חדר האוכל של קיבוץ רמת יוחנן 1957. מתן וילנאי, בן 13, עם אביו זאב ואחיו אורן, בן 16 (מימין), חדר האוכל של קיבוץ רמת יוחנן 1957. מתן וילנאי, בן 13, עם אביו זאב ואחיו אורן, בן 16 (מימין), חדר האוכל של קיבוץ רמת יוחנן

"אבי כתב יותר ממאה ספרים על ארץ ישראל, רק לא היה לו מושג שצריך גם למכור אותם, ובזה אמא טיפלה. היא למדה משפטים בסורבון, אבל אף פעם לא עבדה בתחום כי ניהלה את העסקים של אבא. הוא טייל ועסק בשלו והיא בכל היתר. רק כשבגרתי הבנתי שאמא הקריבה קריירה למען המשפחה.

"כשהייתי בן 8 התפרצה לביתנו חבורה של חמישה פלמ"חניקים שאמרו לאבי: 'קח עוגת שוקולד ותן לנו הרצאה על פטרה'; אז זה נחשב שוחד ענק. אבי הסכים, והפעלתי מקרן שקופיות גרמני כבד עבורם. כעבור חמישה חודשים קראנו שכולם נהרגו בדרך לפטרה כשנתקלו בבדואים במעבר הגבול, ואבא הגיב לזה מאוד קשה, אף שהם אפילו לא רמזו על כוונתם להגיע לשם.

"הקריירה הצבאית שלי וסיכון החיים היו דבר מובן מאליו לאבי, כמו כל דבר שמבחינתו עושים למען המדינה. אמי היתה הרבה יותר חרדה ממנו. כשנפצעתי בכפר סמואה מכדור בחזה היא אמרה לי: 'ידעתי שזה יקרה, לא ידעתי מתי'. את הפרק הפוליטי בחיי, שאבי לא זכה לראות, אני משוכנע שהוא לא היה מקבל. המסר בבית תמיד היה: 'מה יש לאנשים הגונים לעשות בפוליטיקה?'. את הפרק הדיפלומטי החדש של שירותי הצפוי בסין לדעתי הוא היה מקבל - כל מה שקשור לייצוג מדינת ישראל היה מקובל עליו בכל זמן ומקום. בעניין הזה אני ממש כמוהו".

תגיות