האם יש דבר כזה שחקן קלאץ'?

האם יש דבר כזה שחקן קלאץ' בכדורסל - שחקן שמצטיין במיוחד ברגעים החשובים ביותר של המשחק? התשובה הרווחת אומרת שכן. לקלאץ' יש גם הגדרות בתרבות הספורט האמריקאית: שחקן שמתפקד תחץ לחץ באופן שדומה לתפקוד שלו בשאר הזמן. בנוסף, יש היום אתרים שבודקים סטטיסטיקה של קלאץ': מודדים את "הדקות שבהן מוכרע המשחק" - ההגדרה המדויקת לדקות אלו היא היא שתי הדקות האחרונות של המשחק, כשהיתרון לא גדול מחמש נקודות, וכמובן, הקליעה האחרונה. הנתונים הקיימים מפתיעים.

אבל לפני הנתונים, הבעיה במדידת הקלאץ' היא בהנחת המוצא שלפיה יש קליעה שהיא חשובה יותר מהאחרות. כרמלו אנתוני, שחקנה של ניו יורק ואחד הטובים ביותר בקליעה האחרונה במשחק, החטיא לפני שבועיים זריקת ניצחון מול הסלטיקס. המשחק הלך להארכה והניקס הפסידו, אבל צריך ללכת לשלוש ההתקפות שקדמו לזריקה ההיא של כרמלו ולראות שאילולא קלע בכל אחת מהן, הקליעה האחרונה היתה נטולת משמעות כי לניקס לא היה בכלל סיכוי לנצח. במילים אחרות, ההנחה שהקליעה האחרונה חשובה יותר מכל הקליעות ב־47 הדקות ו־59 השניות שקדמו לה נובעת מהנטייה שלנו לזכור את הסנסציוני: את הקליעה המדהימה והקהל שקופץ עם ידיו מונפות, או את ההחטאה ששולחת את השחקנים מאוכזבים לחדר ההלבשה.

אדרבא, כאשר טים דונהי, השופט שהורשע במכירת משחקים, פעל כדי לעזור ללייקרס מול סקרמנטו בתחילת העשור הקודם, הוא לא עזר לקבוצה בקליעה האחרונה. כולם זוכרים את השלשה של רוברט הורי, שניצחה עבור הלייקרס את המשחק ומוראלית גם את הסדרה. אבל הלייקרס לא היו יכולים להיות בכלל במשחק - הם פיגרו במחצית הראשונה בהפרש של 20 - אילולא דונהי הדביק פאולים ביזאריים לשחקני המפתח של הקינגס, ובפרט ולאדה דיבאץ' בתחילת המשחק. איש לא זוכר את אותם פאולים, אבל חשיבותם גדולה בהרבה מאותה שלשה, עוצרת נשימה ככל שהיתה, מכיוון שהם מקרקעים את דקות המשחק של השחקנים החשובים.

לברון ג'יימס - "הלוזר הגדול" קולע 52% מ"קליעות הקלאץ'" שלו | צילום: איי אף פי

מדגם קטן מדי

בנוסף, מבחינה סטטיסטית חשוב גם לזכור שהמדגם של קליעות אחרונות הוא כה נמוך, שהוא לא מייצג דבר זולת מקריות ומזל. קחו לדוגמה את קובי בראיינט, "הממבה השחורה", עם סרטון ביוטיוב שמראה כמה הוא מדהים בזריקה האחרונה וכמה הוא ראוי לתואר שחקן הקלאץ' הטוב ביותר. סטטיסטית, כפי שכתבנו בעבר, קובי הוא בסך הכל ממוצע בליגה בזריקה האחרונה - וקולע כ־31% מאלו. הרבה מעליו תמצאו "לוזרים" כמו לברון ג'יימס (33% בזריקה המכריעה) ואפילו "הלוזר הגדול בכל הזמנים", כריס וובר (35% בזריקה האחרונה). ובכל זאת, אף שהאגו של קובי אומר לו לזרוק בכל פעם את הקליעה האחרונה, הוא זרק רק 130 זריקות אחרונות בחייו. כמי שלוקח כ־20 זריקות בממוצע למשחק בקריירה, הזריקות האחרונות שלו שוות ערך למספר הזריקות בכשישה משחקים של קובי. זה אפילו לא אחוז בודד מתוך קריירה של 1,148 משחקים (נכון ליום שלישי). במילים אחרות, גודל המדגם הזה מעיד לכל היותר על טיפת מזל. ואם מדברים על מדגמים קטנים, שווה לזכור שבשנה שעברה גם ללברון וגם לדוויין ווייד היתה עונה לא מבריקה בשניות האחרונות, ובכל זאת הקבוצה הגיעה לגמר ה־NBA.

קובי בראיינט קולע 31 מקליעות הקלאץ' שלו. כרמלו אנתוני 46% | צילום: אי פי אי

ממצאים מפתיעים

קשה להרחיב את המדגם, מכיוון שככל שנתרחק מצלצול הסיום הלחץ יורד, ואנחנו כבר לא נמדוד תפוקה במאני טיים. אבל בואו נרחיב את המדגם לשתי הדקות האחרונות: זה לא משנה את הטעות בהנחת המוצא ששתי דקות מתוך משחק חשובות משתי דקות אחרות, וגם כאן המדגם הוא קטן מאוד: כ־4% מזמן המשחק. בואו נוסיף לו גם את אחוז הקליעה האפקטיבי, שמשקלל פנימה את העובדה שלשלשות יש ערך גבוה ב־50% מקליעה "רגילה" לשתי נקודות. ובואו נריץ את זה על פני שמונה השנים האחרונות: כאן, משהו מעניין מאוד מתרחש בשתי דקות אלו: קיים מנעד עצום בין העונות. פול פירס מבוסטון - עוד אגדת קלאץ' - קלע בעונת הקלאץ' הטובה ביותר שלו ב־44% (בלבד) אפקטיביים מהשדה, ובעונה הגרועה ביותר שלו ב־21%. דויין ווייד נע בין 32% ל־47%. לברון בין 42% בעונה הגרועה ביותר שלו ל־55% בעונה הטובה ביותר. קובי? בין 39% ל־46% אפקטיביים מהשדה. מה זה אומר? זה אומר ששחקנים אינם באמת קלאץ', כי אין דבר כזה. בכמות כזו של זריקות הכל יכול לקרות, והכל באמת קורה: התשובה לשאלה שלכם מיהו השחקן שקולע מהשדה באחוזים הגבוהים ביותר בשתי הדקות האחרונות של משחקים צמודים, היא לברון ג'יימס. ויש רק לקוות שלכל הפחות, חסידי קובי והקלאץ' יראו בעליונותו של שנוא נפשם קינג ג'יימס בשתי הדקות האחרונות סיבה מספקת לחשוב מחדש על קיום העניין כולו.