הצד הבלתי אחראי של החברות במשק

ביוני 2011 פרסמה קבוצת שטראוס את דו"ח האחריות התאגידית שלה ל־2010. הדו"ח הפשיט את החברה באופן חסר תקדים, וכלל פרטי אינפורמציה שאף מנכ"ל "שפוי" לא היה מתיר להוציא החוצה, כמו עד כמה קיים חוסר שוויון בחברה מבחינת שכר לנשים ולגברים ואיך אי־השוויון הזה משתנה לפי הדרגים השונים בחברה, או עד כמה החברה מזהמת בפעילותה וכמה היא מפלה עובדים על רקע מוצאם.

דווקא שטראוס, שזכתה לעמוד במוקד המחאה הצרכנית, היא זו שכמה שבועות לפני הקיץ הצרכני הגדול קבעה סטנדרט חדש של שקיפות לחברות ישראליות.

עונת הדו"חות הנוכחית מגלה כי מעט מאוד חברות הפנימו את מסר השקיפות, אותה שקיפות שצריכה להיות חלק בסיסי בכל תאגיד במדינה.

לא חסרות חברות ציבוריות שמעסיקות עובדי קבלן או עובדי שכר מינימום, אך מעטות מדווחות על כך בריש גלי.

לא חסרות חברות שרוכשות סחורה ממדינות שבהן תנאי ההעסקה הם סיוט מתמשך, אבל מעטות מעלות זאת על דפי הדו"ח השנתי.

יש יותר מדי חברות שמעצם פעילותן מסבות נזק סביבתי איום שייקחו עשרות שנים לתקנו אם בכלל, אך לא נשמע על כך ממנהליהן.

אך לא די בשליחת הבכירים להשתלמויות או ביצירת משרה נוספת במטה, שתוליד פסקה מכובסת על אחריות תאגידית בדו"ח הדירקטוריון - אם חברות אלה רוצות לשנות את אופן הפעילות שלהן ומבינות כי הקשר שלהן עם החברה והסביבה חשוב לא פחות מהקשר עם בעלי המניות, השינוי הזה צריך להתחיל בשקיפות. 

אל על: חלק זניח מהכנסות החברה מיועד למען שיפור איכות הסביבה

חברת אל על פתחה את פרק איכות הסביבה בדו"ח השנתי שלה ל־2011 בהצהרה כי "החברה מייחסת חשיבות רבה לנושא איכות הסביבה ומשקיעה משאבים וזמן בטיפול בנושא זה".

אך כמה משאבים באמת משקיעה החברה בשיפור איכות הסביבה? הדו"ח מגלה כי ב־2011 השקיעה אל על 325 אלף דולר בנושאים הקשורים לאיכות הסביבה - רק 0.02% מהכנסותיה. מדובר בירידה של 23.5% לעומת ההשקעה הסביבתית שלה ב־2010. ב־2012 צופה החברה כי סכום השקעתה בנושאים סביבתיים יעלה, אך בכל מקרה הוא עדיין צפוי להיות בהיקף זניח מהכנסותיה.

הנזקים הסביבתיים שגורמת החברה הם רבים, כך מתברר מהדו"חות הכספיים. אל על מתארת את המאמצים שהיא עושה להפחתת הרעש מטיסותיה ולטיפול בשפכים מהמטוסים, לצד מיחזור קרטונים ונייר מהמשרדים.

אל על אף ערכה סקר סביבתי כדי לאמוד את מידת הנזקים שהיא גורמת. כך למשל, איתרה במהלך השנה זיהומים של הקרקע כתוצאה מדליפות דלק בתחנת התדלוק הראשית, בתחנה לציוד קרקע ובמוסך התחבורה.

הסקר הסביבתי שגילה את הדליפה אמנם נעשה ביוזמת החברה, אך אל על מציינת בדו"חות כי אותה דליפת דלק היא "הצטברות שפך דלקים במוקדים אלה במשך שנות פעילות רבות". חבל שבמהלך כל אותן שנות פעילות אף אחד בחברה לא טרח לבדוק את מצב הקרקע. עד עתה לא התקבלה תגובת החברה.

דודי ויסמן | צילום: תומריקו

דור אלון: לחברה אין אישור מיוחד להעסיק יהודים בשבת

דו"חותיה השנתיים של חברת דור אלון, שבשליטת דודי ויסמן, הם מופת לחוסר שקיפות בכל הנוגע לעובדים הזוטרים. דור אלון מעסיקה כמה אוכלוסיות עובדים שלא ידועות כבעלות תנאי שכר מפליגים, כמו עובדי תחנות הדלק של החברה, עובדי חנויות הנוחות אלונית ועובדי רשת הקמעונאות AM:PM.

בדו"חות בוחרת החברה שלא לפרט מהם תנאי ההעסקה של אותם עובדים שהיא מכנה "עובדי הקו הקדמי". הדו"חות אמנם מפרטים שחלק ממנהלי תחנות הדלק מתוגמלים לפי ביצועים, אך לגבי המתדלקים הקבוצה ממלאת פיה דלק.

כמו כן, בניגוד לחברות קמעונאיות אחרות, בדור אלון לא מפרטים איזו השפעה תהיה לשינויים בשכר המינימום על החברה - דיווח שלפעמים מצליח לתת אינדיקציה לכמות העובדים המשתכרים שכר מינימום בחברה.

במסגרת חוסר השקיפות, לא ברור האם דור אלון שומרת על הזכות של עובדיה למנוחה בשבת כנדרש ב"חוק שעות עבודה ומנוחה". בדו"חות מצוין כי העסקת עובדים יהודים בשבת אסורה על פי החוק, אלא אם החברה משיגה אישור מיוחד לכך. בנוסף, החברה מצהירה כי אין ברשותה אישור מיוחד. בהנחה שהחברה מעסיקה מתדלקים וקופאים יהודים בשבת, המסקנה לכאורה היא שהחברה פועלת בניגוד לחוק. מחברת דור אלון לא נמסרה עד כה תגובה.

נעמן: החליפו את ישראל בסין ובמדינות זולות נוספות

דרישות הצרכנים למוצרים זולים משפיעות רבות על חברות הקמעונאות. דו"חות נעמן, זרוע כלי הבית והטקסטיל לבית של קבוצת בי קמעונאות שבשליטת דודי ויסמן, מראים עד כמה רבה ההשפעה.

ב־2009 המדינה שבה נעמן ביצעה את רוב רכישותיה היתה ישראל — 44.8% מההיקף הכספי של הרכישות. הרכישות מסין, יעד פופולרי לחובבי תוצרת זולה ממפעלים שלאו דווקא מקפידים על זכויות סוציאליות, עמדו אז על 42.1%.

בשנתיים האחרונות קרה מהפך: ב־2011 רכישות נעמן בסין עלו ל־51.3%, והרכישות בישראל ירדו ל־33.2%. מדינה נוספת שהולכת ותופסת תאוצה ביעדי הרכש של נעמן היא טורקיה. נעמן - כמו רוב החברות הישראליות שרוכשות חומרים במדינות מתפתחות - לא מפרטת אם היא מקפידה שספקיה ישמרו על תנאי העסקה נאותים בחברותיהם.

לא נמסרה תגובה מהחברה. 

תפוז: החברה העדיפה לתרום לקהילות של עצמה

קשה לשפוט תרומה לקהילה במונחי עלות. חברה אחת יכולה לתרום מיליונים ללא כל תועלת לקהילה, וחברה אחרת יכולה לתת כמה מאות אלפי שקלים למקום הנכון ולחולל שינויים אדירים בחייהם של אנשים.

אבל אין ספק שתרומה של 3,000 שקל בשנה היא סוג של לעג לרש. סכום התרומה הזה שייך לחברת האינטרנט תפוז, והוא מהווה 0.9% מהרווח לפני מס של החברה ב־2011.

אך אולי לא כדאי להחמיר עם תפוז, שכן היתה זו שנה קשה עבורה: היא התמודדה עם ירידה בהכנסות ושחיקה כמעט טוטאלית של הרווח הנקי, וסביר להניח שבשנים קודמות היא תרמה יותר, נכון?

דו"חות 2010, שהיתה שנה הרבה יותר טובה לתפוז, מגלים שהחברה תרמה לקהילה 23 אלף שקל - 0.25% מהרווח השנתי לפני המס.

מעבר לכך שהנושא לא מוזכר בדו"ח, החברה כלל לא עסקה בנושאים של איכות הסביבה או אתיקה תאגידית במסגרת הדיווח למשקיעים.

יו"ר תפוז יהל שחר מסר: "חברת תפוז, כמו שאר החברות בקבוצת סאני, רואה חשיבות רבה בכל נושא האחריות התאגידית לקהילה. עם זאת, כחברה ציבורית קטנה עם משאבים ניהוליים וכלכליים מוגבלים, העיסוק בנושאים שאינם ליבת העסקים צריך לעמוד ביחס ישר למשאבים אלו, כמו גם לתוצאות העסקיות בשנה נתונה. כך החברה נהגה בשנים עברו ותמשיך גם בעתיד".

תפוז ביקשה להדגיש כי היא גם מעניקה שטחי פרסום בחינם לעמותות כחלק מפעילות קשרי הקהילה שלה.