אינטרס הסביבה גובר על זה של התאגיד

לא לגמרי ברור מתי נדלקה הנורה במוחה של חברת הקונגרס הרפובליקנית מישל באקמן, להשתמש בתאורה כחומר לקמפיין שלה לראשות המפלגה בטרם פרשה. אבל באקמן, שהפכה עם הפרישה לבולדוג הרשמי של המפלגה כנגד הנשיא הדמוקרטי המכהן ברק אובמה, לא מפסיקה לנבוח נגד הצעדים של הממשל להחליף את התאורה בארה"ב ממנורות ליבון לנורות חסכוניות ולנורות LED, כמו זו החדשה שפיתחה פיליפס, שזכתה בשנה שעברה במקום הראשון בתחרות "L Prize" של משרד האנרגיה האמריקאי.

באקמן יוצאת נגד החוק שנכנס לתוקף החל בינואר השנה, המחייב את יצרני המנורות בארה"ב למכור סוגים שונים של נורות חסכוניות במקום נורות הליבון. כך למשל, במקום לרכוש נורת ליבון של 100 ואט, ייאלצו הצרכנים להסתפק בנורת הלוגן של 72 ואט, בפלורוסנט קומפקטי של 23 ואט או בנורות LED שצורכת 13 ואט בלבד. כל הנורות המחליפות מספקות את אותה עוצמת תאורה כמו זו של ה־100 ואט הישנה והבזבזנית.

לכאורה, יש משהו בהתנגדותה של באקמן: "תומס אדיסון עשה מעשה פטריוטי כשהמציא את נורת הליבון", התבטאה באקמן לאחרונה, "ואני חושבת שאם האמריקאים רוצים לקנות נורה של תומס אדיסון, שייקנו. אני לא רואה שום סיבה לכך שהממשל האמריקאי או אובמה יגידו לאמריקאים איזו נורה לקנות".

החלפת הנורות היא גם סביבתית וגם כלכלית

דברי באקמן, שהאשימה את הממשל בפשיזם צרכני, חוללו בארה"ב דיון ארוך ונוקב: האם התקנות החדשות של הממשל לגבי תאורה, המחייבות החלפה הדרגתית של נורות ליבון בנורות מדור חדש, הן משתלמות, או האם זו עוד גחמה ירוקה נטולת כל ביסוס? הרי מחירן של נורות ה־LED החדשות של פיליפס יעמוד בארה"ב על מחיר התחלתי של 50 דולר לנורה. המחיר אמנם יצנח עם השנים, אבל עדיין, ביחס למחירה של נורת ליבון מקבילה (60 ואט), העומד על דולר אחד, מדובר בקפיצה כמעט אבסורדית.

מנגד, נורת ה־LED של פיליפס תחיה יותר מעשור, תקופה שבה האמריקאי יצטרך להחליף בממוצע כ־30 נורות ליבון, כלומר להוציא 30 דולר על רכישת נורות. זה אמנם לא משתווה לנורה ב־50 דולר, אבל כאן לא מסתתר התחשיב האמיתי - הוא נמצא בהוצאות התפעול.

בתחילת החודש פרסמה המועצה האמריקאית לכלכלה יעילה אנרגטית (ACEEE), עמותה שמטרתה לייעל אנרגטית את ארה"ב, דו"ח שהוא התשובה המוחצת לשאלה של באקמן.

חיסכון אנרגטי בסך 1.1 טריליון דולר

"עד 2035, החלפת נורות הליבון בנורות חסכוניות ובתאורת LED תחסוך למשק האמריקאי 1.1 טריליון דולר", קבעו מחברי הדו"ח. "במונחים של אנרגיה, זה יחסוך למשק האמריקאי 200 קוודים (Quads), המקבילה לכלל האנרגיה שבה ארה"ב משתמשת במשך שנתיים. למעשה, השינוי שהתרחש עד היום לא רק בנורות אלה גם במוצרי אלקטרוניקה חסכוניים, כבר הוריד את צריכת האנרגיה של אמריקה ב־3.5%".

כשבדקו מחברי הדו"ח כמה אנרגיה יחסוך המעבר לאורך תקופה של 45 שנה למשק הבית האמריקאי, הם גילו כי מדובר בסכום מסחרר של 30 אלף דולר - המקבילה לשנתיים או יותר של תשלומי משכנתה טיפוסית באמריקה. כל זה נובע מהעובדה הפשוטה של חיסכון בצריכת חשמל. אם נורת ליבון טיפוסית של 60 ואט צורכת במשך עשור 1,800 קילו־ואט, הרי נורת LED מקבילה צורכת רק 300 קילו־ואט באותה תקופה - שישית מצריכת האנרגיה לתאורה שהיתה קיימת עד היום.

מי שלא אוהב את השינוי הזה הוא כמובן חברות החשמל המקומיות, שהחיסכון יביא לפגיעה משמעותית ברווחיהן. המעבר לנורת ה־LED הוא יותר מהטיה ירוקה - זו הטיה של המאזניים הצרכניים. במאבק על הטיית לשון המאזניים הצרכנית הזו הפסידו חברות האנרגיה, שבאופן מסורתי נתמכות על ידי רפובליקנים. אלא שבאופן אבסורדי, מי שהחל את ההטיה הזאת היה הרפובליקני רונלד רייגן, שבתפקידו כמושל קליפורניה חתם ב־1974 על תקנה ראשונית שתקנה למוצרים בעלי חיסכון אנרגטי יתרון בשוק. בפעם השנייה שחתם רייגן על חוק כזה, זה היה בתפקידו כנשיא ב־1987. אפילו בוש האב ובוש הבן המשיכו בדרכו של רייגן.

אובמה הוא רק החוליה האחרונה בשרשרת של תקנות הפוגעות בחברות האנרגיה, אך טובות לאמריקאים, לכיסם, לצריכת האנרגיה ולסביבה.

כמו שזה נראה, לחברת הקונגרס באקמן אין ממש על מה להתלונן.