דו"ח טכנולוגי: מקרים רעים וחוקים רעים

תינוק, מים, לא לשפוך

נשיא צרפת, ניקולא סרקוזי, יצא בהתקפה חריפה על אתרי השנאה שלדבריו עמדו מאחורי הפיגועים בעיר טולוז. בנאום לאומה הבטיח סרקוזי להעביר חוקים שיהפכו את השימוש באתרי שנאה לעבירה שאפשר להעמיד עליה לדין. בלשונו, "מעתה, כל אדם שבוחן בעקביות אתרים שמקדמים טרור, או שקוראים לשנאה ולאלימות, יוענש פלילית." ואל תאמרו לי, אמר סרקוזי, שזה בלתי אפשרי: "מה שאפשרי לפדופילים, צריך להיות אפשרי גם לגבי טרוריסטים והתומכים שלהם."

אה, אבל אדוני הנשיא, זה בדיוק ההבדל. צפיה בתוכן פדופילי היא עבירה בפני עצמה. הקריאה באתרי שנאה איננה, בהכרח, עבירה או תמיכה בעבירה. רבים קוראים אתרי שנאה לשם המטרה הוותיקה של "דע את האויב". החוק של סרקוזי לא יהיה מסוגל להבחין בין אנשים שקוראים אתרי שנאה כדי להבין איפה הם צריכים להתייצב לפוגרום הבא ובין אלה שקוראים אותם כדי להזהיר את החברה מפני הסכנה הניצבת בפניה.

גרוע מכך, כדי להשיג את המטרה הזו, הרשויות הצרפתיות יצטרכו לדעת בדיוק מי גולש לאיזה אתר ומתי. המשמעות היא מעקב אחרי כל פעולה ברשת של אזרחי צרפת. החוק, אמר כבר חכם יווני קדום, הוא רשת שעוצרת רק את הדגים הקטנים; הגדולים פשוט קורעים אותה. האזרח מן השורה לא יוכל להגיע יותר לאתרים הללו. האנשים הרציניים באמת, כלומר אלה שהמשטר צריך לפחד מהם, דווקא יוכלו. הם ינצלו שורה של כלים קיימים – מ-Tor והלאה – כדי לעשות זאת. חוק שאוסר על החזקת נשק על ידי האזרחים מוביל לכך שרק פושעים יחזיקו בנשק. הנזק של חוקים כאלה, כרגיל, גדול מהתועלת.

האם היתה הפיכה צבאית בסין?

 

התשובה הקצרה היא שכנראה לא, אבל אי אפשר לדעת.

התשובה הארוכה יותר היא שהצנזורה הסינית הכריזה על צו שמונה, והיא מנהלת קרב מאסף נואש כנגד שמועות שמופצות בטוויטר. השמועות, המופצות על ידי משתמשים שעוקפים את חומת האש הגדולה, מדברות על כך שיש קרע בצמרת ההנהגה הסינית סביב הדחתו של בכיר במשטר, ועל נוכחות כוחות משטרה גדולים ומחסומים ברחובות. במקביל, וכנראה בלי שום קשר, התהפך בבייג'ינג רכב פרארי יקר שהכיל עלככל הנראה את בנו של אחד מבכירי המשטר ושתי נשים לא ידועות.

לא ברור מי נגד מי, אבל העובדה שאחד המעורבים בקטטה הוא הניצב לבטחון פנים, שכמקובל במדינות קומוניסטיות מחזיק בכוחות שמסוגלים לטהר את הצבא, רק מוסיפה לכל המבוכה.

הצזורה, כאמור, עובדת שעות נוספות. אחת הדרכים שלה היא לחסום רשימה ארוכה של מונחי חיפוש. אי אפשר לחפש מידע על תאונת דרכים של פרארי, אי אפשר לחפש את שמו של הניצב לבטחון פנים, אי אפשר להבין מה קורה. וכמובן, העדר היכולת לחפש אחרי המונחים הללו רק מגבירה את המדורה: אחרי הכל, מי שמחפש אחריהם כבר יודע שקרה משהו, והוא חושד – בצדק – שיש קנוניה ממשלתית להסתרת מידע.

אירונית, כל האירועים הללו מתרחשים שבועות ספורים אחרי שהמשטר הצליח לאלץ את משתמשי שירות המיקרובלוגים המוביל בסין, סינה ווייבו, להזדהות בשמם המלא. הסיבה הרשמית לכך היתה שהשירות מיועד ל"הפצת שמועות מזיקות." וואלה. רציתם שמועות מזיקות? קיבלתם.

בעיה ושמה גוגל

 

אחד המאמרים המדוברים ביותר בסוף השבוע היה "התיק נגד גוגל" שפורסם בגיזמודו, שמצליח לנתח היטב את הבעיה המרכזית עם גוגל כרגע: היא חייבת יותר ויותר מידע עליך כדי לשרוד.

גוגל הצליחה לדפוק את המוצר העיקרי שלה, ואחד הבודדים שמכניסים לה כסף – אנדרואיד מצליח מאד, אבל ההכנסות הישירות שלו לגוגל הן נמוכות יחסית – קרי מנוע החיפוש שלה. כשהיא הפכה את החיפוש מאובייקטיבי (כל אחד רואה את אותן תוצאות חיפוש) לאישי (כל אחד רואה את תוצאות החיפוש המותאמות אליו, תוצאות החיפוש שלי ושלך לא זהות), היא הכניסה את עצמה למלכוד שקשה לראות את הדרך החוצה ממנו.

המוצר של גוגל, אומר בכיר בחברה, הוא כבר לא אף אחד מהשירותים שלה, אלא המותג גוגל. זו המשמעות האמיתית מאחורי איחוד מדיניות הפרטיות של כל המוצרים. אבל האיחוד הזה משקף את הכשל הבסיסי בתפיסת "החיפוש פלוס העולם שלך": כדי להציג למשתמש תוצאות רלוונטיות עבורו, החברה חייבת יותר ויותר מידע מדויק עליו.

והבעיה היא שרוב המידע הזה לא זמין לה. פייסבוק מכלה חלק גדול והולך של זמן המשתמשים, והמידע של פייסבוק לא זמין עבור גוגל. גרוע יותר, מבחינת ענקית החיפוש, הוא שהמידע דווקא זמין למנוע החיפוש המתחרה של מיקרוסופט, בינג. כדי לספק לך תשובה מועילה לשאלה "איפה כדאי לי לאכול בין א' לב'," שאלה שגוגל עצמה נותנת כדוגמא לשאלה שהיא רוצה לענות עליה, יש רק דרך אחת – לכסח את הפרטיות שלך ולבזוז את התשובה האפשרית. בין השאר, היא צריכה להכיר את ההיסטוריה שלך, את החברים שלך, את המקומות שאתה מסתובב בהם ואפילו את מצבך הכספי.

גוגל+ אמור היה להיות הפתרון. אבל גוגל+ הגיע לפחות ארבע שנים מאוחר מדי. פייסבוק כבר החזיקה יותר מ-700 מיליוני משתמשים כאשר הרשת החברתית המתחרה הופיעה. יש לרשת של גוגל משתמשים, אבל הם לא מתעסקים איתה. בגוגל+ הם מבלים שלוש דקות בממוצע בחודש; בפייסבוק, הם משתמשים במשך שעות.

סרגיי ברין נשאל ב-2003, שנה לפני ההנפקה של גוגל, מה רע בעיניו – גוגל התיימרה אז לקחת ברצינות את הסיסמה "אל תהיה רע." הוא ענה ש"רע" הוא הפרת האמון של המשתמשים. בהתחשב במה שגוגל הרשתה לעצמה לעשות בשנה האחרונה (לגיזמודו יש רשימה חלקית), גוגל כבר מזמן בצד האפל. והגיע הזמן שהמשתמשים יעשו משהו בנושא.

אל הנשק!

דיווחנו בטור האחרון על כך שלאחרונה, המעסיקים עוברים את הגבול - הם לא מסתפקים בהצצה בפרופיל הפייסבוק של מועמדים לעבודה, אלא גם דורשים את הסיסמה והיוזר כדי שיוכלו לקרוא את כל מה שכתוב שם.

פייסבוק, שהבינה במהירות שיש לה בעיה רצינית – אם אנשים יחשדו שפייסבוק תשמש מעסיקים לבלוש אחריהם, גם כשהמידע שלהם פרטי, בספק אם הם יכתבו שם משהו מעניין, ואז הלך על מודל ההכנסות של החברה – הודיעה בתקיפות שזה ממש לא מוצא חן בעיניה, ושהמנהג הזה פוגע בציפיות הפרטיות של המשתמשים.

אחרי שגמרנו לצחוק על האירוניה המשעשעת, פייסבוק הוסיפה שמהלך כזה עשוי לגרור "חשיפה משפטית בלתי צפויה" לחברות שנוקטות בצעד כזה. בתרגום לשפת בני אדם, זה נשמע כמו איום שפייסבוק תתבע את החברות שדורשות את פרטי המשתמש. פייסבוק אמרה עוד שהיא תפנה למחוקקים כדי שיעשו משהו בנידון.

אחד מהם, הסנאטור הדמוקרטי ריצ'רד בלומנטל – אתם עשויים לזכור אותו כמי שהוביל את המאבק נגד סטריט ויוו בגלגולו הקודם כתובע המדינה של קונטיקט – כבר הודיע שהוא יגיש הצעת חוק כזו, שתתבסס על ההגנות הקיימות לעובדים מפני בדיקות פוליגרף. יצוין שעל פי תנאי השימוש של פייסבוק, מי שצפוי לעונש על מסירת הסיסמה שלו הוא דווקא המשתמש – מסירת הסיסמה היא עבירה פדרלית, אבל פייסבוק הודיעה שהיא לא תדרוש את העמדתם לדין. נחמד מצידך מארק.

 

קצרצרים

פינטרסט, כה תתן לי אתנה וכה תוסיף אם אבין מה אנשים מוצאים ברשת החברתית הזו, הגיעה למסקנה שאולי לא כדאי שתנאי השימוש יאמרו כי התוכן שאנשים מעלים שייך לה, ושינתה את תנאי השימוש שלו בהתאם. זה נחמד, כי התוכן שאנשים מעלים הוא בחלק גדול מהמקרים תוכן ששייך למישהו אחר, ואף שאנשים נמנעו עד כה מלתבוע את פינטרסט על הפרת זכויות יוצרים מהגדולות בגלקסיה, כנראה שאם פינטרסט תתבע זכויות על התוכן שלהם זה רק יעצבן אותם.

משקיע זועם תובע את אורקל ואת חבר המנהלים שלה, לאחר שהחברה העדיפה להתעמת עם חושף שחיתויות וללכת נגדו למשפט במקום לשלם. התוצאה, אחרי שהממשלה הפדרלית נאלצה להתערב, היתה קנס של 200 מיליוני דולרים לאורקל. למי שאינו זוכר, מדובר במקרה שעליו העיד עובד החברה לשעבר, פול פראצלה, ובו הונתה אורקל את הממשלה הפדרלית. עכשיו המשקיע, שמציין שחבר המנהלים היה צריך לדעת שהחברה הונתה את הממשלה ועל כן לא היתה צריכה להגיע לבית המשפט אלא לשלם, דורש פיצויים.

הידיעות השליליות על הגרוטאה החדשה של אפל, האויפד 3, ממשיכות לזרום: מסתבר שהמכשיר ממשיך להטען במשך שעה אחרי שהוא מודיע למשתמש שהוא בעצם כבר טעון. המשמעות היא שאם אתה מאמין לתוכנה של אפל ומפסיק להטעין את המכשיר, אתה מסתובב עם סוללה הרבה יותר ריקה ממה שחשבת. רק חסר שהתוכנה תודיע לך שהיא מהפכנית וקסומה ושאם יש בעיה, היא אצלך ולא אצלה.

אפליקציית הצילום המובילה לאויפון, אינסטגרם, הודיעה לאחרונה שהיא עומדת להשיק אפליקציית אנדרואיד ממש בקרוב, ובסוף השבוע הגיע לכך סימן נוסף: היא הזמינה את משתמשי אנדרואיד להירשם לאפליקציה, כדי שיהיו הראשונים לקבל אותה. לאינסטגרם, שהודיעה לאחרונה על שת"פ עם היפסטמטיק, יש כ-27 מיליוני משתמשים.

לאחת מנקודות השפל של הקיום המודרני – החיפוש הנואש אחר חניה – נוספה לאחרונה השפלה נוספת. הצייד המודרני מאתר מקום חניה שבו, ראה זה פלא, נכנס אדם לרכבו במגמה להסתלק מהמקום ולפנות את החניה. אך, אויה! הרשע מתיישב בניחותא מאחורי ההגה ומתחיל להתקרקש עם הסמארטפון שלו, שלזכותו יש לומר שיש לו יותר אינטליגנציה רגשית מבעליו. התוצאה היא התקפי זעם מצד הנהגים המתוסכלים. אל תהפכו לסטטיסטיקה, חכו עם הגרוטאה לאחר כך.  

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)

• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.

• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"