חברות הטכנולוגיה לא משתמשות בטכנולוגיה שהן מייצרות

חלק גדול משוק ה-IT מספק שלל מוצרים ושירותים אשר אמורים לשפר את תהליך קבלת ההחלטות. באופן היסטורי, הפינה האזוטרית הזו של התעשייה לא יצרה הכנסות מרובו. אך עם השיפור בתוכנות, הכלים לקבלת החלטות הופכים לקטגוריה משמעותית בהוצאה על IT, שאף עמדה בראש סדר העדיפויות של סקר סמנכ"לי ה-IT השנתי של גרטנר.

אולם למרות שלל הטכנולוגיות המוצעות לארגונים וחברות בכל תחום פעילות העולה על הדעת ואשר כוללים יכולות כגון: בינה עסקית, ניתוח וניהול "ביג דאטה", ניתוח "חוכמת ההמונים", כלי שיתוף פעולה, חיזוי לשווקים וניתוח המדיה החברתית, כלים לניהול תהליכי קבלת החלטות, ניהול תהליכים עסקיים ניהול חיפוש וידע.

בסופו של יום, למרבה הצער, נדיר למצוא ארגון IT שעושה שימוש נרחב בכלי קבלת החלטות. במקום זאת אנו שומעים על "האיש הגדול" (או "האישה הגדולה") המקבל החלטות חשבונות מתוקף סמכותו והידע שלו.

קחו לדוגמה את לארי אליסון, מייסד ומנכ"ל אורקל, המוכר מגוון כלי קבלת החלטות. אורקל לא זקוקה להם – יש לה את לארי, שאם התיאור של סגנון הניהול שלו מדויק, מקבל את כל ההחלטות, בכל התחומים, החל מפרסום ועד לפיתוח המוצרים.

סטיב ג'ובס מאפל היה ידוע בתהליך קבלת החלטות של "האיש הגדול" ובכך שהתעלם במכוון מדברי הלקוחות על הצרכים שלהם מהמוצרים. בשנותיו האחרונות ג'ובס היה פתוח יותר לשכנוע מצד מנהלים אחרים, אבל איש לא היה חושד שהוא משתמש נלהב בטכנולוגיות של קבלת החלטות.

אם בעבר התרבות הארגונית של HP הייתה מבוזרת ומבוססת על שיוויון, עד כדי כינוי השיטה "הדרך של HP", הרי שהגעתו של מארק הרד לכסא המנכ"ל שינה את התפיסה הזו והחזיר את כל הכוח לידיו של "הבוס הגדול". החלפתו במג וויטמן רק השרישה את השיטה החדשה של הסתמכות על המנכ"ל.

גם בחברות חדשות התהליך של פולחן האישיות לא נעלם - בפייסבוק לדוגמה, היינו מצפים למצוא הישענות על טכנולוגיות עזרה בהחלטה. אולם ציפיה לחוד ומציאות לחוד, מארק צוקרברג ידוע כמי שמתייעץ עם מנהלת התפעול שלו שריל סנדברג בהחלטות עסקיות אבל נדיר לראות אותו משתמש בשירותי פייסבוק עצמם. לחברה אמנם יש צוות ניתוח מידע, אולם לפי עדויות, השפעתם על תהליך קבלת ההחלטות של צוקרברג הוא זניח במקרה הטוב.

בניגוד להאדרת המנכ"ל בחברות האלה, יש כמה יוצאי דופן שאימצו את טכנולוגיית קבלת ההחלטות. המייסד-השותף של לינקדאין ריד הופמן למשל, הוא תומך נלהב בניתוח נתונים.

צוותים מדעיים בתחום הנתונים בחברה עוסקים ביצירת מספר הצעות חדשות, כולל "אנשים שאתם אולי מכירים" (ולדעתנו האלגוריתם של לינקדאין טוב בהרבה מזה של פייסבוק, והיה קיים לפניו) ו"קבוצות שאולי תאהבו", בין היתר.

גוגל היא עוד יוצאת דופן. החברה היא אנליטית עד העצם. היא הוקמה על בסיס אלגוריתם דירוג עמודים ומרוויחה בעיקר מאלגוריתמים של פרסום. בכל תהליך קבלת החלטות חשוב שיש עבורו נתונים, נעשה בהם שימוש.

גוגל היא אחת מהמשתמשות הגדולות בעולם בשוקי חיזוי, סימן לכך שאכפת לה מחוכמת קהל העובדים שלה. יוצאי הדופן האלה מעידים שחברות IT יכולות לאכול את מזון קבלת ההחלטות שלהן, או כפי שאחרים מכנים זאת, "לשתות את השמפניה שלהן".

אם חברות IT באמת רוצות למכור יכולות לקבלת החלטות טובות יותר, הן צריכות לשמש דוגמה. הספקים שיכולים לציין בגאווה את ההחלטות הטובות שקיבלו בעזרת כלי IT יצמחו וישגשגו גם הודות להחלטות הטובות, וגם כי הלקוחות שלהן ירצו לחקות אותן.