ראש ממשלה של כולם?

יו"ר התאחדות הכדורגל בישראל, אבי לוזון, נוהג לכנות את עצמו מעת לעת כראש ממשלת הכדורגל הישראלי. ראש ממשלה, כידוע, אמור להנהיג את כל חלקי העם ולא רק את אלו שבחרו בו לתפקיד. ולכן ראוי שמעשיו של לוזון, שהדביק לעצמו את הכינוי באחד הראיונות הראשונים שהעניק אחרי כניסתו לתפקיד, ייבדקו בזכוכית מגדלת איכותית יותר.

לזכותו של לוזון אכתוב שהוא מעולם לא הסתיר את הקשר האישי והרגשי שלו למכבי פ"ת. אבא שלי נהג לומר "כשאין שטיח אין לאן לטאטא את הלכלוך ולכן כדאי פשוט לנקות אותו". אבל לוזון גם מקפיד להצהיר שאינו נותן כל תעדוף למועדון שבבעלות אחיו עמוס ושבנו, ייטב, הוא עוזר המאמן של הקבוצה הבוגרת.

אגב, הקשר המשפחתי של לוזון למכבי פ"ת הוא אינו הפן היחיד במערכת הקשרים הללו. אבי הוא גם שותפו של עמוס בעסקים יחד עם היו"ר הקודם של המועדון, שינו זוארץ.

השאלה האם אבי פעם דיווח על עסקיו ושותפיו להנהלת ההתאחדות לכדורגל ראויה להישאל במקרה הזה. כמו כן, ראוי לשאול האם קשריו המשפחתיים והעסקיים של לוזון עם אנשי מכבי פתח תקווה היו אמורים להוות בסיס לנהלי ניגוד עניינים ברורים שהנהלת ההתאחדות כופה עליו בעת מילוי תפקידו. 

בכל מקרה, אני ואחרים משוכנעים שמקרה האלימות החמור בסיום המשחק במוצ"ש בין מכבי פ"ת להפועל חיפה הוא תוצאה ישירה של התחושה של אנשי מכבי פ"ת כי הם והמועדון נמצאים מעל הכדורגל הישראלי. תחושה שיש לקבוצה זכות הגנה כמעט אוטומטית למעשיהם והם אינם חייבים בדין אמיתי.

ביום שישי האחרון, 24 שעות לפני משחק העונה של מכבי פ"ת מול הפועל חיפה, הגיע יו"ר ההתאחדות לאימון הקבוצה וכינס את השחקנים והצוות המקצועי לשיחת מוטיבציה. עד כמה שזכור לי אין יו"ר התאחדות בעולם שנוהג כך.

לשם הדוגמה בואו ניקח את מישל פלאטיני המכהן כיום כנשיא אופ"א ובעבר הלא רחוק כיהן כסגן נשיא ההתאחדות לכדורגל בצרפת. בתחילת המילניום, באחת מעונות כהונתו של פלאטיני בהתאחדות הצרפתית נלחמה הקבוצה בה גדל ושיחק, נאנסי, על העפלה מהליגה השנייה חזרה לראשונה לאחר שנים של דשדוש וכישלונות מקצועיים. פלאטיני כמובן לא התייצב באף אחד מהאימונים של נאנסי באותה העונה, הוא גם לא נזף בשופטים או בשחקני הקבוצות היריבות והוא אפילו הקפיד שלא להגיע למשחקי הקבוצה עד להבטחת העלייה וזאת על מנת שלא להשפיע ולו למראית עין על המאבקים הספורטיביים.

לוזון רואה במישל פלאטיני כחבר ובעיקר כמודל אישי לחיקוי, אבל המרחק בין השניים גדול יותר מהמרחק בין משרדי ההתאחדות באבא הלל ברמת גן למשרדי אופ"א בניון שבשווייץ.

ההבדל בין פלאטיני ללוזון די פשוט בסופו של דבר: מצד אחד עומד ספורטאי ענק שערכי הספורט וההגינות באמת חשובים לו, ומהצד שני מדובר בעסקן שבמעשיו האישיים והציבוריים מדרדר את הכדורגל הישראלי לתהום שבעומקה עוד לא ביקרנו.