למה אין דעה פוליטית נכונה?

מפתה לתייג באופן לא מחמיא את האנשים שדעתם הפוליטית שונה משלך. זו מסקנה מובנת מאליה שהם אינם חושבים כלל, או לפחות אינם חושבים מספיק. לכן גם לא מפתיע ההד התקשורתי שמקבלים מחקרים על מנת המשכל של המחזיקים בתפיסות עולם כאלה או אחרות, או על קשרים בין לקויות רגשיות לעמדות ואמונות. כל צד מנסה למצוא את המידע המדעי שינחם אותו ויעליב את מי שלא מסכים איתו, שיוכיח שהוא שקול והגיוני ושזולתו עבד ללהטו הרגשי. האם גם אתם משוכנעים שדעותיכם נשענות על שכלתנות צלולה ושהאחרים מערבבים בין עובדות לתחושות בטן?

האם אתם בטוחים שבאמת קיימת הפרדה בין השכל והבטן? העובדות והרגשות? ואולי הסיבה לעומקם של השסעים, ולכך שבוויכוח הפוליטי עוד לא נמצא מנצח, היא שהיגיון פוליטי כלל אינו קשור בעובדות, אלא ברובד אחר ועמוק יותר? תפיסותינו את הסכסוך האזורי ואת החיכוך בין דתיים וחופשיים, עמדותינו בשאלות של חברה וכלכלה, כולן כאילו מעוצבות בכור היתוך קר והגיוני, אך למעשה הן תולדה של רגש סובייקטיבי: המוסר.

הסברה הזאת, המורכבת ומבוססת יותר מהמחשבה שיריבך פשוט איבד את הצפון, מפורטת בספרו החדש והמפתיע של הפסיכולוג החברתי ג'ונתן היידט, "The Rightoeus Mind" (בתרגום חופשי: "המוח הצדקני"), שכותרת המשנה שלו היא "Why Good People Are Divided By Politics and Religion", מדוע אנשים טובים נחלקים בדעותיהם ודתותיהם. הספר נכנס למקום השישי ברשימת רבי־ המכר של "הניו יורק טיימס" כבר בשבוע הראשון לפרסומו.

היידט מדגיש בספר שכולנו מונעים בידי מערכות ערכים מוסריות, אקסיומות עמוקות של נכון ולא נכון, שעליהן אנחנו מנסים אחר כך להלביש הסברים שכלתניים. ניסיון שהוא מאוחר ושהצלחתו תמיד תהיה חלקית.

כל אחד מאיתנו הוא רוכב שכלתני קטן שנוהג בפיל של רגש ודעות קדומות, ולא באמת יכול לערוב לגבי מי מוביל את מי. והמוסר הפנימי שלנו, פיל ערכים שמכתיב את מסלול ההיגיון, הוא בעצמו פחות תולדה של בחירתנו שלנו ויותר בחירתם של אלה שבחרו בנו – האנשים והמקורות שמקיפים אותנו, ואלה שהקיפו אותנו כשגדלנו.

ומה טיבו של המוסר הפנימי הזה, המשתנה מאדם לאדם? ממה הוא מורכב? כפי שטעמי המזונות מבוססים על תמהיל משתנה של כמה מרכיבים בסיסיים, כך גם המוסר מורכב ממינונים ספורים שמהם אפשר לבשל המון תבשילי דעה. מערכות הערכים והדעות הפוליטיות, לדוגמה, יושבות על בסיס שמורכב מתמהיל של שישה יסודות: הוגנות, חירות, נאמנות, סמכות, קדושה וחמלה. וכמו שיש מי שמעדיף מתוק ומי שמעדיף חריף, כך גם העמדות הפוליטיות הן עניין של טעם.

היידט מאבחן בהפשטה שהשמאל הפוליטי מבוסס על העדפת ערכי החמלה, החירות וההוגנות. בסיסו של הימין הפוליטי הוא בערכים של נאמנות, חירות, סמכות וקדושה. הדגילה בחופש משותפת לשני הצדדים, אבל יתר המפה המוסרית מבדלת אותם. החמלה והנאמנות - כל אחד מהם תקף לפעמים, ותקף עד מידה מסוימת. אבל כאשר הם סותרים זה את זה, שני הפילים הרגשניים ינסו למשוך את העגלה לכיוונים הפוכים. וזה יכול להסביר את חוסר התקשורת בין קצוות פוליטיים.

המלצתו של היידט לשמאל הליברלי שעמו הוא נמנה היא לנסות להתחבר גם לרכיבי מוסר שהוזנחו על ידו, ולהכיר בכך שדבקות מוחלטת לעולם אינה טובה. אבל הערך המוסף שהוא חותר אליו הוא החלפת שיח החירשים ה"רציונלי" בין פלגים פוליטיים בשיח האמיתי, המוסרי־רגשי, והמודע למניעים העמוקים שמאחורי הדעות. האתר שהקים לשם כך (therighteousmind.com) מנסה ליצור הידברות כזאת. אולי לראשונה יש פה פתח להבנה.