אירוניה ללא מודעות עצמית

התפקיד שלא היה שם

אירוניה בבית הנבחרות 1

באחד מהחדרים במתחם בית הנבחרות המפואר שבשפיים יש חדר למנהל המקצועי. לקראת טקס פתיחת המבנה, אנשי ההתאחדות הציבו במרכז החדר לוח עם ההגדרה לתפקיד:

"בונה את תוכנית העבודה וקובע את השיטה והסגנון שכל הנבחרות צריכות לשחק לפיהם. קובע את מערך האימונים של כל הנבחרות בהתאם לגילאים ומעביר אותם למאמנים. מעורב בתהליך הסקאוטינג ובחירת השחקנים לנבחרות השונות. דואג למבנה הצוות התומך של כל הנבחרות, כולל ליווי מנטלי. דואג שיהיה מעקב מדויק אחרי כל שחקן ושחקן. דואג למעקב אחרי הנבחרות היריבות. שומר על קשר עם המנהלים המקצועיים של הקבוצות, מעדכן אותם בעבודתו. מנווט כך שאפשר יהיה להפיק את המקסימום מזמן האימון של השחקנים".

אכן, זה נשמע כמו תפקיד חשוב לכל הדעות ולכן גם יש לו חדר משלו בבית הנבחרות. העניין הוא שאין תפקיד כזה בנבחרות ישראל.

בנובמבר 2008 הבטיח אבי לוזון, יו"ר ההתאחדות לכדורגל, במסיבת עיתונאים שיביא מישהו "בעל שם עולמי" שיהיה אחראי לפיתוח מערכת טיפוח השחקנים של נבחרת ישראל. בדצמבר של אותה שנה התראיין ל"כלכליסט" אנדי רוקסבורו, המנהל הטכני של אופ"א, שהסביר מדוע מפתח כישרונות הוא התפקיד הכי חשוב בכדורגל, ונתן טיפים לאבי לוזון איך לבחור את האיש הנכון.

עברו יותר משלוש שנים. נבנה בית נבחרות בעלות של 22 מיליון שקל ובהתאחדות לכדורגל מבטיחים שוב ש"עד סוף השנה" ימונה מנהל מקצועי.

"צריך מימון"

אירוניה בבית הנבחרות 2

"נו, אירופה, המתקן הזה, אה?", אומר איש ההתאחדות לכדורגל. "עלה הרבה מאוד כסף, אבל תראה, זה ברמה הגבוהה ביותר". אכן, בהחלט מרשים. ועכשיו, מה עם מנהל מקצועי? "אה, בשביל זה צריך מימון. לא קל".

התחזוקה נטו של בית הנבחרות שנבנה בשפיים בעלות של 22 מיליון שקל (מימון של אופ"א ופיפ"א) תעמוד על 1.5 מיליון שקל בשנה. רק על חשמל, מים, תחזוקת דשא וכו'.

עכשיו צריך למלא את הבניין הזה בתוכן. כי בניין לבדו לא יכול לקדם את הכדורגל הישראלי. וזה לא שבקרואטיה, סלובניה, סלובקיה, פורטוגל או במדינות כדורגל מתקדמות אחרות יש מתקן ברמה הזו - אבל יש שם מנהל מקצועי לנבחרות ותורת לימוד. דברים, אגב, שאורי שילה, מנכ"ל ההתאחדות, מבטיח שיהיו. בינתיים יש מבנה מרשים - אבל מבנים לא משפרים בני אדם.

"בית הנבחרות יקדם את הכדורגל הישראלי רק אם הוא יהיה המקום שבו יקודמו מאמנים ויביא לכך שיעריכו אותם מקצועית וכספית על פי קריטריונים ברורים", אומרד"ר מארק ורטהיים, מומחה עולמי לקואורדינציה. "יותר נכון היה להשקיע את הכסף, כמו בגרמניה, בקידום אגודות שעובדות נכון, לעודד מקצועיות אבל על ידי אנשים שרק המקצועיות חשובה להם". בקיצור, תוכן.

מחקר? זה לחנונים

אירוניה בבית הנבחרות 3

באופ"א מפרגנים - וכבר העבירו השתלמות בבית הנבחרות. "לאופ"א יש מערכת הדרכה והשתלמות שמערבת למידה של כמה התאחדויות יחדיו ברחבי אירופה", אומר ד"ר יאיר גלילי, מנהל יחידת המחקר של ההתאחדות לכדורגל. "המטרה היא פגישה והשתלמות משותפת על ידי מרצים מקומיים.

השתתפו נציגי אסטוניה, קזחסטן וסלובניה. בכל חודש יש השתלמות כזאת במקום אחר באירופה". לפי גלילי, יש הרבה מאוד מחקרים ישראליים על כדורגל שזוכים לעניין ברחבי אירופה. "יש לנו כמה חוקרי ספורט מצוינים בישראל", אומר גלילי. וזה נכון, אבל כמה מאמנים בליגת־העל פנו כדי לקבל את המחקרים? ניחשתם נכון. אפס. הרי הם יודעים הכל. אם בית הנבחרות הזה יהפוך ליעיל אי פעם, הוא יצטרך להפוך למרכז פעילות וידע עבור כל הכדורגל הישראלי, מרכז פיתוח שיקדם את הידע ואת ההבנה ואת מערכי האימון של כל קבוצה בישראל.

שהממשלה לא תיגע

אירוניה בספורט הישראלי 1

לימור לבנת, פופוליסטית כתמיד, עשתה זובור לאבי לוזון בפתיחת בית הנבחרות השבוע ("הייתי עוצרת את הכדורגל"). המדינה, אגב, לא השקיעה בבניית בית הנבחרות. ייתכן, אגב, שהמדינה לא היתה צריכה להשקיע בבית נבחרות, שאמורה להיות לו חשיבות לאומית. ואולי עדיף שכך. רועי צור חיבר מאמר על השפעת חוסר היציבות הפוליטית על בניית מתקני ספורט בישראל. במאמר הוא מתאר מספר רב של מקרים של חוסר יכולת, שחיתות וחוסר החלטיות שנובעים בעיקר משיטת הממשל. "המועצה הלאומית לספורט אמורה למנוע את הכשלים שהוצגו במאמר", אומר רועי צור, מחבר המאמר (בן כ־30 עמודים). "התוכנית הלאומית למתקנים, תוכנית 2020, שאותה תנהל המועצה הלאומית לספורט, אמורה לצמצם באופן משמעותי את הפערים בין צורכי האוכלוסייה והמתקנים הקיימים כיום".

הבעיה היא שהתוכנית הזו, כמעט כמו תוכניות "עשור אחרות", תלויה בעיקר באנשים ולא בארגונים מקצועיים.צחי פישביין, יו"ר הטוטו, עשוי להיות האיש הנכון לניהול הפרויקט - אבל מה יקרה שלימור לבנת, שהיתה הכוח האחראי למינויו לתפקיד, תעזוב? האם כמו בעבר גם אז לא יהיה מישהו שייקח חסות על הפרויקט? "כולי תקווה שהקמת המועצה הלאומית לספורט תמנע את הכשלים ובזבוז הכספים שהוצגו במאמר שלי", כותב צור. "אך קיים בי החשש שכאשר תוחלף שרת התרבות והספורט, יופיעו שוב אותם כשלים, אותם כשלים אשר נבעו בעיקר מתחלופתם המהירה של השרים". אגב, המועצה הלאומית לספורט עדיין לא התכנסה. כמעט שנה וחצי לאחר הקמתה.

יובל ליפקין, מנכ"ל המרכז הישראלי להעצמת האזרח, הוסיף: "יש לשנות את שיטת הממשל כך שפרויקטים ארוכי טווח, כמו בניית אצטדיוני כדורגל ואולמות ספורט, יהיו מנותקים מהפוליטיקה".

שלוש שנים של כלום

אירוניה בספורט הישראלי 2

ובכן, משרד הספורט הנוכחי עובד כבר שלוש שנים עם כמעט אותם אנשים אבל תוצאות לא רואים. עדיין. במשרד אומרים שזה עניין של זמן ועבודה לטווח הארוך אבל בוא נראה מה נעשה בנוגע למאבק העיקש של השרה באלימות. ניקח לדוגמה את היחס של המשרד לארגון האוהדים הרשמי של ישראל, "היציע", שמקבל את תמיכתו מאופ"א ומארגון האוהדים האירופי.

 משרד הספורט נפגש עם אנשי היציע כבר כמה פעמים. חמש לפחות. לאחרונה הוזמנו נציגי "היציע" לפגישה נוספת, והפנו אותם לאנשים שמעולם לא ישבו איתם וכאילו מעולם לא שמעו עליהם. אפס זיכרון ארגוני. אנשי "היציע" אמרו שמשרד הספורט מבזבז להם את הזמן. אנשי המשרד הודו שהם קודם כל צריכים לדעת מה רוצים במשרד. שלוש שנים הם מנהלים דיון עם נציגי האוהדים הרשמיים, והם עדיין לא יודעים מה הם רוצים.

זה עוד יותר טוב מהמשרד לביטחון פנים, שב־2006 פנה לארגון היציע כדי לדון בתוכנית להרחקת אוהדים אלימים מהיציעים. היציע הגיש תוכנית מפורטת, שמבוססת על שיתוף פעולה בין הגורמים וקבלת עצה מארגונים בחו"ל. מאז לא קרה איתה כלום.

ועוד בדיחה אחרונה: המועצה למניעת אלימות בספורט שהוקמה ב־2008 - ובכן, לא אושר לה תקציב. עדיין.