צילום מסך: cc by BM Campimp
אמא יש רק אחת
צאצאי האינדיאנים בבוליביה מתאספים פעם בשנה לפסטיבל שכולל ריקודים לצד קרבות עקובים מדם. כדי לרצות את אמא אדמה נדרשת הקרבה
לפני כמה ימים הייתי נגר לכמה דקות. אתם יודעים, ניסור פה, קידוח שם, לא משהו מיוחד. לא עבר זמן רב והחתך התורן הופיע ובעקבותיו זרזיף הדם. אין צורך לציין ששמרתי על קור רוח ובלי לחשוב פעמיים נעצתי, כולי עצבים, אגרוף זועם בלוח העץ. זה מצדו נותר אדיש ורק הביע את עמדתו הנחרצת בצורת חתך נוסף על פרקי האצבעות שלי. המסקנה היתה חותכת: רוצה לשחק אותה גבר - תהיה מוכן לדמם. את המשוואה הפשוטה הזאת מכירים, כך מתברר, גם בחורים הכי נידחים בעולם, למשל בבוליביה.
פעם בשנה, בתחילת חודש מאי, מתאספים בעיירה מאצ'ה (Macha) שארי הבשר של השבטים האינדיאניים המפוארים ששלטו ביבשת לפני שהגיעו לשם הספרדים, לחגיגה של כמה ימים המוקדשת לאמא אדמה, Pachamama בלשונם. הם חוגגים את האירוע שנקרא Tinku Festival כבר 600 שנה, עוד מהימים המאושרים, לפני בוא הלבנים שטבחו בהם במיליונים והסבירו להם בשפה שאינה משתמעת שעולמם השתנה. ועדיין הם מלאי שמחת חיים פשוטה וצבעונית, וצועדים בעיירה בתלבושות מסורתיות ובשלל ריקודים מסורתיים.
עד כאן הכל נשמע הגיוני, אבל אולי בהשפעת האוויר הדליל בפסגות האנדים או אולי בשביל לעשות רושם על Pachamama, בשלב מסוים מסתדרות הנשים במעגל שלמרכזו נכנסים צמדים צמדים של גברים (ולעתים גם נשים אמיצות במיוחד) ומתחילים לחבוט זה בזה עד זוב דם. לזר שייקלע למקום יסבירו החוגגים כי המכות הן לב העניין, וכדי לרצות את אמא אדמה עליהם להקיז זה את דמו של זה וכל המרבה יעשה את אמא מאושרת יותר ויביא לאזור שנת ברכה ושגשוג. העניין הוא שבמקרים רבים הוא לא יזכה לראות לא את הברכה ולא את השגשוג.
הקרבות הללו גבו במרוצת השנים קורבנות בנפש, אבל תושבי האזור אפילו לא חולמים לוותר עליהם. הכל הולך: קרבות באגרופים חשופים, באמצעות מקלות ואפילו תוך שימוש ברצועות בד שבהן שזורים שברי זכוכית, ולא לקישוט. מה לא עושים בשביל אמא. המשטרה המקומית נותנת לחברים בבוליביה יד חופשית פחות או יותר לפרוק את מטעני הטסטוסטרון העודפים. השוטרים נוהגים להתערב במקרים של סכנת חיים אבל קיימים גם סרטונים שבהם נראים השוטרים נוטלים חלק פעיל בקרבות. ככה זה כשאתה שוטר המעורב בחיי הקהילה.
באחת הסצנות האלמותיות בתולדות הקולנוע, צרים שוטרים באותה בוליביה על הבית שבו הסתתרו קיד וקאסידי, הלא הם פול ניומן ורוברט רדפורד. את סוף הסיפור הבוליביאני ההוא השאיר הבמאי ג'ורג' רוי היל לדמיונם של הצופים. סופם של המדממים במאצ'ה, לעומת זאת, די ידוע מראש. מתרימי הדם בבנק הדם של מד"א היו עושים קופה לא קטנה. אמא יש רק אחת.
תגובה אחת לכתיבת תגובה