חקר ביצועים: ממייק וואלאס, דרך אינסטגרם ועד הפנסיה שלנו

וואלאס

אימת עולם העסקים

לו היו משלמים תמלוגים למי שהמציא סגנון הגשה בטלוויזיה, מייק וואלאס, שמת השבוע בגיל 93, היה מיליארדר כבד. בכל העולם מנסים לחקות את רוח הראיון הקשוח והבלתי מתפשר שהמציא. בניגוד להתרפסות שמאפיינת את הטוק שואו, וואלאס הציב למרואיינים את השאלות הכי קשות ולא הרפה, כמו כלב ציד, עד שקיבל תשובה ישירה. 45 שנה הוא הגיש את "60 דקות" המהוללת והוציא תחת ידיו את התחקירים המשפיעים ביותר בעיתונות האמריקאית. אחד המפורסמים שבהם, שחשף איך העלימה תעשיית הסיגריות ממצאים על נזקי העישון, נהפך לסרט "המקור" והוביל לחקיקה מחמירה על פרסום סיגריות. עולם העסקים האמריקאי חשש מוואלאס, ובצדק. מי שניסה להתחמק ממצלמתו נחשד מיד כאשם או לפחות פחדן. יצרנית בירות אפילו יצאה בעבר בקמפיין שאמר "ארבע המילים המפחידות ביותר באנגלית: מייק וואלאס נמצא פה". גם היום, אם יש עוד עיתונות שבאמת משפיעה, הזכויות שמורות לוואלאס.

גבי קסלר

אינסטגרם

סחיות במיליארד דולר

ככה זה תמיד: הילדים המקובלים עושים מסיבה. הלא־מקובלים לא מוצאים שם את מקומם ומייסדים מסיבה משלהם. המקובלים מבינים שאצל הלא־מקובלים הרבה יותר מגניב, עוזבים את המסיבה של עצמם ומציפים את המסיבה של הלא־מקובלים. הלא־מקובלים שוב מרגישים לא בנוח, פורשים והולכים למקום אחר. זה, בקצרה, ההיגיון שמאחורי עסקת הענק שבה פייסבוק קנתה במיליארד דולר את אינסטגרם, רשת חברתית שמבוססת על תמונות ומעסיקה פחות מעשרה עובדים. אינסטגרם היתה המקום שבו תיעוד אובססיבי של עצמך היה מקובל, השופוני היה עם לשון בלחי והפילטרים עשו את המציאות הרבה יותר נעימה. פייסבוק, לעומת זאת, מכוונת לקהל הרבה יותר רחב, ומכונה בחוגים מסוימים, די בצדק, סחילנד. כשאינסטגרם תיהפך לגרסת התמונות של פייסבוק ההצלחה שלה תהיה הרבה יותר גדולה, אבל הקהל שהעלה אותה על הרדאר כבר לא יהיה שם. ככה זה תמיד.

מיכל פלד פליישר

 

תשובה

לחקור ולא לשכוח

ביום שני הגיב יצחק תשובה בלי למצמץ לבקשה לפירוק דלק נדל"ן שהגישו בעלי האג"ח. קדימה, תפרקו, נמסרה ההודעה מטעם דלק נדל"ן, "אין בידי החברה הצעה אחרת למחזיקי איגרות החוב". אולי זה הגז שנמצא בקידוח תנין בשבוע שעבר, אולי זה האקזיט הצפוי בפלאזה. כך או כך, תשובה הפגין עזוז וששון לקרב שלא נראה אצלו כבר זמן רב. עכשיו צריך לקוות שבעלי האג"ח לא יתקפלו וימשיכו לשחק עם הקלפים שבידיהם. החזר ראוי של השקעתם הם ממילא לא יקבלו מאיל האנרגיה. אבל לפחות כולנו נוכל להתנחם בזכות נדירה לחקור לעומק איך התנהלה באמת חברת נדל"ן השייכת לאחד מעשירי המשק עד שהגיעה לחדלות פירעון. יהיה מעניין.

אמיר זיו

סטומפף

מודאג מאמריקה

כשמעמד הביניים מתכווץ, יודעים כבר הקמעונאים ומומחי השיווק, צריך להתמקד בקהלים הנותרים: העניים והעשירים. כך, ענק הבנקאות האמריקאי וולס פארגו בראשות ג'ון סטומפף השיק בשבוע שעבר חטיבה למגה־עשירים, כאלה שיש בכיסם 50 מיליון דולר פנויים להשקעה. היא מבטיחה שיועץ אחד יטפל רק ב־15 לקוחות; מציעה ייעוץ מיוחד לקרנות הנאמנות, זירת משחק אהובה על האלפיון העליון; ואפילו מספקת פסיכולוג צמוד לבעלי ההון. באמת כדאי שמישהו ילווה אותם כשהם נאלצים לשמוע את החדשות על העיקולים המתמשכים, העוני הגובר והאבטלה המשתוללת. הרי ממש לא קל לחיות באמריקה בימים אלה.

תמר טוניק

 

 

פישר

הפוך, פישר, הפוך

"אני מתקשרת לעדכן שאושרה לך משכנתה של 3.7 מיליון שקל במקום ה־4 מיליון שביקשת", אמרה השבוע הפקידה בבנק למשכנתאות ללקוח מצדו השני של הקו, כשאנחנו ממתינים לה מעבר לשולחן. ככה זה, השוק מקשה על קוני הדירות, ועכשיו גם הבנק עושה צרות. אם לא די בכך, בנק ישראל שוב התעורר, והתברר שהוא שוקל צעדים נוספים להרגעת הבועה. בפעם הקודמת שסטנלי פישר יצא לקרב הזה, הוא כיוון למשקיעים שקונים דירות עם משכנתה של 4 מיליון - אלה שיכולים לחכות, או להכניס את היד לכיס - אבל חנק בדרך את מעמד הביניים שמחפש דירה ראשונה או מנסה נואשות להשתדרג. במקום להילחם בשולי השוק, הוא צריך להקל על הלב שלו, אלה שייתקעו בדירות הישנות שלהם, יגרמו לקבלנים להפסיק לבנות ויביאו לעוד עליית מחירים חריפה. הפתרון לא עובר באישורי הבנקים, הוא עובר באישורי הבנייה. ואם פישר עדיין רוצה גם להרחיק את המשקיעים מהשוק, שיציע חלופות ראויות לכסף שלהם.

שי פאוזנר

הפנסיה שלי

היא הזקן העני שאהיה

ערב הסדר נחת בתיבות הדואר שי אישי לחג: הדו"ח השנתי של קרן הפנסיה. אצלי, למשל, הקרן הפסידה השנה 269 שקל (יצאתי בזול, אצל חברים מדובר בכמה אלפים) וגבתה ממני על כך 1,295 שקל בדמי ניהול (גם כאן יכול היה להיות גרוע יותר). הסכום המלחיץ הזה רק ילך ויגדל מדי שנה, בהנחה שהמשכורת לא תפחת. חישבתי: אם אחרי פסח אצליח לשכנע את הקרן שלי להפחית 1% מדמי הניהול על ההפקדות החודשיות (או שאעבור למתחרה שמציעה לי את זה), אחסוך לעצמי לפחות 30 אלף שקל בשיחת טלפון אחת. אגב, על בסיס הכסף שחסכתי עד כה, מצפה לי פנסיה של 2,267 שקל בחודש. חג חירות שמח.

שאול אמסטרדמסקי

 

מאדוף

כי כולנו בפונזי

כדי שקרן פנסיה תוכל לממן קצבאות ראויות למבוטחים כשיפרשו לגמלאות, היא צריכה זרם קבוע ומסודר של הכנסות. אלה מגיעות או מהתשואה שמניבה השקעה נבונה של כספי העמיתים, שמגדילה את הנכסים שלהם בהתמדה, או מהצטרפות בלתי פוסקת של עמיתים צעירים שמממנים את הגמלאים. כשהתשואות בשוק ההון נמוכות עד כדי גיחוך ולא עתידות להשתנות בשנים הקרובות, כפי שמודים במשרד האוצר, נשארת רק האופציה השנייה. ואז עולה השאלה מה כבר ההבדל בין השקעות בשיטת פונזי כמו של ברנרד מאדוף, כשה"תשואות" הגבוהות תלויות בהכנסה תמידית של משקיעים חדשים, לקרן הפנסיה של כל אחד מאיתנו. אולי רק שהפירמידה הפנסיונית קיבלה חסות ממשלתית.

מיקי פלד

גראס

באוטומט הצדק המתוק

הטקס צפוי וקולותיו חלולים כמו תוף פח חלוד. הנה הסופר הקשיש חתן פרס נובל, שפמו הולך לפניו, עברו בוואפן אס־אס של היטלר דבוק לתהילתו כמו בואש, עושה מעשה שפל, כלומר מפרסם טקסט, ספק־שיר, "מה שחייב להיאמר", אבסורדי ועלוב נגד ישראל. הנה מקהלת הגינויים. הנה רשימת המצקצקים. הנה השר המגוחך המכריז שהסופר הנודע הוא "אישיות בלתי רצויה" והופך אותו לגיבור לרגע. הנה התפלות של הוויכוח על יצירתו הדועכת, הנה המיחזור של הגילויים על עברו האפל. הנה אנחנו נעטפים בחמימות הנעימה, המוכרת, של הצדק המתוק שלנו והזעם הקדוש שלנו, מול העולם־כולו־נגדנו וכל המנוולים, מאחמדינג'אד עד גינתר גראס. והיא, החמימות, היא שעמדה לאבותינו ולנו. וחד גדיא. וחג שמח. אבל מה תעזור לנו החמימות אם ביבי וברק יגררו אותנו כגדיים למלחמה הבאה.

יואל אסתרון