לליברפול יש סיבות להיות אופטימית. באמת

ליברפול תסיים את עונת הפרמיירליג מחוץ לחמשת המקומות הראשונים בפעם השלישית ברציפות. המשמעות של הכישלון הזה היא קודם כל אובדן ההכנסות מליגת האלופות, השוות מינימום 20 מיליון יורו בשנה יותר מאשר הכנסות מליגת אירופה, שאליה ליברפול תשוב בעונה הבאה.

ובהיעדר הכסף וההבטחה של"כדורגל אלופות", לליברפול קשה להתחרות על הכישרונות הטובים בעולם. וכשקשה לגייס את הכישרונות, קשה להתמודד על מקום בצמרת הליגה. מה גם שהכסף של ליגת האלופות הולך למתחרות הישירות שלה על ארבעת המקומות הראשונים בליגה, התמודדות שאליה הצטרפו בשנים האחרונות טוטנהאם ומנצ'סטר סיטי.

חמור מכך, ספרי החשבונות של העונה הנוכחית כבר ייבדקו על ידי אופ"א תחת תקנות הפייר פליי הפיננסי. כך שליברפול, גם אם היו לה משאבים בלתי נדלים, לא תוכל לקנות את מקומה בצמרת כמו שעשתה למשל מנצ'סטר סיטי.

קני דלגליש. האם הוא האיש הנכון להצעיד את ליברפול קדימה? | צילום: איי אף פי

נורא. אבל איום?

ומה עם התוצאות? רע. ליברפול ניצחה רק בשניים מתוך 13 משחקי הליגה הראשונים שלה ב־2012 ובסך הכל צברה 9 נקודות מתוך 39 אפשריות - מקום 19 באנגליה ב־2012. נכון לכתיבת שורות אלה ליברפול במקום השמיני, 15 נקודות מהמקום השישי ו־15 נקודות מהמקום ה־18 - שממנו יורדים לליגת המשנה. (אמש ניצחה את בלקבורן 3-2 משער בתוספת הזמן).

הקבוצה נראית כמו חבורה שלא מצליחה להוכיח שהיא שווה יותר מסך חלקיה. ועל כל המבוכה מנצח קני דלגליש, המנג'ר הוותיק והאהוב. התוצאות העונה כל כך רעות שבפורומי האוהדים זה כבר די פופולרי לבקש בקול רם שקני — קינג קני! - יועבר מתפקידו. אבל לפני שאתם קוברים את המועדון המעוטר בתולדות הכדורגל האנגלי, רק שתדעו — המצב שלו לא כזה נורא.

דאבל? ואז?

נתחיל מהמקום שאליו כל העסק הזה מתנקז - הדשא. הדבר המשמעותי ביותר שקבוצה באמת יכולה לשלוט בו הוא ייצור מצבי ההבקעה. גם מאמני כדורסל יגידו לכם - אם שחקן לקח זריקה טובה, זה בסדר מבחינתם גם אם הוא יחטיא. ונכון לסוף מרץ, רק שלוש קבוצות בעטו לשער יותר מליברפול ורק חמש מצאו את המסגרת יותר. בנוסף, היריבות של ליברפול בועטות לשער שלה רק עשר פעמים במשחק: מקום שלישי בליגה.

אז אם היא בועטת (כמותית) כמו הטובות ביותר ועוצרת את היריבות כמו הטובות ביותר, מדוע ליברפול רחוקה כל כך מהטובות ביותר? חוסר מזל - היא מוליכה את הליגה העונה בבעיטות שפגעו במשקוף או בקורות ואחרונה באחוז ניצול מצבים. גם אם זה לא מספיק כרגע, אי אפשר לבקש הרבה יותר מאשר להיות בטופ ביצירת מצבים, בבעיטות למסגרת ובהגבלת מצבי היריבות.

וזה לא הדבר היחיד שליברפול עושה נכון. היא זכתה כאמור בגביע הליגה (תואר ראשון מאז 2006) כשבדרך היא עוברת את צ'לסי ואת סיטי. ובסוף השבוע היא תפגוש את היריבה העירונית אברטון בחצי גמר הגביע האנגלי, כשבדרך לשם עברה את מנצ'סטר יונייטד. אחרי הכל, העונה הזו עוד עלולה להסתיים בדאבל, הישג שליברפול לא רשמה יותר מעשור.

ליברפול גם פועלת נכון מחוץ למגרש. הבעלים החדשים מחקו את חובותיה, ובמגרש הזה, כשכל הקבוצות הבכירות האחרות באנגליה וכמעט כל הבכירות ביבשת מתמודדות עם חובות גדולים, זה יתרון משמעותי לקראת החמרת תקנות הפייר פליי הפיננסי בעונות הבאות. כמו כן, ליברפול חתמה על הסכם לבוש חדש, והחליפה את אדידס בווריור האמריקאית (שהחברה־האם שלה, ניו באלאנס, מלבישה את בוסטון רד סוקס שבעליה מחזיקים בליברפול). ווריור תשלם 25 מיליון ליש"ט לשנה למשך שש שנים עבור הזכות לייצר את חולצותיה של ליברפול - חסות הלבוש הגדולה בפרמיירליג.

ליברפול גם מכניסה סכומים גדולים מהסכם החסות על החולצה שלה (עם סטנדרד צ'רטרד, 20 מיליון ליש"ט נוספים, מקום ראשון לצד יונייטד ו־AON) וממכירת מוצרי הקבוצה ברחבי העולם. גם הכנסות יום המשחק שלה הן מהגבוהות באנגליה, למרות אצטדיון לא גדול ומיושן. הכוח הכלכלי של ליברפול כמותג עדיין לא נשחק, אף שלא זכתה באליפות יותר משני עשורים.

אנדי קארול. פלופ ב-35 מיליון ליש"ט אבל האם דמיאן קומולי יבנה בשנתיים הקרובות סגל הרבה יותר חזק? | צילום: איי אף פי

העתיד בחינוך. וברכש

ואם נחזור אל הדשא, הרי שהעתיד של ליברפול נראה לא רע בכלל. באקדמיה שלה, זו שדלגליש ניהל עד שמונה למנג'ר אשתקד, יש יותר מ־30 כדורגלנים בני 15 עד 19 שנמנים עם נבחרות הגילים של מדינותיהם - וחלקם כבר בשלבי השתלבות בקבוצה הבוגרת.

אבל חשבון מאוזן וצעירים מבטיחים לא יחזירו את ליברפול לליגת האלופות - גם אם כרגע נראה שצמרת הליגה האנגלית נחלשה לעומת העונות האחרונות. כי הכלי המרכזי בבניית קבוצה מנצחת הוא עדיין רכש מוצלח, ובליברפול האחריות הזו מופקדת בידיו של דמיאן קומולי, אולי מנהל הרכש הכי מושמץ באנגליה. קומולי הוציא 169.85 מיליון ליש"ט על רכישת 28 שחקנים בשלוש שנים בטוטנהאם (בין 2005 ל־2008), וחלק גדול מהם נכשל. הוא גם אחראי על כ־110 מיליון ליש"ט שליברפול הוציאה על הרכש שלא מביא תוצאות השנה, בראשות הפיאסקו אנדי קארול. 

אבל עניין אחד שמתעלמים ממנו כשמשמיצים את קומולי זה שהוא היה האיש שהלכה למעשה בנה את הקבוצה, שבסופו של דבר הגיעה לליגת האלופות לפני שנתיים ושיכולה לעשות זאת שוב השנה. ארבעה משחקני ההרכב המרכזיים של טוטנהאם נקנו על ידיו, כולל כישרונות־העל גארת' בייל ולוקה מודריץ', כמו גם יונאס קאבול ובנואה אסו־אקוטו, שלא יוצאים מה־11 של הארי רדנאפ. מדיניות הרכש של קומולי, שבסופו של דבר עלתה רק 43 מיליון ליש"ט בקיזוז ההכנסות משוק ההעברות, סללה את הדרך לבניית הסגל הרב־לאומי והאיכותי שטוטנהאם מחזיקה בו כעת.

אם יעלה את ליברפול על אותו מסלול, גם אם זה ייקח שנתיים, הרי שימלא את המשימה שלשמה הובא מלכתחילה — להשיב לליברפול את מעמדה כאחת הקבוצות הגדולות באנגליה ובאירופה. ואז נראה מי ישמיץ אותו, כשכל הקופ יעמוד מאחוריו.