נזילות בצנרת ומיעוט גשמים מייבשים את ממלכת בריטניה

מי שהגיע ביום ראשון שעבר לכיכר טרפלגר, אחד ממוקדי התיירות המפורסמים של לונדון, היה יכול בקלות להתבלבל. המזרקות היפהפיות שהפכו לסימן ההיכר שלה והוקמו ב־1845 הפסיקו לפעול בגלל מה שהוגדר כמצב קשה של בצורת. מהשמים, לעומת זאת, ירד גשם שוטף. בסקוטלנד אפילו ירד שלג.

ספק אם מאות התיירים שהיו באותה שעה במקום שמו לב שהמים במזרקות הפסיקו לזרום. הם המשיכו להצטלם לידן עם מטרייה ביד ומיהרו לנקודת הציון הבאה או לגלריה הלאומית שנמצאת במעלה המדרגות. אבל בשביל תושבי לונדון המזרקות הללו הן סמל, וכיבויין משמש באותו הזמן עדות למצבה הקשה של תשתית המים בבריטניה ומודל לתושבים שמתבקשים לחסוך במים.

במרכז לונדון לבדה יפסיקו לפעול 30 מזרקות המחוברות לאספקת המים המרכזית. קצת קשה לתפוס את זה, אבל בריטניה, המדינה בעלת מזג האוויר הרטוב שבה גשם הוא מטרד אפילו בקיץ, סובלת מבעיית מים חמורה. או במילים אחרות: בצורת.

המזרקה המיובשת בכיכר טרפלגר, החודש

על דופנות תחנות האוטובוס בלונדון מתנוססים שלטים עם תמונות של קרקעית נחל חרבה. "אחרי שנתיים של ירידת גשמים דלה בצורה יוצאת דופן", נכתב בשלטים, "אנחנו בבצורת. איש לא יכול להוריד גשם אבל אנחנו כן יכולים להשתמש בפחות מים. בבקשה התחילו עכשיו". חברות המים מציעות לאנגלים לא לתת למי הברז לזרום בזמן שטיפת הכלים, או להשתמש במי האמבט לשטיפת האוטו ולהשקיית הגינה. אבל המהלך הקיצוני ביותר נכנס לתוקפו ביום חמישי האחרון: שבע חברות מים בדרום ובמזרח אנגליה, כולל אלו בלונדון, החליטו לאסור על שימוש בצינורות להשקיה, למילוי בריכות או לניקיון.

אזורים אחרים עשויים לנקוט צעדים דומים, אם גם הקיץ הקרוב יהיה יבש. "היו לנו שני החורפים היבשים ביותר אי פעם", הצהיר שר המים של בריטניה ריצ'ארד בניון בראיון ל־BBC. "המפלס במאגרי המים נמוך, וזה אומר שאנחנו צריכים להשתמש במים יותר בחוכמה. אנחנו צריכים לגרום למשקי בית ולעסקים לבחון את השימוש שלהם במים".

חודש מרץ האחרון היה אחד החמים והיבשים ביותר מאז שהחלה המדידה בתחילת המאה, עם 36 מ"מ של גשם וטמפרטורה ממוצעת של 8.1 מעלות. ממוצע הגשמים לדרום־מזרח ומרכז אנגליה הוא 220 מ"מ בחורף אחד, אולם בשנתיים האחרונות ירדו רק 200 מ"מ ו־162 מ"מ בהתאמה.

ממתיקים את התמזה

הדרך שבה הגיעה המדינה - ששמה נקשר באופן טבעי לגשם - למצב של בצורת, איננה קשורה רק לנתוני הגשם הנמוכים בשנתיים האחרונות. היא גם תוצאה של שורה של בעיות תשתית וחוסר יכולת להוביל את עודפי המים מצפון בריטניה לריכוז האוכלוסייה ולמרכז היובש, בדרום. הבעיה החמורה ביותר היא דליפות: לפי נתונים של הרגולטור האחראי על ענף המים (OFWAT), חברות המים מבזבזות 3.3 מיליארד ליטר ביום, שדולפים מהצינורות - כמות שלבדה היתה יכולה לפתור את בעיות המים.

"הפחתנו את הדליפות בשליש בשש השנים האחרונות ועמדנו ביעדים שהוצבו לנו. אבל עדיין יש לנו הרבה מה לעשות", אומר ג'רי וייט, ראש האגף האחראי על ההתמודדות עם הבצורת ב־Thames Water, חברת המים הגדולה ביותר בבריטניה. החברה פתחה לפני כשנתיים את מתקן התפלת המים הראשון, הממתיק את מי נהר התמזה והופך אותם למי שתייה. התפוקה של המתקן היא 150 מיליון ליטר ביום והושקעו בו 270 מיליון ליש"ט.

בעשור הקרוב בעיית המים בדרום אנגליה עלולה להחמיר, כיוון שמספר התושבים בלונדון צפוי לגדול בכ־700 אלף. תשתיות המים בחלקים שונים של בריטניה אינן מחוברות, ובמדינה אין פרויקט שינוע מים מהצפון לדרום דוגמת המוביל הארצי בישראל. לפחות בשלב הזה הממשלה שוללת הקמת פרויקט כזה בגלל עלותו הגבוהה.

תקנות המים החדשות, שתקפות כאמור רק בדרום ובמזרח אנגליה, ישפיעו על כ־20 מיליון משקי בית. אולם על פי אחד המשאלים שנערכו, שליש מהתושבים לא מתכוונים לציית להן ויסתכנו בקבלת קנס של עד 1,000 ליש"ט. בחלק מהמקרים הרשויות מעודדות את התושבים "לדווח" אם שכניהם משתמשים בצינור להשקיית הגינה.

בהקשר הזה ראוי לציין שגינון הוא אחד העיסוקים החביבים ביותר על האנגלים בשעות הפנאי. ביום ראשון דיווח הצהובון "The People" כי כתב שלו, שהגיע לביתו של שר המים ריצ'ארד בניון, הבחין בצינור מים שהיה מונח על האדמה בגינה ופעל במשך שעתיים. בניון האשים בתגובה את כתב הצהובון בהפעלת הצינור.

האולימפיאדה לא תיפגע

תעשיית המים באנגליה ובוויילס פועלת באופן ייחודי ומורכבת מחברות פרטיות שנתונות לפיקוח צמוד של רגולטור. אספקת המים הממשלתית הופרטה בסוף שנות השמונים במסגרת גל ההפרטה. לכל אחת מהחברות שקיבלו את הזיכיון יש מונופול באזור אחר של המדינה.

במקום שהמחיר ייקבע על ידי התחרות ותנאי השוק, הרגולטור קובע את הסכום המקסימלי שהחברות רשאיות לגבות מהצרכנים. הסכום מחושב בכל חמש שנים ומורכב מהוצאות התפעול וההשקעות שיש לבצע בתשתית, כמו למשל תיקון נזילות ופרויקטים אחרים. אלה מתווספים לרווח סביר לבעלי המניות. לכן, אפשר שהאינטרס של חברות המים הוא לתמוך בצעדי החיסכון במים, כיוון שהן לא רשאיות להרוויח מצריכה מוגברת של לקוחותיהן. באחרונה הופנו טענות נגד חברות המים, ששילמו למנהליהן בונוסים בהיקף של 4 מיליון ליש"ט, אף שחלקן לא עמדו ביעדים של תיקון הנזילות. מנכ"ל חברת Thames Water, מרטין בגס, הרוויח בשנה שעברה 1.67 מיליון ליש"ט.

חברות המים הקפידו לא להחיל את התקנות שלהן על אירועי ספורט לאומי ובינלאומי. במילים אחרות, הגינות והמדשאות במתקנים האולימפיים יושקו כרגיל לקראת האולימפיאדה בקיץ. אבל כפי שזה נראה עכשיו, בזמן המשחקים האולימפיים, כשלונדון תהיה במרכז תשומת הלב העולמית, המזרקות בעיר לא יפעלו וכך גם במהלך חגיגות יובל היהלום של המלכה שיתקיימו לפני האולימפיאדה.

עיריית לונדון מנסה למצוא פתרון שיאפשר למזרקות בכיכר טרפלגר לפעול באירועים מיוחדים, או על ידי מציאת מקור מים חלופי. זו אינה הפעם הראשונה שמוטל איסור על שימוש בצינורות להשקיה בבריטניה. ב־2006 בוצע מהלך דומה, אולם הבצורת הנוכחית היא הגרועה זה שלושה עשורים.