מה אוהדי הכדורגל יכולים לעשות?

כדורגל הוא לא רק ענף ספורט. הוא תופעה חברתית שמשפיעה על מיליונים ומהווה חלק בלתי נפרד מהמטען התרבותי של כמעט כל תושבי מדינה. זו כבר אקסיומה בעולם. ככזה הוא בבואה חברתית  רק תחשבו על גרמניה, שהשתמשה בהצלחת מונדיאל 2006 לשיקום הגאווה הלאומית והאינטגרציה של הזרים בתוכם; או על דו"ח טיילור, שנועד להוקיע תופעות של גזענות ואלימות במגרשי הכדורגל בסוף שנות השמונים ועשה רבות כדי לצמצם את אותן התופעות בחברה האנגלית.

השפעותיו ההיסטוריות של הכדורגל על מדינות ברורות ונראות לעין. ונראה שגם כן יש הקבלה ברורה בין המצב של הכדורגל למצב של המדינה. שחיתות, אלימות, פוליטיזציה של כל תחום, נפוטיזם, פקידים קרים, ביורוקרטים חזקים מדי - אלו בעיות של הכדורגל הישראלי אבל גם של החברה הישראלית. רק תראו את הכותרות שמספק הפרלמנט שלנו מדי שבוע כדי להבין זאת.

הילדים שמגיעים למגרשים, סופגים תרבות נמוכה של וולגריות פיזית ומילולית, ומביאים את זה איתם הביתה, לבית הספר, ולבסוף גם לחייהם הבוגרים.

חוסר האונים של חלק גדול מאוהדי הכדורגל בארץ והרגשת הקבס שעלתה בעקבות החלטת בית הדין של ההתאחדות לגבי עונשה של מכבי פתח תקווה הדהדו באופן שאינו משתמע לשתי פנים. ולכן כעת רואים ברשת, בעיקר בפייסבוק אבל גם באתרים אחרים, זעם אמיתי של אוהדים, שרוצים לעשות משהו בנידון. רוצים לעשות משהו דרסטי כדי להראות שיש להם כוח, ושהם, בניגוד לאחרים, עוד לא ויתרו על הכדורגל הישראלי. על ישראל.

אז על אילו פעולות מדברים כעת ברשת. ומה, באמת, אוהדים יכולים לעשות כדי לשלוח את המסר שבלעדיהם אין כדורגל.

חרם על מכירות המנויים לעונה הבאה. מובן שקשה לעמוד בפיתוי של "מהפכת הטוטאל פוטבול" של ג'ורדי קרויף במכבי, אבל הגיע הזמן שיבינו: אנחנו לא בכיס של אף אחד, ושום הנחת חבר לא שווה את עתיד הענף שלנו, את עתיד החברה הישראלית.

חרם על פתיחת המחזור הראשון של העונה. במקום לאיים שאנחנו חזקים, להראות להם שאנחנו חזקים. פשוט לא להגיע למשחקים של העונה הבאה. 

דרישה מהתקשורת להתעלם. תפקידה של התקשורת הוא לסקר את מה שחדש, חשוב ומעניין. אבל תפקידה של התקשורת הוא גם להעביר מסר. הדרישה לאי סיקור מוחלט של שני מחזורי הליגה הראשונים עלתה. זה יהווה צעד חסר תקדים בלהראות לכדורגל הישראלי שהתקשורת לא בכיס שלו.

לחץ על נבחרי הציבור. אמנם פיפ"א אוסרת התערבות פוליטית בהתאחדויות, אך ברגע שנבחרי הציבור שלנו יבינו עד כמה אנו רואים בחומרה את המצב, לא תהיה להם ברירה אלא לפעול לעצירת הפעילות בענף, עד להסקת המסקנות המתבקשת. לחץ עליהם הוא דרך פעולה לגיטימית בדמוקרטיה כדי להשפיע על תחום שחשוב לכל כך הרבה אנשים כמו כדורגל.

דרישה להקמת מנהלת ליגה. הכדורגל הישראלי מנוהל על ידי פקידים ועסקנים, שאין להם קשר וחצי קשר לענף הכדורגל. יש צורך להבהיר לבעלי הקבוצות: די למשטר הפקידים, הגיע הזמן לגוף מקצועי גרידא שינהל את העסק. זה לא יפתור את כל החולים של הכדורגל, אבל זו אנטיביוטיקה. זו התחלה.

צעדים אלה יראו להם, לעסקנים, לקברניטים ולשאר העוסקים במלאכה, שגם לנו יש כוח. אנשי הכדורגל אומרים תמיד ש"הכדורגל הוא משפחה אחת גדולה". האוהדים בישראל לא מרגישים חלק מהמשפחה הזו. ולכן אנחנו, כאוהדים, צריכים לעשות פעולות לשנות את המצב.  

כי אחרי הכל, מה הוא כבר רצה, הכדורגל שלנו? הוא לא רצה אוליגרכים, טוב לו עם יעקב שחר. הוא לא ביקש רונאלדו ומסי, די לו באבי נמני אחד. הוא לא ביקש להיות אנגליה, גרמניה או ספרד, הוא רק רצה להיות ישראל.

לא הכל אבוד. קומו והרימו קול צעקה - בתקווה לכדורגל ולחברה טובה יותר.

הכותב הוא עורך אתר "השישית באירופה", המנוהל על ידי אוהדים במטרה לקדם את תרבות הספורט בארץ