מסתמן: הליגה בארגנטינה תחזור למודל של עונה ארוכה

אחרי 22 שנים של מבנה בן שתי עונות בשנה (אפרטורה וקלאוסורה) תחזור באוגוסט הליגה הארגנטינית למודל הקלאסי – עונה אחת ארוכה ואלופה אחת מדי שנה.

בישיבה קצרה שהתקיימה בשבוע שעבר במשרדי ההתאחדות הארגנטינית (AFA) הוצגה התוכנית שצפויה להיות מאושרת סופית בסוף החודש, ולפיה העונה הנוכחית תהיה העונה הקצרה האחרונה, כשלאחריה יחזרו בארגנטינה לשחק 38 מחזורי ליגה, לראשונה מאז 1990.

כמו כן, תבוטל השיטה הנוכחית, שבמסגרתה נקבעות העולות והיורדות לליגה השנייה לפי שקלול תוצאות של כמה עונות. מעתה, בכל עונה יירדו שתי האחרונות בליגה הראשונה באופן אוטומטי ושתי הראשונות בליגה השנייה יעלו במקומן, בעוד השלישית בליגה השנייה והמדורגת 18 בליגה הראשונה יתחרו ביניהן במשחקי פלייאוף על הזכות לשחק בעונה שאחרי ב"פרימרה דיביסיון".

במקור, מרבית המועדונים תמכו בהמשך המודל הנוכחי, אולם סבב שיחות שביצע הנשיא הכל-יכול של ההתאחדות, חוליו גרונדונה, עם נשיאי המועדונים הכריע את הכף.

קצת רקע: המודל הדו-עונתי נועד להשיג בראש ובראשונה שתי מטרות - יותר עניין בליגה ויותר סיכוי לקבוצות קטנות לזכות באליפות.

במה שנוגע למטרה הראשונה, הרי שבמרבית העונות היא אכן הושגה: הליגה הקצרה לא אפשרה לקבוצות לפתוח פערים גדולים, ולרוב נשמר המתח עד המחזורים האחרונים ממש. כשרואים מה קורה השנה בארץ, שבה הליגה הוכרעה חודשים לפני המחזור האחרון, מה שהביא לאבדן מרבית העניין בליגה, המודל הארגנטיני נראה כאופציה לא רעה.

לגבי המטרה השנייה, ההיסטוריה של הכדורגל הארגנטיני מוכיחה שליגה מקוצרת מסייעת לקבוצות קטנות לנצל חולשה זמנית של הגדולות ולזכות בתארים. כך לדוגמה, ב-35 השנים הראשונות של הכדורגל המקצועני בארגנטינה – בין 1931 ל-1966 – התחלקה האליפות רק בין חמש הגדולות של הכדורגל הארגנטיני – בוקה ג'וניורס, ריבר פלייט, ראסינג קלוב, אינדפנדיאנטה וסן-לורנסו (כולן כמובן מגיעות ממטרופולין בואנוס איירס).

המעבר לשתי אלופות בשנה, שהתרחש לראשונה ב-1967 ונמשך עד 1985, סייע לתשעה מועדונים נוספים להתווסף למעגל האלופות. בין 1985 ל-1990 חזרו בארגנטינה לשיטה של עונה אחת בשנה, עד שחזרו למודל דו-עונתי. 43 תארי האליפות שהושגו מאז התחלקו בין 11 קבוצות שונות, בהן מועדונים קטנים יחסית, כמו לאנוס ובאנפילד.

כעת, החזרה למודל החד-עונתי עשויה להחזיר את השליטה לגדולות, אלה שמסוגלות לעמוד מבחינה כלכלית ומבחינת אורך הסגל שלהן בליגה של 38 משחקים.

כך או כך, המעבר לליגה כפולה לא שיפר בשני העשורים האחרונים את מצבן של המחלות הכרוניות של הכדורגל הארגנטיני. נהפוך הוא. האלימות, התחזקות ארגוני הבאראבראבאס, הפוליטיזציה של המשחק והשחיתות רק התחזקו. מעל לכל, הכדורגל הארגנטיני המשיך לסבול מעזיבת כישרונות צעירים לאירופה ומירידה מתמשכת באיכות הכדורגל.

גם השינוי הנוכחי, אם ייצא לפועל, לא צפוי לשנות את כל אלה. בשביל שהליגה בארגנטינה תיתן ביטוי מלא לכשרון ולתשוקה לכדורגל שקיימים במדינה היא זקוקה לרפורמה מוחלטת. בראש ובראשונה, גרונדונה, ששולט בהתאחדות מאז 1979 צריך ללכת. איתו צריכים ללכת גם ההרגלים המגונים של שחיתות, פרוטקציה ופוליטיזציה, כך שמעט הכסף שהליגה מרוויחה לא יגיע לכיסם של ארגוני אוהדים אלימים או עסקנים ציניים, אלא להשקעה במתקנים, בנוער, במודל טלוויזיוני מתקדם ובמלחמה בלתי מתפשרת באלימות.