ציור וזיכרון

הפרס על שם אילנה אלוביק, שהוענק אתמול לאמן הירושלמי אמנון בן עמי, ניתן זאת השנה הראשונה ביוזמת יוג'ין אלוביק, רופא שיניים ממיאמי ומשפחתו ובשיתוף האקדמיה לאמנות בצלאל.

"יזמתי את הפרס כדי לכבד את זכרה של אשתי", מספר אלוביק. אלוביק, שהקדישה את חייה לאמנות, מתה ב־2006 ממחלת הסרטן. "יש דרכים שונות להנצחה כמו תרומה למוזיאון או גלריה, אבל ב־90% מהמקרים העוברים במקום בכלל לא שמים לב לכך. בדרך כזו, ההנצחה היא דינמית", הוא אומר.

"אלוביק פנה אלינו וסיפר על אשתו", אומרת ליב שפרבר, מנהלת קשרי החוץ בבצלאל, "הוא החליט שטוב לשתף עמנו פעולה. אנחנו מעניקים פרסים כל שנה, רובם בסכומים קטנים הרבה יותר, לרוב בשקלים ולא בדולרים. זהו הפרס הכי גדול שיש לנו (20 אלף דולר – ר"ב)".

בוועדת השיפוט ישבו נשיא בצלאל פרופ' ארנון צוקרמן, יו"ר סותביס ישראל רבקה סקר, אוצר האמנות יגאל צלמונה, פרופ' נחום טבת, האמנית מיכל רובנר ונציג משפחת אלוביק. בנימוקי השופטים, שבחרו בבן עמי על בסיס תיק עבודות שהגיש, נאמר כי הוא "צייר מרתק שמרחיב ביצירותיו את הגדרת תחום הציור, ויצירותיו הן בעלות עושר פרובוקטיבי ופיוטי לצד עומק תיאורטי".

בן עמי (41), שסיים את לימודיו בבצלאל ב־1986, עוסק לצד הציור גם בכתיבת שירה. הוא הגיש את המועמדות לפרס כאשר נתקל בפרסום על אודותיו באינטרנט, שם ראה שכל אמן פעיל רשאי להגיש מועמדות. "הפרס הכספי עבורי הוא מאוד חשוב", הוא אומר, "באמנות בדרך כלל יש הרגשה שאתה נמצא מעבר לעולם החומר, אבל פרסים שכאלה הם חיוניים ובמקרים מסוימים קריטיים".