השבוע/ על מוסר וזיכרון

לתומי חשבתי שסגן אלוף שלום אייזנר הצטער על האלימות שהפגין מול האזרח הדני. בחורים טובים עם פתיל קצר עלולים למעוד לעין הפרובוקציה, אבל אייזנר מתברר הצטער רק על העובדה שנתפס במצלמה. על פי תגובתו, חבטת רובה בפרצופו של אזרח זר חמוש באופניים אינה אירוע בלתי הולם. אייזנר טועה ולא יעזרו אותות ההצטיינות שקיבל מחבריו ופקודיו. כך לא אמור לנהוג קצין בצה"ל. כך גם לא אמור לנהוג אזרח מן השורה.

אם להשוות להתנהגות של קצין אחר, שנפגע לפני חודשים ספורים מסלע שהשליכו לעברו אזרחים ישראלים, ואף קת של רובה לא הורמה בתגובה. אייזנר צריך היה לדעת שבחירה באלימות פסולה בוודאי אל מול אנשים בלתי חמושים, מעצבנים ככל שיהיו. בשורה התחתונה: הוא ביצע את משימת השיטור שהוטלה עליו על הצד הרע ביותר. הרמטכ"ל מוכרח היה להתנער ממנו, כך גם הדרג המדיני ונדמה שהתגובה הרשמית המהירה עשתה את שלה. בעולם המשיכו לעסוק במשבר הכלכלי.

67 שנה אחרי השואה אנחנו יכולים להיות גאים שיש לנו צבא ערכי, שמוקיע התנהגות חריגה ומן הצד השני לא מוציא להורג בשל אותה התנהגות. יהיה מי שיקמט את גשר האף ויאמר שההשעיה היא משפט שדה, והתקשורת צלבה את אייזנר, אך ההשעיה נועדה לאפשר תהליך בדיקה והתקשורת מטבעה נענית לפרובוקציות. במקרה של אייזנר הוא שיתף פעולה.

אלכסנדר ברינגטון, גיבור ספריה של פאולינה סיימונס בטרילוגיה "פרש הברונזה", "טטיאנה ואלכסנדר" ו"גן הקיץ", היה קצין מצטיין מעוטר מדליות בצבא האדום בזמן מלחמת העולם השנייה עד ש ה־NKVD, הגלגול הראשון של הקג"ב, הצליח לעלות על שורשיו האמריקאיים. הוריו, אמריקאים נאיביים, קומוניסטים, היגרו עמו לרוסיה כשהיה בן 11. כעבור שנים אחדות הם הוצאו להורג באשמת ריגול.

חטאו היחיד של אלכסנדר היה שנולד להוריו. רגע לפני שייעלם בהרי החושך הוא מקבל הצעה מפתה, שלא ניתן לסרב לה. המלחמה בשיאה, הרוסים סופגים אבדות באלפים ואלכסנדר מופקד על גדוד עונשין שמורכב מאויבי החברה. אנשים מורעבים, חמושים ברובים ישנים נשלחים להיות המגן האנושי מול הנאצים במקומות הידועים מראש כגאיות הריגה. הם נופלים כמצופה כמו זבובים ומצבת הגדוד מוזנת מדי יום באספקה טרייה של פושעים חדשים.

כך נהגה רוסיה של סטאלין בבני אדם, בחייליה.

אלכסנדר ניצל כמו שניצלים בסיפורים. בביתו החדש בארצות הברית הוא מבקש מטטיאנה, רעייתו, שלעולם לא תכין תבשילים של כרוב. הוא לא מסביר לה שהוא אינו מסוגל להסיר מזיכרונו את הכרובים הענקיים, שצמחו על אדמת מחנות ההשמדה, אדמה שדושנה באפרם של היהודים. 67 שנה אחרי יום השואה מדינת ישראל לא שוכחת מדוע הוקמה וצה"ל שומר על הקוד האתי המוסרי, שהנחילו מייסדיו, בהם גם ניצולי שואה.