בדיקת "כלכליסט": המשחק שיחזיר אתכם להרפתקאות של אתמול

אני זוכר את הזמנים שבהם שיחקתי ב-Yesterday כאילו זה היה אתמול. הדבר המצער הוא, מלבד משחק המילים הנדרש סביב שם המשחק, שזה באמת היה אתמול. עם מעט מזל ותושייה, תוכלו לסיים את משחק ההרפתקאות החדש של חברת פנדולו הספרדית בתוך יום בודד.

עבור אוהבי ז'אנר הקווסטים, שבתחילת שנות התשעים שלט בתעשיית המשחקים ללא עוררין, פנדולו היא המשיח הספרדי. מאז 2001, כאשר הוציאה את המשחק הראשון בסדרת Runaway, מדובר באחת מהחברות הבודדות שממשיכות להוציא משחקי הרפתקאות איכותיים המשווקים בכל העולם.

בכל כותריה החברה שומרת על המשחקיות הישנה והטובה - סדרה של משחקונים דו-ממדיים ועלילה המתקדמת על ידי פתירת פאזלים, בדרך כלל על ידי שימוש בחפץ הנכון במקום הנכון. אם מעולם לא שיחקתם בקווסט, קשה להאמין ש-Yesterday ידבר אליכם, ואם שיחקתם בקווסט אחד, אתם תדעו ישר איך לשחק גם בו.

מי אתה, מר יסטרדיי

לטוב ולרע, החברה הספרדית מזוהה בעיקר עם Runaway, סדרת משחקי הרפתקאות צבעוניים ומשעשעים. Yesterday, המספר את סיפורו של הבלש ג'ון יסטרדי שאיבד את זכרונו, אמור להיות משחק עמוק ובוגר יותר, עם אלמנטים קודרים ורציניים, כולל כתות שטניות ורוצחים סדרתיים. עיצוב המשחק מזכיר סרטי פילם נואר בשילוב עם קומיקס, מעין רומן גרפי למבוגרים.

ואלה, בשורה התחתונה, הדברים המרכזיים שמבדיל את Yesterday מכל קווסט אחר שבו שיחקתם בעשרים השנה האחרונות. אופן המשחק זהה, וחלק נכבד מהפאזלים יזכירו לכם דברים שעשיתם בעבר. אבל הסגנון הוויזואלי ייחודי באמת: לעתים קרובות, במיוחד במהלך הסצינות החשובות, המסך "ייחתך" על ידי ריבועי קומיקס. לצד האפלוליות, הוא שומר על הצבעוניות והסגנון המוכרים של פנדולו, עם שימוש נרחב ב-Cell-shading - טכנולוגיה המאפשרת למודלים תלת-ממדיים להראות כאילו צוירו ביד. בסך הכל, Yesterday הוא אולי הקווסט הסטנדרטי היפה ביותר בשנים האחרונות.

למשחק יש כמה רעיונות מרעננים גם בהצגת הסיפור שלו - כולל מעברים מחוכמים בין דמויות, פיתוח ההיסטוריה האישית של יסטרדיי ומעבר בין פלאשבקים שבהם הבלש חוקר את זכרונות העבר שלו. ידידים יהפכו לאויבים, ותגלו שהגיבור הראשי הרבה יותר עמוק - ואפל - ממה שנראה לעין.

בסוף המשחק אף תוכלו לבחור אחד מארבעה סופים שונים, וכולם מאוד מספקים - גם אם מגיעים מוקדם מדי. התגליות המשמעותיות הללו יסללו את הדרך לכמה פאזלים יוצאי דופן, משעשעים ועמוקים. ברוב המקרים אילו רעיונות שכבר ראינו כבר לפני 20 שנה, במשחקים כמו סאם ומקס. ועדיין הם מוצלחים, ויזכירו לכם - בצורה חיובית - סרטים מצוינים כמו "להרוג את ביל" או "ממנטו".

סגנון עיצוב ייחודי

למה לחפף?

הבעיה הגדולה ביותר של המשחק, מעבר לעובדה שהוא קצרצר, היא חוסר אחידות. יסטרדיי קופץ בין סגנון בוגר ורציני לדמויות משעשעות. קטעי הפלאשבק קופצים לפעמים לתוך המשחק ללא שום הכנה או היגיון. חלק מהפאזלים מצוינים, אבל רובם חד-גוניים וממוחזרים. הכתיבה לאורך המשחק נעה מקטעים רציניים ואיכותיים, לקטעים אחרים שהם ילדותיים, עילגים וגימיקיים. בסך הכל ההרגשה היא שהיוצרים פשוט מנסים יותר מדי, ושהקצב של המשחק אינו אחיד.

גם הדיבוב במשחק - שבסך הכל סביר ברמתו - "קופץ" לעתים קרובות, במיוחד בקטעי המעבר בין המשחק עצמו, שלבי הקומיקס והסרטונים המונפשים. לעיתים ההבדל בדיבוב הוא כה משמעותי, שתחשבו שהחברה החליפה שחקן.

אגב, מכירים את המקרים בסרטים שבהם עוברים סצינה, ופתאום חפץ נמצא לא במקום הנכון, או שהשחקן החליף את בגדיו באופן מסתורי? בסרטים קוראים לזה Goof - וביסטרדיי זה יקרה לכם לא מעט. התחושה הכללית היא שעד יציאתו, אף אחד לא ישב ושיחק במשחק מתחילתו ועד סופו.

וזה חבל, כי ליסטרדיי יש הרבה פוטנציאל. הממשק אלגנטי ומינימליסטי, עם כפתורים שיסייעו לכם לראות את הנקודות החמות במסך או לקבל טיפ קטן - והם עשויים היטב, עם כמות המידע הנדרשת ולא טיפה יותר. הסיפור טוב ומציע רעיונות מעניינים, והסגנון של המשחק - למרות חוסר תשומת לב משווע לפרטים - מהנה בסך הכל. היה אפשר להוציא מזה יותר.

דיבוב לא אחיד ברמתו

השורה התחתונה

במחירו הנוכחי, שעומד על 30 דולר, קשה להמליץ על יסטרדיי גם לאוהבי קווסטים המשוועים לעוד משחק שיזכיר להם את תהילת העבר. אנחנו היינו ממליצים לחכות עוד שנה, ולרכוש אותו במחיר מופחת. קווסט טוב, בסופו של דבר, לעולם לא מתיישן.