אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
דו"ח של הטכניון חושף: חשד לדליפת רעלים לקרקע ב־200 תחנות דלק צילום: דורון גולן

דו"ח של הטכניון חושף: חשד לדליפת רעלים לקרקע ב־200 תחנות דלק

בשנה וחצי האחרונות מנהלת המדינה מאבק מייגע בחברות הדלק בטענה שהסתירו דליפות בתחנות דלק לפני 12 שנה, שהובילו לזיהומי קרקע. החברות, מצדן, מנסות לנפנף את הטענות ומדברת על התיישנות — אך מה קורה בינתיים? מדיווחים שהן עצמן מוסרות עולים ממצאים חמורים על דליפות נוספות, זיהום מי תהום ועמידה חלקית בלבד בהוראות החוק באופן המסכן את בריאות הציבור

22.04.2012, 06:49 | ענת רואה

האם ארבע חברות הדלק הגדולות בישראל מצפצפות על הסביבה? אם לשפוט על פי המאבק הארוך שמנהל המשרד להגנת הסביבה נגד פז, סונול, דור אלון ודלק, התשובה ככל הנראה חיובית. בזמן שהמשרד מנסה להתמודד עם זיהום מסיבי של קרקע ומקורות מים שהתגלה בתחנות בעשור הקודם - דו"חות חדשים הנוגעים לשנתיים האחרונות מראים כי הדליפות והזיהומים נמשכים.

בדצמבר 2010 הוגשו כתבי אישום פליליים נגד ארבע חברות הדלק הגדולות - פז, סונול, דור אלון ודלק - ונושאי משרה בכירים שלהן, בטענה להסתרה שיטתית ומכוונת של בדיקות תקופתיות שהעידו על זיהום מסיבי של קרקע ומקורות מים, בשנים 2000–2004. על פי כתב אישום, הארבע נאשמות ב"הסתרה שיטתית ומכוונת" של הבדיקות התקופתיות.

לפי כתב האישום, חברות הדלק לא רק עברו עבירות של זיהום מים, אלא מואשמות גם בהסתרת הנזק מהציבור ובאי־דיווח כנדרש על כשלים באטימות מיכלי דלק וצנרת. בכך הן מנעו לכאורה בדיקת זיהומי קרקע. המשרד להגנת הסביבה טוען כי משמעות ומטרת הסתרת הנתונים הן חיסכון של מיליוני שקלים לחברות הדלק, שאותם היו נדרשות קרוב לוודאי להשקיע כדי לבצע סקרי קרקע וטיפול בקרקע מזוהמת.

על פי תקנות המים בישראל, מוטלת חובה על מפעיל תחנת דלק לבצע בדיקות אטימות תקופתיות לכל המיכלים ולצנרת בתחנת הדלק לפחות אחת לחמש שנים. כמו כן, חובה עליו לבצע בדיקות לגילוי דליפות אחת לחודש. התקנות מחייבות לשמור את התוצאות ולמסור אותן לממונה על מניעת זיהום מים מדלקים לפי דרישתו. בנוסף, על החברות חלה חובה לדווח מיידית על דליפה שעולה על מטר קוב אחד ועל כל דליפה מתמשכת שארכה יותר מיממה או על מיכל שנמצא לא אטום.

בימים אלה שקועות המדינה והחברות במאבק משפטי סוער בשאלה אם העובדה שהחברות אינן מסתירות כיום דבר - ומפרסמות נתונים על זיהומים בתחנותיהן בדו"חותיהן הכספיים - עשויה להצדיק את ביטול כתב האישום נגדן. אלא שבמקביל להתדיינות זו, הנוגעת להתרחשויות מלפני כעשור, דיווחיהן של חברות הדלק עצמן ומסמכים נוספים מלמדים כי דליפות הדלק אל הקרקע ואל מי התהום נמשכות עד עצם היום הזה, בעוד שפעולות המניעה והטיפול מתנהלות בעצלתיים.

כך, ממש במקביל להגשת כתבי האישום נגד החברות, בדצמבר 2010 הוגש למשרד להגנת הסביבה דו"ח שהוכן על ידי הטכניון שהציג תמונת מצב מדאיגה בנוגע להתנהלות חברות הדלק. הדו"ח מלמד כי ליקויים רבים עדיין קיימים בתחנות, ובמקביל הן גם אינן מספקות בהכרח את כל המידע הנדרש כדי לעקוב אחריהן.

על פי הדו"ח, שממצאיו נחשפים לראשונה ב"כלכליסט", רק ב־38% מתחנות הדלק נמצא כי אין חשש לדליפות דלק לקרקע. בכל יתר התחנות חסרו נתונים, או שבניגוד להוראות החוק לא בוצעה בדיקה אף שחלפו חמש שנים מאז הבדיקה האחרונה, או שנתגלו בפועל דליפות.

רק 37% תחנות אטומות

הדו"ח, המבוסס על בדיקות שמימנו וביצעו חברות הדלק עצמן בין ספטבמבר 2009 לאוקטובר 2010, ממפה את המצב בכל חברה וחברה ואת הפריסה הארצית של התחנות המזהמות.

הדו"ח הוגש כעת לבית המשפט במסגרת המאבק בין המשרד להגנת הסביבה לחברות הדלק. אלא שלא המדינה היא שהגישה אותו, כי אם פז. החברה טוענת כי מאז 2005 היא "מצטיינת" בכל הקשור למשטר הדיווחים ובדיקות אטימות של צנרת ומיכלים בתחנות התדלוק. פז טוענת כי ייתכן ויש מקום לרדוף את מתחרותיה, אך לא אותה אישית.

על פי דו"ח הטכניון, לחברת פז "אין תחנות החשודות בדליפה". זאת לעומת 34 תחנות חשודות בדליפה של חברת דלק, 86 תחנות חשודות של חברת סונול, ו־24 תחנות חשודות של דור אלון.

בפועל נראה כי אף שמצבה של פז לכאורה טוב מאשר מתחרותיה, הממצא שלפיו תחנותיה אטומות כדין נקבע רק לגבי 172 מתוך 289 תחנות הדלק שלה — כלומר לגבי 60% מתחנותיה. לגבי 30 תחנות שלה קבע דו"ח הטכניון כי "נדרשות בדיקות", לגבי תשע נוספות נקבע כי ישנם "נתונים חלקיים", ולגבי חמש נאמר כי "אין נתונים כלל". לגבי 73 נוספות של החברה נקבע כי "תמו חמש שנים מאז הבדיקה הקודמת".

ביתר חברות הדלק המצב גרוע מכך. השיעור הגבוה ביותר של תחנות המוגדרות כ"חשודות בדליפה" נמצא בחברת סונול שלה 277 תחנות. 33% מהן, 93 במספר, נמצאו אוטומות כנדרש, אך 31% מהתחנות - 86 במספר - חשודות בדליפה.

בחברת דלק המצב טוב יותר, אך ודאי שלא מעודד. על פי הדו"ח רק 93 מתוך 265 תחנות של חברת דלק נמצאו אטומות — שיעור של 35%. מספרן של תחנות החברה המוגדרות כ"חשודות בדליפה" עומד על 34 - שיעור של 13%. לגבי יתר התחנות קבעו בטכניון כי הן נדרשות בבדיקות, או שהנתונים חלקיים או חסרים או שחלפו חמש שנים מאז הבדיקה הקודמת.

חברת דור אלון, שלה 207 תחנות דלק, מפעילה לפי הדו"ח 81 תחנות אטומות — שיעור של 39%, כש־24 מתחנותיה חשודות בדליפה — שיעור של 11%.

במועד כתיבת הדו"ח פעלו בישראל 1,562 תחנות דלק, רובן המכריע היו שייכות לארבע החברות הגדולות ומקצתן היו בידיים של גופים אחרים ובהם אגד, משרד הבטחון, אברך, סד"ש וטן. סיכום הממצאים מגלה כי רק 37% מכלל התחנות נמצאו אטומות ותקינות, ו־12% מהתחנות נמצאו כחשודות בדליפה. ביתר התחנות נדרשות בדיקות נוספות (175 תחנות, 11%), התקבלו נתונים חלקיים (229 תחנות, 15%), חלפו חמש שנים מאז הבדיקה הקודמת (218 תחנות, 14%) או שאין כלל נתונים לגבי התחנות (167 תחנות, 11%).

האמת בדו"חות הכספיים

 

הבעיה היא שגם אם חברות הדלק מטפלות בדליפות ונלחמות במניעתן — ולעתים אולי מצליחות בכך — את דליפות העבר שגרמו וגורמות לזיהום הקרקע ומי התהום בישראל, קשה מאוד לתקן כעת.

חברות הדלק נוהגות כיום בשקיפות ומוסרות אולי גילוי של רוב הנתונים והמידע, אלא שדווקא מידע זה מלמד על מה המצב העגום בפועל: דו"חותיהן הכספיים של החברות לשנת 2011 שפורסמו בחודש מרץ האחרון, חושפים ממצאים חמורים שלפיהם אחת מכל ארבע תחנות דלק בישראל מזהמת בפועל מי תהום או לכל הפחות חשודה בביצוע זיהום כזה.

כך, מהדו"חות של ארבע חברות הדלק הגדולות עולה כי בשנת 2011 הן הפעילו בסה"כ 919 תחנות דלק, כש־219 תחנות מתוכן מדווחות על ידי החברות עצמן ככאלה שנמצאו מזהמות מי תהום או קרקע. המזהמת הראשית היא חברת סונול, בראשות המנכ"ל ניר גלילי, שעל פי דו"חותיה "מטפלת בכ־90 תחנות תדלוק שבהן התגלה זיהום מי תיהום או קרקע", מתוך 235 תחנות דלק של החברה.

חברת דלק, בראשות המנכ"ל אבי בן אסאייג, דיווחה בדו"חותיה על 54 תחנות מזהמות מתוך 219 תחנות, ואילו דור אלון, בראשות המנכ"ל ישראל יניב, דיווחה גם היא על 54 תחנות מזהמות מתוך 190 תחנות.

פז, בראשות המנכ"ל יונה פוגל, אשר צוינה בדו"ח הטכניון מ־2010 כמי שלא התגלו בתחנותיה דליפות עכשוויות, דיווחה בדו"חותיה ל־2011 על 21 תחנות שבהן התגלה "חשד לזיהום או זיהום בפועל של מי תהום". זאת מתוך 275 תחנות דלק של החברה.

"התקנים השתנו"

 

על הסיכונים לציבור כתוצאה מדליפות דלק לקרקע ניתן ללמוד מדו"ח סיכון הפעילות של האגף למניעת זיהומי מים ברשות המים. הדו"ח מסכם את פעילות האגף לשנת 2010 ומפרט כי "מרכיבי דלק מוגדרים כחומרים רעילים, מסרטנים, העלולים לפגוע במערכת העצבים המרכזית, במערכת החיסונית ובפוריות". לטענת רשות המים, "קיים חשש שדליפות דלק יגיעו למי תהום ויפסלו נפחי מים גדולים לשימוש ביתי".

בדו"ח זה נכתב כי בשנת 2010 בוצעו 48 קידוחי ניטור למי תיהום שמטרתם איתור ותיחום של זיהום מי תיהום בדלק, מרביתם בתחנות דלק. לפי המפורט, בשנה זו נחקרו 28 תחנות דלק חדשות, כאשר ב־20 מהן נמצא זיהום במי התהום. רשות המים פועלת לפי הדו"ח בעשרות אתרים ברחבי הארץ ומקיימת פעולות חירום לשאיבת הדלק. ב־2010, למשל, נשאבו כ־350 אלף ליטר דלק ממי התהום. לפי הדו"ח, ב־80% מ־127 התחנות שנבדקו ב־2010 התגלה זיהום. ליטר אחד של דלק, אגב, יכול לזהם לא פחות ממיליון ליטר מים (1,000 קוב).

הסיכונים הללו לא נסתרים מעיניהן של חברות הדלק, וסיפורה של סונול מסביר זאת. בדו"חותיה הכספיים לשנת 2011 נכתב כי "אחת הסכנות הבולטות הנובעת מהפעלת תחנת תדלוק היא זיהום קרקע בדלקים ושמנים העלול לגרום לזיהום קרקע ומי תהום, ולסכנות בריאותיות הנובעות מחשיפה לומרים רעילים".

באשר לטיפול בזיהום קרקע ומים כותבת סונול כי מרבית תחנות התדלוק שלה "נמצאות באזורי רגישות הידרולוגית, והמשמעות היא שדליפת דלקים עלולה להגיע ישירות למי התהום". החברה מציינת בנוסף, כי תחנות התדלוק שלה נבנו, כל אחת בשעתה, "על פי התקנים שהיו רלבנטיים למועדי הקמתן. עם חלוף השנים התיישן חלק מהציוד בתחנות — מיכלים וצנרת. בנוסף, התקנים השונים השתנו ולעתים אף הוחמרו".

המצב שאותו מתארים בסונול מחייב אפוא מעקב הדוק על תקינות הציוד. מאחר שהציוד הוא תת־קרקעי, ולפיכך אינו גלוי לעין באופן שניתן להבחין בדליפות, המעקב אחר תקינותו מחייב בדיקות מיוחדות שעלותן גבוהה והן מתבצעות בפרקי הזמן שנקבעו לכך בתקנות. עלות הטיפול במקרה של דליפה עלול לנוע בין עשרות אלפי דולרים ועד מאות אלפי דולרים לתחנה. באוקטובר 2007, למשל, סוכמה בין סונול לבין המשרד להגנת הסביבה תוכנית לשיקום קרקעות מזהמות בתחנות תדלוק של החברה, שמבוצע בהדרגה מ־2008 ועד 2014.

בדו"חותיה השנתיים ל־2011 התייחסה סונול לממצאים וציינה כי "נכון למועד הדו"ח, החברה מטפלת בכ־90 תחנות תדלוק שבהן התגלה זיהום מי־תהום או קרקע בתיאום עם משרד הגנת הסביבה ונציבות המים". לדברי החברה, היקף עלות הטיפול בתחנות התדלוק ב־2011 עמד על 6.2 מיליון שקל, לעומת 3.5 מיליון שקל בשנת 2010".

 

"דליפות שאותרו, טופלו"

 

מחברת סונול נמסר בתגובה לדו"ח הטכניון: "מדובר בדו״ח שהוגש לפני כשנתיים שבו צוינו תחנות החשודות בדליפה. אלו מהן שאותרו כדולפות טופלו, וכעת נותרו תחנות בודדות בלבד שהטיפול בהן יסתיים בקרוב. סונול פועלת בהתאם להנחיות המשרד להגנת הסביבה ומשקיעה בתחום זה משאבים רבים".

בחברה ציינו כי רק לאחרונה השיקו שני מוצרים לטיפול בבעיות: "מערכת חדשנית למישוב אדי הדלק בזמן התדלוק ומוצר הבנזין 'גולד 95' המקטין ב־20% את גזי הפליטה מהמנוע וב־4% את פליטת הפחמן הדו־חמצני".

מפז לא נמסרה תגובה. עם זאת, בדו"חותיה ל־2011 מתייחסת החברה לכתב האישום וכותבת כי לערכתה לא תהיה לו השפעה מהותית על תוצאותיה הכספיות. ולפי חוות דעת של יועציה המשפטיים "הסיכון המרבי הוא קנסות בסכומים שאינם מהותיים לחברה".

מדלק ישראל נמסר בתגובה, כי "החברה החלה ב־2008 באופן וולונטרי בתהליך מוסדר של בדיקה ושיקום של קרקע בתחנותיה הוותיקות מתוך אחריות סביבתית וחברתית, והיא מובילה בתהליך הבדיקה היסודי. על פי דו"חות מעודכנים, נכון לשנת 2012 בחברה אין דליפות באף אחת מתחנותיה.

החברה מבצעת בדיקות אטימות תקופתיות לכלל התשתיות בתחנות באמצעות חברות בדיקה חיצוניות ובהתאם לדרישות החוק".

בדלק הוסיפו כי "תהליך בדיקות הקרקע, במיוחד באתר רווי תשתיות תת־קרקעיות כמו תחנות תדלוק, הוא תהליך ממושך שנעשה תחת הנחיה ובקרה צמודה של המשרד להגנת הסביבה, ולכן לעתים תחנות מתויגות כחשודות אף שהטיפול בהן הושלם. דלק השקיעה ותמשיך להשקיע בשנים הבאות בפעילות זו". מחברת דור אלון לא נמסרה תגובה לכתבה.

מרשת תחנות הדלק Ten נמסר בתגובה: "הנתונים המוצגים בכתבה מתבססים על דו"ח הטכניון משנת 2010. נכון להיום לשתי התחנות המוזכרות בדו"ח יש אישורים מהממונה ד"ר פיסטינר מהמשרד להגנת הסביבה המעידות על תקינות התשתיות. נכון להיום כל תשתיות הדלק (מכלים, הולכה ופריקה) בכל התחנות נבדקו ונמצאו תקינות".

במאבק המשפטי מעורבים כמה משרדי עורכי דין. פז מיוצגת על ידי עמית בן־ארויה ואיתן מעוז ממשרד גולדפרב־זליגמן, ומנכ"לה לשעבר מודי בן־שך מיוצג על ידי נתי שמחוני ממשרד אדרת שמחוני, המייצג גם את דור אלון באמצעות עורכי הדין גיורא אדרת ונמרוד ליפסקר. את סונול מייצג משרד צבי לוינסון ואת דלק מייצג משרד ברוך שטיימן ושות'.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

40 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

39.
למר "וולט" מתגובה 35
דבריך אינם נכונים. אכן, אם כל כלי הרכב יסעו על אנרגיה חשמלית יהיה צורך לייצר יותר חשמל אך בכמות פחותה ועם פחות זיהום. 1. מנוע חשמלי יעיל יותר ממנוע בנזין ולכן מנצל יותר טוב את האנרגיה המושקעת בו ובכך חוסך ברנרגיה 2. יצור אנרגיה במרוכז ובכמויות גדולות יעיל הרבה יותר ומזהם הרבה פחות מיצור אנרגיה א"ע מאות אלפי יחידות קטנות. דוגמא קטנה לכך ניתן לראות בנורה החשמלית. בנורה של 100 וואט ושתי נורות של 50 וואט מושקעת אותה כמות אנרגיה אך נורה של 100 וואט מפיקה יותר אור משתי נורות של 50 וואט. 3. להבדיל מרכב תחנות כח, בגלל גודלם, יכולות לייצר חשמל גם ממקורות מתחדשים ובלתי מזהמים כמו שמש או רוח. כיום, למשל, בגרמניה יותר מ 17% מהחשמל במדינה מיותר באמצעות מקורות מתחדשים כאשר היעד שלהם הוא להגיע ל 80% ב 2050 (את היעד הקודם של 12% ב 2010 הם עברו כבר ב 2007). 4. תחנות הכוח חייבות לייצר כמות מינימלית של חשמל בכל שעות היממה ובלילה כמות זאת גבוהה הרבה יותר מהנדרש. עיקר ההטענה של מכונית חשמלית תתבצע בלילה, מה שיביא לניצול של אתם עודפים, שכיום מבוזבזים, ויצמצם את כמות תחנות הכח הנוספות שידרשו להנעת רכבים חשמליים. בקיצור, מעבר לרכבים חשמליים יחסוך אנרגיה וזיהום אוויר
אמיר  |  22.04.12
36.
ל-33, אם כולם יסעו על חשמל אז תחנות הכח יצטרכו לעבוד פי 8 חזק ולזהם את האוויר. אז מה עשינו?
חוק שימור המסות והאנרגיות... עדיין דרושה אנרגיה X כדי להזיז את הרכב מנקודה A ל-B. ואנרגיה=חום, במקרה שלנו בערה. אז או שהדלק יבער אצלך במנוע, או שהוא יבער בתחנת הכח של חברת החשמל ויגיע אליך לאוטו עם כבלים. עדיין לא התגברת על עניין השריפה. אולי יום אחד שמכוניות יעבדו על מים, אז נגמור עם הזיהומים הנגרמים משריפת דלק/פחם/גז. עד אז - אני ואתה נמשיך לזהם.
וולט  |  22.04.12
לכל התגובות