מה כבר שווים 110 מיליארד דולר בשנה?

במהלך שני הקיצים האחרונים נפגעה פקיסטן אנושות בגל שיטפונות. שיא ההצפות בשלהי קיץ 2010 היה אסון הטבע ההרסני ביותר בהיסטוריה של המדינה. התקשורת דיווחה על גשם זלעפות כגורם לשיטפונות, אבל האמת מורכבת יותר. כאשר הוכרזה פקיסטן ב־1947 כמדינה, 30% משטחה הריבוני כוסה יערות. כיום עומד הנתון הזה על 4% בלבד. עדרי הצאן של פקיסטן עולים במספרם על אלה של ארצות הברית. עם שטחי יער מזעריים ואדמה חשופה כתוצאה מרעיית יתר, כמות הצמחייה המועטה שנשמרה קטנה מדי כדי לאגור את כמות המשקעים מהגשמים הגדולים שפוקדים את המדינה.

שחזור העבר הכרחי לעתיד

לכאורה, מדובר בלא יותר מעוד אסון אקולוגי שנובע מהתנהלות ומתכנון כושלים. הקרקע החשופה הופכת לצחיחה עם השנים; היכולת שלה לספוג מים, כפי שהיתה בעבר, הולכת וקטנה, ומכאן השיטפונות העזים. אבל שר הסביבה הפקיסטני מליק אמין אסלם כינס לפני שבועיים מסיבת עיתונאים שבה התייחס לעלות של נזקי האקלים. על פי החישוב של משרדו, עלות הנזקים עומדת ותעמוד מדי שנה על כ־14 מיליארד דולר, שהם 5% מהתוצר הפקיסטני. בפני פקיסטן הצפופה, שבה חיים 185 מיליון בני אדם על שטח הדומה בגודלו לטקסס, עומדת רק אופציה אחת - לשחזר את תנאי המרעה והיער שקדמו להקמתה.

המקרה של פקיסטן הוא כמובן רק אחד מיני רבים שמתרחשים בעולם. תרבות הצריכה שינתה לא רק את הנוף הדמוגרפי, אלא גם את הגיאוגרפי. אבל אם אוצרות הטבע והמשאבים הטבעיים שלנו הם היסודות לכלכלה, ואם כמו במקרה של פקיסטן אנו חותרים תחת היסודות הבריאים הללו, כמה בעצם תעלה עבודת שחזור והצלה ליסודות? האם התקציב לשחזור כדור הארץ הוא בכלל בר־השגה?

למכון למדיניות כדור הארץ (EPI) יש כנראה תשובה. העמותה הזו, שהוקמה בשנת אלפיים, שמה לעצמה למטרה לספק תוכנית ומפת דרך לעתיד בר־קיימא. אנשי המכון קוראים לתוכנית הזאת Plan B, ומנסים לשכנע גורמים גלובליים להצטרף אליה משום שהתוכנית חייבת לעבוד כמקשה אחת בכל העולם. המאמץ הנדרש אינו רק מאמץ מקומי.

שאלת המימון היא לא השאלה החשובה

אנשי EPI חישבו ומצאו כי לשם ייעור העולם מחדש לרמות תקינות נדרשים 1.5 מיליארד דונם של יער, שרובם יישתלו במדינות המתפתחות. לנתון הזה צריך להוסיף עוד 300 מיליון דונם כדי לתחזק את תעשיית הנייר, העץ ושאר התעשיות שעושות את הונן ממוצרי עץ. אם המאמץ הזה יחולק על פני תקופה של עשור, הוא יעלה לאזרחי העולם 6 מיליארד דולר מדי שנה. נזקי השיטפונות הפקיסטניים לבדם מדי שנה יספיקו לממן שנתיים מהתוכנית. וזו רק הדוגמה הראשונה, החישוב הראשון. לכך צריך להוסיף את השלבים הבאים בתוכנית ב' - חידוש שכבת הקרקע הפורייה, שחזור שטחי המרעה ושחזור הדגה.

לאחר ששקללו למשוואה גם את ניהול משאבי המים העולמיים ואת שחזור המגוון הביולוגי, קיבלו ב־EPI מספר סופי: 110 מיליארד דולר בשנה. זה התקציב שנדרש לשם שחזור היסודות הכלכליים של העולם. בהשוואה למאות מיליארדי דולרים של סיוע ממשלתי שזרמו לבנקים ברחבי העולם מאז 2008, מדובר בכסף קטן. "השאלה שרבים שואלים היא האם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו השקעה כזו", כתבו מחברי הדו"ח, "אבל השאלה המתאימה יותר היא האם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו את ההשלכות של אי־הביצוע של תוכנית כזו".