התשואות גרועות? הגנטיקה אשמה

רוב הכלכלנים מבססים את עבודתם על בסיס ההנחה הידועה בתורת הכלכלה שהתנהגותם הכלכלית של אנשים - בכל תחום שהוא - היא רציונלית. אילו העולם היה באמת פשוט כל כך, אין ספק שגם בתחום אחר - תחום ההשקעות - משקיעים היו אמורים להתנהג כפי שהיה מצופה מהם מבחינה הגיונית. אך לצערנו, המציאות רחוקה מכך, והרבה מהחלטות ההשקעה אינן רציונליות. לפיכך, עולה השאלה מדוע המשקיעים הסבורים שהם יודעים בדיוק מה לעשות, לא עושים את מה שמצופה מהם מבחינה הגיונית והאם הנטייה ההשקעתית היא תכונה מולדת?

מחקר חדש של ד"ר סטפן סיגל מבית הספר למינהל עסקים באוניברסיטת אריזונה וד"ר הנריק קונקויסט מקולג' קליירמונט שתוצאותיו פורסמו, בין היתר, במגזין "אקונומיסט" האחרון מנסה לשפוך אור על נושא פסיכולוגיית ההשקעה מזווית לא שגרתית: השפעת הגנטיקה על קבלת ההחלטות.

גנים לא רציונליים

כותבי המחקר בדקו את התנהגותם הפיננסית של 15,208 זוגות תאומים בשבדיה. החוקרים יצאו מנקודת הנחה הנחשבת מקובלת בעולם המדע, שלתאומים זהים יש 100% גנים משותפים, ולתאומים לא זהים רק כמחצית מהגנים משותפים. בסיוע רשויות המס ולשכת הסטטיסטיקה השבדית השיגו השניים תיעוד מלא של כל ההחלטות הפיננסיות שביצע כל אחד מהתאומים. המסקנה שעלתה מעיבוד הנתונים היא שהגורמים הגנטיים אחראים רק לרבע עד חצי מהשונות בקבלת החלטות השקעה לא רציונליות ("מוטות"). לחצי השני אחראים ניסיון חיים אישי וחוויות אינדיבידואליות המעצבות את האדם.

החלטות מוטות הוגדרו כספקטרום רחב של החלטות השקעה כגון סירוב להכיר בהפסדים, חוסר רצון לבזר את תיק ההשקעות, ביטחון עצמי מופרז וחיפוש אחר ריגושים שמובילים להיקפי מסחר עודפים ומגדילים את הסיכון להפסדים.

הניסיון האישי קובע

מחברי המחקר כימתו באמצעות הנתונים את ההשפעה הנפרדת של גורמים סביבתיים, מולדים, וניסיון החיים האישי של כל תאום, במטרה להבין את השפעתם על קבלת ההחלטות העסקיות. מהנתונים שאספו החוקרים הם הצליחו להפריד בין ההחלטות שקיבלו התאומים הנחשבות סביבתיות במהותן, לעומת כאלו הנחשבות לגנטיות במהותן.

הם עשו זאת באופן הבא: אם תאומים זהים קיבלו החלטות דומות בתחום ההשקעה ותאומים שאינם זהים עשו את ההפך, אז ככל הנראה מדובר בהתנהגות שרובה הושפעה ממטען גנטי. החוקרים ציינו בנוסף, שלא מעט התנהגויות השקעה הנחשבות "מוטות" הן מולדות ולא נרכשות. החוקרים הציגו לדוגמה מחקר אחר שמראה שגם ילדים בגיל חמש נרתעים מ"לחתוך" הפסדים במשחק, כלומר מעדיפים לנסות שוב עד ש"ינצחו". עד גיל זה, טוענים החוקרים, הילדים לא הספיקו ללמוד כיצד להתנהל במשחק מסוג זה, כך שמדובר בתכונה מולדת.

לחצי האחר מהחלטות ההשקעה אחראים, כאמור, חוויות אישיות וניסיון חיים אינדיבידואלי. החוקרים ציינו שחוויות ילדות משותפות אצל התאומים לא השפיעו משמעותית על תהליך קבלת החלטות ההשקעה. מה שגרם להבדל בהחלטות ההשקעה היה חוויות אינדיבידואליות של כל תאום. כלומר, ניסיון החיים הייחודי של כל תאום הסביר כמחצית מהשונות בקבלת ההחלטות בין התאומים, מה שהוביל את החוקרים למסקנה שניסיון אישי והחוויה האינדיבידואלית השפיעו על החלטת ההשקעה של כל תאום הרבה יותר מגנטיקה או סביבה המשותפת.