אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
"כולם מבינים שהקשרים עם ישראל מספקים תעסוקה לעובדים במצרים" צילום: עמית שעל

"כולם מבינים שהקשרים עם ישראל מספקים תעסוקה לעובדים במצרים"

גבריאל בר ממשרד התמ"ת מאמין שבמצרים ימשיכו לקנות סחורות מישראל כדי לא להפסיד את הטבות המכס בארה"ב. בינתיים אנשי העסקים משני הצדדים לומדים להתנהל למרות הקשיים הפוליטיים

24.04.2012, 08:26 | הדר קנה

"בניגוד למה שמצטייר בתקשורת, העסקים בין ישראל למצרים מתנהלים כרגיל, והיצוא אפילו גדל לאורך 2011 ובתחילת 2012”, כך אמר אתמול ל"כלכליסט" רמזי גבאי, יו"ר מכון היצוא הישראלי ויו"ר חברת אופיס טקסטיל, המייצאת למצרים. על פי נתוני המכון, היקף היצוא הישראלי למצרים בינואר־פברואר 2012 עמד על 46 מיליון דולר, לעומת 12 מיליון דולר בלבד בחודשים המקבילים ב־2011.

גבאי אומר שרוב הקשר העסקי בין ישראלים למצרים נעשה בימים אלו דרך מיילים ופקסים. "אנשי העסקים הישראלים לא נוסעים כמעט למצרים כי קשה לקבל אשרת כניסה למדינה. אם צריכים להיפגש פנים אל פנים אז נפגשים באירופה, אבל ברוב המקרים עובדים דרך האינטרנט". לדבריו, אין בעיה לבצע העברות בנקאיות בין בנקים ישראליים ומצריים, ורוב העסקים מתנהלים בשיטה זו.

גבאי מדגיש כי המשך היחסים העסקיים הוא אינטרס משותף של הכלכלה הישראלית והמצרית: "מספר החברות הישראליות שתלויות ביצוא למצרים אמנם קטן, אבל היחסים הכלכליים הם נדבך חשוב שמסייע לשמר את הקשרים בין המדינות", אמר.

דן קטריבס, ראש אגף סחר חוץ בהתאחדות התעשיינים, מסכים שלמרות הקשיים העסקים בין ישראל ומצרים, ממשיכים כרגיל. קטריבס מסביר שרוב הסחורות עוברות היום מישראל למצרים דווקא דרך הים. "העברת סחורות יבשתית היא מעט בעייתית כיוון שהדרכים בסיני לא בטוחות, אז המסחר מתנהל באמצעות פידרים (אוניות קטנות שמובילות קונטיינרים - ה.ק)".

קטריבס מתאר מערכת של קשרי אמון שמתקיימת בין אנשי עסקים מישראל וממצרים, שבאמצעותה מתאפשר המשך הסחר בין המדינות. "הרבה עסקאות כלכלית בין המדינות נשארות חסויות כי הצדדים לא מעוניינים בחשיפה, אבל זה נכון גם במקומות אחרים. בשורה התחתונה, לישראל ללא ספק אין אינטרס שהכלכלה במצרים תקרוס כי המצרים הם גם ספק וגם לקוח שלנו".

חלק ניכר מהיצוא הישראלי למצרים מתבסס על הסכם הקוויז - מסגרת שיתוף פעולה בין ישראל, מצרים וארה"ב שלפיה מוצרים מצריים הכוללים תשומות ישראליות בשיעור של 10% לפחות נהנים מפטור ממכס בארה"ב. קטריבס משמש כמשקיף בפגישות על ההסכם, שנערכות אחת לרבעון בין משלחות ישראליות למצריות. "המנגנון הזה עובד ללא הפסקה, והיקף העסקאות בין הצדדים אף גדל ברבעון הראשון של 2012. זאת הוכחה לכך שהאינטרסים המשותפים ממשיכים להתקיים", אומר קטריבס.

קטריבס מגלה אופטימיות ביחס להמשך הקשרים העסקיים בין ישראל למצרים, ומציע לקחת את ביטול חוזה הגז בפרופורציה המתאימה. "העובדה כי המצרים בעצמם אומרים שעסקת הגז התבטלה על רקע עסקי ולא פוליטי מחזקת את התפיסה שאין פוליטיזציה של הקשר הכלכלי", מנתח קטריבס. "אין ספק שהפסקת הגז פוגעת בסחר בין המדינות, אבל עדיין מדובר רק במוצר אחד. אנחנו מנסים לבנות יחסים כלכליים בין המדינות שיתבססו על יותר מאשר מוצר אחד".

גבריאל בר, ממינהל סחר החוץ של משרד התמ"ת, סבור כי הסכם הקוויז שנכנס לתוקף ב־2005 ימנע בסופו של דבר מהיחסים הכלכליים בין ישראל למצרים להידרדר. "מי שקשור לעסקי הקוויז יודע שאם המצרים לא רוכשים תשומות מישראל הם לא יוכלים לייצא לארה"ב ללא מכס, לכן אין להם ברירה אלא להמשיך לקנות בארץ. כפי שזה נראה כעת הקוויז ימשיך לעבוד, כי כולם מבינים שהוא מספק תעסוקה לעשרות אלפי אנשים במצרים".

גם בחברת דלתא שמחזיקה מפעל טקסטיל גדול במצרים ציינו אתמול כי הם עובדים כרגיל ולא שינו את האסטרטגיה שלהם בעקבות ביטול חוזה הגז.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

3 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

1.
ההסכם הזה לא יחזיק מעמד כי אין מאחוריו רצון אמיתי, הם רק תלויים בארה"ב, ומתי שהוא זה יתפרק
במבט לאחור, לאחר קריסת ברה"מ כשישראל מחזיקה בנשק גרעיני יושבת על התעלה ויכולתה לשתק את עמוד התווך של הכלכלה המצרית וליירט את פרברי קהיר בתותחים קונבנציונאלים הסתברות למלחמה עם מצריים כמעט שאינה קיימת. בהסכם השלום ויתרנו על העומק האסטרטגי של ישראל, על עתיד ההתיישבות, על עתיד התיירות והתעשייה, על מוצא ימי אמיתי לאסיה ואפריקה שאינו תלוי בחסדיה של מצריים ועל סיכוי אמיתי לפיתרון בעיית הבדואים בנגב. כמו כן שילמנו על נפט שהפקנו, החזרנו את טאבה, עזרנו למצרים לקבל סיוע של מליארדים ולהתחמש בנשק אמריקאי, עזרנו להם לפתח יחסי מסחר ודיפלומטיה עם ארה"ב וסללנו להם את הדרך לכל המוסדות הבינ"ל. מה קיבלנו בתמורה? 99.9% מהישראלים מעולם לא ביקרו בקהיר או באלכסנדריה, עבור רובנו (היהודים) סיני סגורה לתמיד, מצריים לא הפכה עבורנו גשר לעולם הערבי, המסחר הוא מינימלי ע"מ להתקרב לארה"ב ולא מפיק רווח עבור האזרח הפשוט, הסכם אספקת האנרגיה הופר דה פקטו, הברחות של נשק לרצועה מתרחשות כבר למעלה מ-10 שנים עד לאחרונה בעלמת עיין ולאחרונה עקב חוסר שליטה מינימלי בשטח. הברחות של נשק, סמים זונות מסתננים, טרוריסטים מתרחשים על בסיס יומ-יומי באין מפריע ע"י הבדואים בסיני ואיומים מפורשים למלחמה מתקבלים היישר מהפרלמנט בקהיר. ואני שואל את קברניטי המדינה האם באמת ההסכם עם מצריים הוא נכס אסטרטגי או אך ורק שרשרת הכובלת אותנו 30 שנה מלפעול לבטחוננו מול לבנון הפלסטינים וסוריה. האם ישנה תוכנית מגרה למקרה הסלמה ותוכנית להשגת מטרות מלחמה אם תפרוץ.
אסף , תל אביב  |  24.04.12