מתוחים, גאים ונוסטלגיים: חבלי הכביסה הם אנחנו

כמה ישראלי הוא חבל הכביסה. מתוח, גאה, מצד לצד, מעל לראשי העוברים והשבים, בחזיתות הבניינים ובעורפן של מרפסות השירות. זו הכביסה שלנו. אלה התחתונים והגופיות והחזיות והגרביים שלנו. תראו אותם, ותראו אותנו.

בזמר העברי התייחסו אליהם לא פעם, כחלק מהשילוש הישראלי הקדוש שעל הגגות: דוד שמש, אנטנה וחבלי כביסה. שמעון ישראלי ב"סתם יום של חול" שר על "יום רגיל... יום גבוה ונישא עד גגות חבלי כביסה". אריק איינשטיין ב"דוד שמש ואנטנה" (מילים ע' הלל) מדגיש: "ולא אכפת לי מ(חבלי) הכביסה והשכנים שמסביב, חביב". בן ארצי, 30 שנה אחרי, תולה בהם את צערו: "עובר ליד ביתה / רואה שם על חבלי כביסה / בגדים של החבר החדש שלה".

חבל כביסה. חלק מהשילוש הישראלי הקדוש - דוד, חבל ואנטנה | צילום: טל שחר

הם נמצאים בכל מקום, קיומם היומיומי כמעט ואינו מורגש, עד שלפתע אנחנו שמים אליהם לב. בערב חג הסוכות תשע"א נדרשו חבלי הכביסה לפסק הלכה מוסמך. "שלום רב", שאל יהודי אחד באתר כיפה, "מעל חלק מהסוכה שלי עוברים חבלי כביסה. האם זה נחשב תקרה, או שהם בטלים?", וענה כבוד הרב: "אם אין שם כביסה - מותר". באוגוסט 2009, בקריית גת, ילד בן שש נפל מחלון ביתו ורק חבלי הכביסה בקומה מתחת בלמו את צניחתו אל מותו. הוא רק אחד ברשימה ארוכה של ילדים שהחבלים הללו הצילו.

חבלי כביסה? חבלי משיח! הרי הם מוצגים לראווה. חשופים באור התכלת העזה, גלויים בשמש הים־תיכונית לעיני כל. מתריסים. מכוערים. נוסטלגיים. ישראליים. כמונו.

בועז כהן, שדרן רדיו 88FM, עורך ומגיש את תוכנית הבוקר "רוקר טוב"