הרשות שכחה את אלמנט ההרתעה

קרנן של מחלקות האנליזה בבתי ההשקעות המקומיים ירדה בשנים האחרונות, לצד השחיקה במעמדם של המנתחים העמיתים מחברות הדירוג, אחרי המשבר הפיננסי הגדול של 2008. חלקם של האנליסטים עצמם בדעיכה זו גדול — שינויי המלצות בפרקי זמן קצרים, דבקות בחברות שמזמן איבדו את כוחן, והחשש להודות בכישלון הפכו את עבודתם למוערכת פחות בשוק ההון.

למרות זאת, אסור עדיין לזלזל במעמדם — המלצות אנליסטים יכולות להרים ולהוריד חברות. הכל תלוי במידת הרצינות של הניתוח שעומד מאחוריהן.

היתה צריכה לדווח על המגעים

בדיוק מהסיבה הזו המעבר של לימור גרובר מפסגות, שם ניהלה את מחלקת ה־Sell Side לכיל, אחת החברות שאותן סיקרה, מקומם כל כך. מעברים של עובדים, בכל הדרגים, מחברות פיננסיות לחברות ריאליות היו ועוד יהיו. ואין בהם כל פסול, כל עוד הם מתנהלים תחת כללי האתיקה המקובלים.

"מאז קבלת ההצעה לא פרסמתי כל סקירה על כיל", אמרה גרובר עם מינויה לתפקיד בכיל ביולי אשתקד. התגובה הזו באה בטענה שרק 10 ימים קודם לכן היא הוציאה המלצת "קנייה" לחברה. לא ניכנס כאן לשאלה האם נכון שבעת הענקת ההמלצה האחרונה ידעה גרובר על ההצעה או לא (ברשות ני"ע ככל הנראה החליטו שכן), אבל אין ספק שהיה עליה לדווח על כך באופן מיידי ללקוחות בית ההשקעות, המקבלים את המלצותיה על החברות השונות.

גרובר היתה צריכה בו ברגע להודיע כי היא משהה את סיקור המניה מחשש לניגוד עניינים פוטנציאלי. גם אם היתה צריכה לשלם על כך מחיר בידיעת מנהליה על ההצעה מכיל, היושרה המקצועית והשקיפות מול המשקיעים מחייבים זאת. אך גרובר נמנעה מלנקוט פעולה זו. ובמקום שבו הכללים האתיים נשברים, צריך הרגולטור לעמוד על המשמר, כדי להגן על האינטרס הציבורי.

מוזרות הן דרכי התנהלותה של רשות ניירות ערך. כאשר נוח לה והיא מעוניינת לייצר כוח הרתעתי, לרשות אין בעיה לדאוג שכולם יידעו על כך, גם אם לפעמים מדובר בשליפה מהמותן.

קחו למשל את החשד להרצת ניירות ערך בפסגות שהתגלה לפני שנתיים. נדמה כי אין פעיל בשוק ההון שלא שמע על דוד אדרי ושי בן דוד, מנהלי תיק הנוסטרו העלומים עד אז של פסגות. חומרת הפרשה היתה כל כך גדולה, שלבית ההשקעות לא נותרה ברירה אלא להיפרד לא רק מהם אלא גם מהמנכ"ל שהוביל אותו לגדולה, רועי ורמוס.

והנה שנתיים מאוחר יותר, עדיין אין התקדמות אמיתית בפרשה. חמור מכך, שני החשודים העיקריים בתיק הפכו לשחקני נוסטרו מהשורה הראשונה, שמשתתפים בחלק גדול מההנפקות בבורסה.

להעצים את כוח ההרתעה

לצד אירועים כאלו מגיעים גם סיפורים כמו זה של גרובר. החקירה של מנהלת מחלקת המחקר לשעבר התרחשה עמוק מתחת לאדמה, כך שאפילו לא הודלפה לעיתונאים. על אף ההד התקשורתי באקט של גרובר, הרשות בחרה, באופן מתמיה, שלא לנצלו להעצמת כושר ההרתעה שלה.

הקנס הזעום שהוטל על גרובר, 7,500 שקל, במקום למשל להשהות את רישיון הייעוץ שלה או חלילה לשלול אותו לחלוטין, משרת בדיוק את המטרה ההפוכה מזו של הרשות ומגחיך אותה ואת כל פועלה. אנשי הרשות חייבים להתעשת ולדאוג שמקרים כאלו לא יחזרו על עצמם בעתיד, ולו בשביל הבודדים שעדיין מעדיפים להקשיב לאנליסטים.