הקשישים הסיעודיים מחכים לנתניהו

לא נעים לחשוב על כך, אבל הסיכויים שנסיים את החיים במצב סיעודי קשה רק גדלים: בבית אבות, מחוברים לצינורות ואחות רחמנייה, או אולי בבית צמודים לאותם צינורות ומטפלת זרה – המוות בשיבה טובה מתחיל להיראות כמו עוד אחת מהתופעות שעוברות לשכון תחת הקטגוריה של "בזמנו". כל קשיש רביעי היום הוא סיעודי וכאשר בני ה־40 של היום יגיעו לגבורות, הסיכוי שיהפכו לסיעודיים יהיה הרבה יותר גדול.

סיעודי מתורגם להרבה כסף: 4 מיליארד שקל בשנה מכיסו הפרטי של הציבור למימון אשפוז סיעודי וביטוח סיעוד פרטי. הוצאה זו נופלת בעיקר על בני מעמד הביניים כבמקרים רבים אחרים - רוב הקשישים העניים מקבלים סבסוד מהמדינה ואילו העשירים כבר מסודרים ולא זקוקים למדינה.

השבוע דן ראש הממשלה נתניהו בתוכנית של סגן שר הבריאות יעקב ליצמן למסד ביטוח סיעוד ממשלתי, ויצטרך לקבל החלטה. חלק מהתקציב לתוכנית, 1.2 מיליארד שקל בשנה, אמור להגיע עם העלאה של 0.5% בדמי ביטוח הבריאות. נתניהו יידרש להחליט אם להפוך עורו ולהעלות מס לחיזוק שירותים ציבוריים ובכך לזכות בנקודות לקראת חידוש המחאה בקיץ, או שהוא עדיין שבוי בקונספציה שגם כך לא מתקיימת, של מסים נמוכים ושירות ציבורי כחוש. במהלך היום צפוי להתפרסם דו"ח של מבקר המדינה בדבר איכות הטיפול השיקומי בקשישים, שעשוי להשפיע על ההחלטה.

יותר חולים סיעודיים 233 אלף מאושפזים ב־2020

170 אלף קשישים מוגבלים חיים היום בישראל. רובם שוהים במוסדות סיעודיים, בתי אבות לתשושי נפש – ביטוי נאה למחלות נוראיות כמו אלצהיימר והפרעות התנהגות – או פשוט מוגדרים תשושים. המספר הזה לא כולל עוד כ־20 אלף קשישים במצב סיעודי מעט קל יותר שצמודה להם מטפלת והם גרים בביתם, כרגע.

ב־2020, על פי משרד הבריאות, יגיע מספר הקשישים המוגבלים ל־233 אלף, עלייה של 37% בתוך פחות מעשור, והמגמה חד־משמעית – גידול מתמיד במספר הקשישים ובמספר הסיעודיים מביניהם ושיעורם באוכלוסייה. ככל שיש יותר קשישים ותוחלת חייהם מתארכת, כך גם שיעור המוגבלות בקרבם עולה ובמהירות. שיעור המוגבלים בקרב בני 75 ומעלה גדול פי שלושה מאשר בקרב גילאי 65–74. בקרב בני 80 ומעלה כבר יותר מ־40% זכאים לגמלת סיעוד. כלומר, המשמעות היא כי נאריך חיים אמנם, אבל נראה שהשנים האחרונות לא יהיו בהכרח מתוקות ותמורתן אנו עלולים לשלם הרבה כסף.

סבסוד חלקי אין מימון מהשנה השביעית

הקשר בין התחשבנות כספית לבין הטיפול הסיעודי בהורה גורם לתזוזה בכיסא. אבל זו השיטה הכלכלית שבה שמו אותנו. לאשפוז הסיעודי יש תג מחיר ברור: כ־12 אלף עד 15 אלף שקל בחודש. האפשרויות למימון עלות זו הן ממשרד הבריאות, מביטוח הסיעוד הפרטי או מכיס הקשיש ובני משפחתו. הבשורה החיובית היא כי 70% מהקשישים המאושפזים במוסדות הסיעודיים קיבלו השתתפות כלשהי ממשרד הבריאות בתשלום, בשיטה הידועה בשם "קודים".

אבל, זהו שיעור מטעה. 72% מהקשישים שסובסדו ב־2010, נדרשו להשתתפות עצמית של 2,000–9,300 שקל בחודש, בהתאם להכנסה החודשית שלהם ושל ילדיהם. זו נוסחה מורכבת, אך השורה התחתונה היא שהסיכוי שקשישה נשואה בעלת הכנסה חודשית של 5,000 שקל (כולל קצבת זקנה) ושני ילדים עובדים בשכר הממוצע במשק – כ־8,800 שקל ברוטו בחודש – תקבל סבסוד הוא זניח. הם יצטרכו להוציא הרבה כסף מהכיס.

אפשרות אחרת היא הביטוח הסיעודי הפרטי או הקבוצתי (דרך קופת החולים). ביטוח זה עולה עשרות עד מאות שקלים בחודש, תלוי במידת התמיכה בקשיש במקרה שהפך לסיעודי. ברוב הפוליסות זמן התמיכה מוגבל לחמש או שש שנים וגם אז נדרשת השתתפות עצמית. מהשנה השביעית על הילדים למצוא מקור מימון חדש. בלשון אחר, עליהם לחשוב כמה יעלה להחזיק את אמא בחיים.

וברקע גם הילדים סובלים. 40% מהם דיווחו בסקר של מכון ברוקדייל שנערך בשנה שעברה כי הם עובדים פחות שעות ממה שרצו. מחקר שנערך בעקבות הסקר הזה מצא כי 71% מקרב הילדים ובני המשפחה המטפלים בקשיש סיעודי נמצאו בקבוצת סיכון לדיכאון. למעשה, הסיבה העיקרית למעבר קשישים סיעודיים מהבית אל בית האבות היא שחיקה נפשית וכלכלית של בני המשפחה.

תוספת למס הבריאות 18 שקל לבעלי שכר ממוצע

חצי מיליון שקל יוציאו הקשיש וילדיו על האשפוז בבית האבות הסיעודי אם לא תינתן להם עזרה מהמדינה או מהביטוח הפרטי. הסכום הזה לא כולל תרופות, ביגוד או מקרים רפואיים מיוחדים. את הסכום הזה מציעה תוכנית הביטוח הסיעודי הציבורי של ליצמן לקצץ. מבחן ההכנסה לקביעת גובה הסבסוד לא יכלול את הכנסות הילדים, ההשתתפות העצמית תקטן ויותר קשישים, במיוחד ממעמד הביניים, יקבלו סבסוד אשפוז סיעודי בשווי אלפי שקלים או גמלת סיעוד. לא פחות חשוב, ייקבע סל שירותים בסיסי שהמדינה מחויבת להעניק לקשיש הסיעודי והאחריות לטיפול תועבר במלואה לקופות החולים. כיום האחריות נחלקת בין ארבעה גופים (ביטוח לאומי, קופת חולים, משרדי הרווחה והבריאות) ודורשת התרוצצות בירוקרטית מבני המשפחה.

יעקב ליצמן | צילום: אלכס קולומויסקי

התוכנית של ליצמן אינה מושלמת או נטולת בעיות. אבל, וזה אבל ענק, היא קובעת מציאות שבה קשיש סיעודי יודע שהוא זכאי לטיפול בסטנדרטים טובים ללא קשר למצב העו"ש שלו ושל ילדיו. התוכנית הזו קובעת גם כי ילדי הקשישים יידעו שיש רשות אחת ברורה שהם פועלים מולה בכל הנוגע לזכויות הוריהם הסיעודיים. הם לא יצטרכו ללוות ולקצץ כי הביטוח הסיעודי כיסה רק חמש או שש שנים במקרה הטוב, ועכשיו החלה השנה השביעית.

בתמורה, כל אחד מאיתנו ישלם כמה עשרות שקלים בחודש - 18 שקל למשתכרי השכר הממוצע במשק ועד 180 שקל למשתכרים 40 אלף שקל ומעלה. נכון, לא נעים לשלם עוד מס, אבל צריך לזכור שכך יותר מ־5 מיליון איש יחסכו את הפרמיה שהם משלמים לביטוח סיעודי פרטי או קבוצתי, המגיעה כבר לכ־50 שקל לחודש אחרי גיל 30. לכן, לא מדובר רק במעשה של סולידריות חברתית עם הקשישים שבינינו, לא רק בתיקון עוול כלפי מעמד הביניים, אלא גם במעשה שיחסוך לכולנו כסף.

הקופות רוצות אשפוז אין אינטרס כספי לטיפול ביתי

הטיפול בקופות החולים גם הוא לא נטול בעיות. דו"ח של מבקר המדינה מ־2010 מצא מספר ליקויים באופן שבו מטפלות הקופות בקשישים סיעודיים השוהים בבית, בעיקר בכל הקשור לחוסר בכוח אדם, חוסר בביקורים של עובדים סוציאליים, אחיות ועוד. המבקר לא אמר זאת מפורשות, אבל רמז כי למעשה לקופות אין תמריץ כספי להשאיר את החולים בבית. יש לומר זאת בעדינות - כיום יש לקופה אינטרס כספי שהקשיש יעבור לבית אבות. כך, ההוצאות על השארתו בבית נחסכות ממנה. השארת האחריות בקופות החולים, לצד הוזלת השהות בבית ביחס לבית אבות, תגדיל משמעותית את מספר הקשישים הנשארים בביתם.

יש בעיה נוספת, תדמיתית יותר מאשר אמיתית, אבל מציקה. כאשר פוליטיקאי חרדי רוצה להעלות מסים על עבודה כדי להגדיל את השירותים לציבור, אי אפשר שלא להסתכל על כך בעין עקומה. בכנס שנערך בנושא בשנה שעברה בבנק ישראל מטעם העיתון החרדי "במשפחה", אמר ליצמן בצורה ברורה כי אין שום אפשרות ששני בני הזוג יעבדו, היות ש"מישהו חייב להישאר עם הילדים". כדאי לזכור כי אחת הסיבות לכך שמלכתחילה ישנה אפשרות לסבסד ביטוח סיעודי ממנו ייהנו גם חרדים, היא שנשים וגברים בציבור הכללי יוצאים לעבוד.