דו"ח טכנולוגי: המהנדס המסתורי של גוגל נחשף

המהנדס שידע יותר מדי  

בכירי גוגל יכולים רק להתפלל שזה ייגמר כבר: פרשת סטריט ויו, שבמסגרתה אספו רכבי צילום הרחובות מידע אישי מרשתות WiFi לא מאובטחות, ממשיכה לרדוף את החברה. בסוף השבוע, בניסיון להביא את השערוריה לסיומה, הציגה גוגל את דו"ח החקירה המלא של רשות התקשורת הפדרלית האמריקאית (FCC). טוב, את הדו"ח הכמעט-מלא: היה חסר בו שם מרכזי אחד.

גוגל טענה במשך שנתיים שהאחריות לכל הפרשה נופלת על כתפיו של אדם שהיא כינתה "המהנדס Doe", שפיתח את מערכת הריגול של סטריט ויו, לדבריה מבלי לדווח על כך לאף אחד. גוגל סירבה בעקשנות לחשוף את זהותו של "דו", וגם לאורך הדו"ח שהיא שחררה שמו מושחר.

אבל עכשיו זהותו נחשפת, ככל הנראה: חוקר ממשלתי לשעבר הדליף ל"ניו יורק טיימס" את שמו של מריוס מילנר, מהנדס בעל שם בתחום ה-WiFi. מילנר מגדיר את עצמו בלינקדאין כ"האקר", ואומר שהוא "יודע יותר ממה שהוא רוצה לדעת על WiFi". הוא סירב להגיב לשאלות העיתון והפנה אותם לעורכת הדין שלו, שנמנעה מתגובה אף היא.

ההבנה של מילנר בתחום בהחלט מתאימה לכל פרשת המעקב. אבל זו לא הבעיה העיקרית של גוגל: הבעיה היא שהדו"ח של ה-FCC מציין שאף על פי שגוגל טענה שמילנר לא חשף את הפרויקט בפני אף אחד אחר, אין לטענה הזו שום קשר לאמת.

ולא בפעם הראשונה: בתחילת הפרשה גוגל הכחישה שהיא בכלל עוקבת אחרי רשתות אלחוטיות, והמשיכה בטענה שאין שום דבר חשוב במידע שהיא אספה. זה אולי נכון, אלא אם אתם מתייקים כחסרת חשיבות את האפשרות להגיע בעזרת המידע לשמות משתמשים, סיסמאות וכתובות IP, וגם להודעות דואר אלקטרוני, מסמכים משפטיים ופרטים רפואיים. גוגל גם נקנסה בסכום מגוחך של 25 אלף דולר משום שהיא שיבשה את החקירה של ה-FCC.

עכשיו אנחנו יודעים שמילנר כתב את הקוד של סטריט ויו במכוון כדי שיאסוף מידע מרשתות WiFi, שהוא עדכן שורה עמיתים בגוגל בנושא, ושהוא שלח מייל מפורט לבכיר בחברה. גוגל פרסמה את הדו"ח המלא של ה-FCC בנושא רק אחרי שהוגשה בקשת חופש מידע לחשיפת הדו"ח, שאליה מתייחסים בארה"ב ברצינות רבה הרבה יותר מאשר בישראל. כעת נדרשת גם ה-FCC לענות על שאלות: מדוע היא הסתירה מהציבור את החלקים הקשים ביותר של החקירה נגד גוגל.

עכשיו אנחנו יודעים למה גוגל עשתה כמיטב יכולתה כדי להסתיר את המהנדס שלה, ומדוע הוא בתורו סירב להעיד. רשמית הוא חשש להפליל את עצמו, אבל יכול מאוד להיות שהוא היה מפליל גם חלקים מהנהלת החברה.

הטלוויזיה חכמה, היצרניות פחות 

האוויר, כך נראה, יצא מהבלון ששמו "טלוויזיות בתלת-ממד" אחרי שנרגעה ההיסטריה סביב הסרט המיותר אווטאר. הסיבה הפשוטה לדעיכת המגמה הזאת היתה שאף אחד לא ייצר מספיק תוכן בשלושה ממדים כדי להצדיק את רכישתה של הגרוטאה. על כן, יצרניות הטלוויזיה התחילו לדחוף לנו את חזון ה"טלוויזיה החכמה", שיודעת להתחבר לרשת, ובהתאם הבדיחה העבשה - אולי היא גם תכין קפה.

נראה, עם זאת, שיצרני הגרוטאות שוב שכחו לבדוק קודם מה הלקוחות שלהם רוצים. לפי סקר חדש, רק שליש מהבריטים שאמרו שהם מתכוונים לרכוש בעתיד הקרוב טלוויזיה חכמה אמרו שהם רוצים אותה בגלל ההצלחה המזהירה במבחני ה-IQ. הם פשוט רוצים טלוויזיה טובה.

ואם זה לא הספיק, אז מסתבר שרק כ-53% מהבריטים שרכשו גרוטאה כזו ידעו מה המשמעות של המילה "חכמה" שמוצמדת אליה. מבין הקונים, רק רבע טרחו עד כה לחבר בין הטלוויזיה ובין הרשת. רק כשליש מרוכשי הטלוויזיות החכמות עשו בה שימוש כדי לקבל תוכן משירותי דחיפת תוכן, כמו iPlayer של הבי.בי.סי. השאר סתם השתמשו בה כמו טלוויזיה טיפשה, סטנדרטית וטובת לב.

הסקר שערך גוף המחקר YouGov כלל כ-350 אלף(!) איש. כששואלים את הלקוחות הרבים הללו מה באמת חשוב להם, 96% מצביעים על איכות התמונה ו-93% על גודל המסך. במקום השלישי נמצאת איכות השמע, עם 89%. חיבור לרשת? אפילו לא קרוב למדליה.

תביעה? אנחנו?! 

כמו כל להקה, להקת הרוק האמריקאית All Shall Perish משתדלת לשמור על מערכת יחסים בריאה עם המעריצים שלה. אחרי הכל, אין ללהקות הרבה דברים חשובים יותר. על כן, חברי הלהקה הופתעו מאוד לגלות שמישהו תובע את המעריצים בשמם בשל הפרת זכויות יוצרים. הם לא זכרו שהם ביקשו שמישהו יעשה את זה.

מילא חברי הלהקה עצמם: כולם יודעים שהזכרון של מוזיקאים נוטה להיות בעייתי בשל, אה, חומרים משני תודעה חוקיים יותר או פחות. אבל הפעולה של World Digital Rights, טרול זכויות יוצרים שפועל מפנמה, הפתיעה לא רק את חברי הלהקה אלא גם את האנשים הפיכחים שמנהלים את חברת התקליטים שלהם, Nuclear Blast.

כלומר, מישהו – לא ברור מי – לקח על עצמו להגן על זכויות היוצרים של להקה וחברת תקליטים שבכלל לא ביקשו זאת ממנו. לא רוצה לשמור על זכויות היוצרים שלך, כי היחסים שלך עם המעריצים חשובים יותר? זה בסדר, אנחנו נתבע במקומך. כמו הבדיחה הישנה על שני הצופים שמעבירים זקנה את הכביש בניגוד לרצונה.

מנהל הלהקה מיהר להודיע שאף אחד לא עידכן אותו, שהוא בכלל לא ידע על קיומה של World Digital Rights, שהם מתנצלים בפני כל מי שנפגע, ושהם עושים הכל כדי להפסיק את מחזה האבסורד הזה. אולי הלהקה תוכל להשתמש במקרה כבסיס לשיר הזועם הבא שלה.

שמים פס 

חדשות טובות לכל מי שגילה לאחרונה חור גדול בכיס ולידו לוגו חייכני של חברה סלולרית כלשהי: הן מאבדות במהירות מרשימה את מקורות ההכנסה הקבועים שלהן.

השימוש בפס רחב סלולרי גואה והולך, ומנתוני חברת אקמאי עולה שבין סוף 2010 לסוף 2011 נפח התעבורה הסלולרית הוכפל. בין הרבעון השלישי של 2011 לרבעון הרביעי של אותה שנה הוא עלה ב-28%. ברבעון האחרון ב-2011, משתמשים בחברות הסלולר שנבדקו על ידי אקמאי עשו שימוש בג'יגה של מידע בממוצע.

אבל, במקביל, הלקוחות הקטינו משמעותית את השימוש באווזות הזהב הקבועות של ספקיות הסלולר, השיחות הקוליות והודעות ה-SMS. המשתמשים עושים שימוש גודל והולך באפליקציות – כמו וואטסאפ להודעות מסרונים וסקייפ לשיחות – שעוקפות את התעריפים המופרכים של חברות הסלולר ועושות שימוש ברשת במקום זה.

לפי הערכות של אנליסטים אחרים, 70% מהמכשירים שנמכרים בימים אלו בארה"ב הם סמארטפונים, ועד סוף 2015 תעבורת מידע תהווה 95% מכלל התעבורה הסלולרית. חברות הסלולר, בוודאי, ימצאו שיטות חדשות לחורר לכם את הכיס, אבל הן יזדקקו לכמה שנים כדי להבין מה לעזאזל קרה. נצלו את הזמן הזה.

קצרצרים

בעקבות העסקה בין מיקרוסופט ובארנס אנד נובל, במסגרתה תשקיע מיקרוסופט מאות מיליונים בפיתוח ספרים אלקטרוניים לתלמידי קולג', השווי של הנוק – הספר האלקטרוני של בארנז אנד נובל – מוערך בכ-1.7 מיליארדי דולרים. זה יותר מכל השווי של בארנז אנד נובל, שהוערך אמש בכ-1.3 מיליארדים. וגם זה עוד סימן לעלייתם של הספרים הדיגיטליים. בישראל, מצד שני, התחום עדיין ממשיך לדשדש.

ונעבור למחלקת יה-בה-יה: פייסבוק (תרועת חצוצרות) צפויה לחשוף היום (תופים מתגלגלים) כלי שעשוי להציל חיים !!!1!!!1! (התרועה מ"כה אמר זרטוסטרא"). בהשקה ייקחו חלק הזוג המוזר של החברה, מארק "הפורץ למיילים" צוקרברג ושריל "איך לעזאזל נתקעתי כאן כל כך הרבה זמן" סנדברג. אין ספק, בתור חברה שנמצאת בתקופה השקטה שלפני היציאה לבורסה, פייסבוק יודעת איך למשוך תשומת לב. (עדכון: נו, לפחות הם באמת פועלים למען מטרה טובה - ומנסים לעודד תרומת איברים).

מסרק לקרחים עדיין אין, אבל מצלמה לעיוורים - כן, כן - כבר יש. מה שהיא עושה בחיים הוא לצלם תמונה, ואז לשלוח אותה ל-Mechanical Turk של אמזון, השירות שמאפשר לגולשים לתאר מה קורה בתמונה תמורת סכום זניח. המצלמה מקבלת את התיאור של התמונה חזרה, ובשלב מסוים תוכל להקריא את התיאור לעיוור המצלם. יש לקוות שהיא תסתפק בפחות מאלף מילים. 

קול השריקה שאתם שומעים הוא הקריסה של אתר שיתוף הקישורים דיג לתוך עצמו. הצוות הטכני של דיג עומד להירכש על ידי הוושינגטון פוסט, שאין לו כל עניין באתר עצמו. הצוות אמור להצטרף לעובדים שבנו את אפליקציית הפייסבוק של העיתון, שגם הוא לא מרגיש כל כך טוב לאחרונה מבחינה כלכלית. הנהלת דיג החדשה תנסה כנראה למכור את האתר למישהו - אבל גם צפויה להיכשל. זוכרים איך דיברו על קווין רוז כעל גאון, משום שהוא בנה את דיג? אז זהו.

חוק מור המקורי טען שכוח החישוב של מחשבים יכפיל את עצמו כל שנה, ואחר כך תוקן לכל שנתיים. במקור - זה היה ב-1965, ראש הממשלה אז היה לוי אשכול - התחזית היתה אמורה להחזיק למשך עשור. היא החזיקה יפה מאד עד עכשיו, פחות או יותר. אבל, טוען הפיזיקאי המוערך מישיו קאקו, חוק מור מתקרב לקיצו הטבעי: בתוך כעשור הוא כבר לא יהיה ישים. הסיבה היא המגבלות הפיזיות של סיליקון: אין מקום לעוד טרנזיסטורים מבלי שתחול במקביל גם התחממות ונזילה. באינטל, סביר להניח, כבר עובדים על דרך להפריך את ההערכה של קאקו.

  

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)

• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.

• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"