פוליטי, ניסיוני, אינטראקטיבי

באמצע מסיבת העיתונאים לקראת פתיחת הביאנלה השביעית לאמנות בברלין, לאחר דברי האוצרים, עמד בחור צעיר מאוד נמרץ, לבוש ברישול, והמשיך את האירוע משם. הוא וחבריו, מתנועת המחאה העולמית אוקיופיי, לימדו את קהל העיתונאים את תנועות הידיים האופייניות של התנועה (הסכמה, אי־הסכמה, שקט וכו'), ולאחר הקראת הצהרה בדבר המצב החברתי־כלכלי בעולם ומטרות התנועה, החל דיון פתוח במחאה ובתפקיד העיתונאים בה.

הטוויסט המעניין הזה במידה רבה מאפיין את הביאנלה, שנפתחה בברלין ב־27 באפריל ותימשך עד 1 ביולי. הכל מאוד פוליטי, אינטראקטיבי, ניסיוני, לא מעונב, ודיונים פתוחים לציבור מתרחשים בעיר בכל יום וכמעט בכל מקום. אוצר הביאנלה, ארתור זמייבסקי, הכריז שהוא רוצה שהתערוכה השנה תהיה "חלל פוליטי שדומה יותר לפרלמנט מאשר למוזיאון".

המפתח הגדול בעולם. במשקל טונה ובאורך תשעה מטרים

החלל המרכזי של גלריית KW במיטה, שמארחת ומארגנת את הביאנלה, ניתן לשימושם החופשי של חברי תנועות המחאה מפרנקפורט, ניו יורק, אמסטרדם, ספרד, ארצות האביב הערבי ועוד. אלה הקימו שם תחנת רדיו והחלל מלא בשלטים, ספות ישנות, אוהל גדול, כריות וגרוטאות, והאווירה מזכירה את שדרות רוטשילד בקיץ שעבר. התנועה מגדירה את החלל כ"כיכר גלובלית, פורום בינלאומי, שבו אקטיביסטים מכל העולם יכולים להתכנס, להחליף ידע ורעיונות, שיטות ומשאבים, להעלות נושאים ולמצוא פתרונות והכי חשוב – לתכנן פעולות משותפות לשינוי". שתי קומות מעל מוצגים סרטים של הפגנות האביב הערבי ותנועת אוקיופיי ברחבי העולם.

התחושה בכל הקומות של KW היא שהמבקרים הם המרכז, ולא האובייקטים המוצגים. הכל נגיש, אפשר לגעת, לעתים לקחת הביתה ובעיקר לדון. יש קולות שאומרים שהאוצר הלך רחוק מדי והפך את האירוע לקרקס פוליטי, אבל זמייבסקי, שכותרת טקסט הפתיחה שלו לתערוכה היא "הביאנלה השביעית בברלין לפוליטיקה עכשווית", הכריז: "הקונספט של הביאנלה יכול להסתכם במשפט אחד - אנחנו מציגים אמנות שעובדת, אמנות שיש ביכולתה לשנות את המציאות".

צילום הפגנה של תנועת אוקיופיי שבנורבגיה, תומאס ראפה

פולנים ופלסטינים

עם הדגש הפוליטי, אין פלא שישראל, על רבדיה, תופסת מקום נכבד בביאנלה. האמנית יעל ברתנא ממשיכה את הפרויקט שלה, שהתחיל ב־2007, ובמסגרתו היא קוראת ל־3.3 מיליון יהודים לחזור לפולין – מהלך שאמור להיטיב עם שני הצדדים. בשנה שעברה ייצגה ברתנא את פולין בביאנלה בוונציה עם הסרט השלישי בטרילוגיה העוסקת בנושא. הפעם, בברלין, עורכת האמנית באמצעות התנועה שהקימה JRMiP – (The Jewish Renaissance Movement in Poland) קונגרס בן שלושה ימים (11–13 במאי), פתוח לקהל, שידון בשאלות הבאות: מה צריך להשתנות באירופה כדי שתקבל את האחר? מה צריך להשתנות בפולין כדי שתהיה חלק מהאיחוד האירופי המתחדש? מה צריך להשתנות בישראל כדי שתהיה חלק מהמזרח התיכון?

במסגרת הפרויקט "ברלין־בירקנאו" הביא האמן הפולני לוקאס סורוביק 320 שתילים ועצים צעירים ממחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ־בירקנאו ושתל אותם ברחבי העיר – בפארקים, בבתי ספר, בכנסיות ועוד. "זהו ניסיון ליצור סוג חדש של מונומנט זיכרון – כזה שחי", אמר סורוביק, "בעזרת הטבע, אני מנסה להעמיק את הזיכרון של קורבנות השואה". מי שמעוניין יכול לבקר, בעזרת מפה, במקומות שבהם נשתלו השתילים. כמו כן, הקומה האחרונה של ה־KW מוקדשת לפרויקט, ובה כמה אלפי שתילים המונחים על שולחנות באולם שכוסה בשחור. מי שמבטיח לטפל בשתיל, יכול לקחת אחד הביתה.

פרויקט "ברלין-בירקנאו" - שתילים ממחנה השמדה, לוקאס סורוביק

ואיך אפשר בלי הסכסוך הישראלי־פלסטיני: מה שאמור להיות המפתח הגדול בעולם הגיע ל־KW במבצע מיוחד ממחנה הפליטים איידה שליד בית לחם. כשהפלסטינים ברחו מבתיהם ב־1948 וב־1967 הם לקחו איתם את מפתחות הבית מתוך אמונה שאולי יחזרו ביום מן הימים. המפתחות עברו מדור לדור והפכו לסוג של זיכרון לבתים ההם ולסמל לבקשתם לחזור. ב־2008 ייצרו תושבי מחנה הפליטים איידה מפתח ענק מברזל, השוקל כטונה ואורכו תשעה מטרים. הוא הונח בכניסה למחנה כביטוי לאי־אלימות. המחנה נענה לבקשתה של הביאנלה להביא את המפתח לברלין באופן זמני, וזה ערך מסע בים של אלפי קילומטרים. הפרויקט מלווה בדיונים פתוחים על בית, זהות וזיכרון, בשיתוף צעירים מהמחנה.

האמן הפלסטיני חאלד ג'ראר מבטא את ציפייתו למדינה פלסטינית באמצעות חותמת לדרכון שיצר, והחתים איתה דרכונים ברמאללה, ברלין, פריז ועוד. כיום מחזיקים כ־240 אנשים ברחבי העולם את החותמת בדרכון שלהם, ותמונות שלהם עם הדרכונים מוצגות בתערוכה ב־KW. ג'ראר יצר גם בול משוער של פלסטין באמצעות שירות של הדואר הגרמני, בשם "בול אינדיבידואלי". עד כה נמכרו יותר מ־20 אלף בולים שכאלה.

ישו ומלחמות סמים

ב־2001 הגה כומר פולני את הרעיון לבנות את הפסל הגדול ביותר בעולם של ישו ליד העיר הפולנית סוויבוצין (Świebodzin). הפסל מירוסלב פטקי נקרא למשימת עיצוב הפסל, הקרוי "ישו המלך". עשר שנים אחר כך נחנך הפסל, שמתנשא לגובה של יותר מ־50 מטר ומושך אלפי עולים לרגל.

שחזור פני היצירה "ישו המלך". מירוסלב פטקי

בגלל מחסור בכסף, פועלים לא מקצועיים וחומרים לא טובים, התאכזב פטקי מהתוצאה בשטח. במסגרת התערוכה ב־KW, הפך פטקי קומה אחת לסטודיו שלו, ושם הוא יוצר רפליקה של ראשו של ישו באמצעות חתיכות קלקר. הפעם, מפני שיש לו שליטה בתהליך, הוא מקווה ליצור פנים מושלמות.

עבודה מעניינת נוספת, שבהחלט מצליחה לזעזע, היא זו של האמנית המקסיקאית תרזה מרגוליס. מרגוליס אספה לאורך 2010 את השערים של הצהובון היומי "PM" המתפרסם בעיר סיודאד חוארס במקסיקו, הסמוכה לגבול עם ארה"ב ונחשבת לאחת הערים המסוכנות ביותר במדינה בשל מלחמות הסמים שבה. שנה זו היתה האלימה ביותר בהיסטוריה של שינוע הסמים במקסיקו, ורק בעיר הזאת נהרגו 2,500 איש.

וכך מוצגים על קיר שלם 313 שערים שכל אחד מהם, בלי יוצא מהכלל, כולל תמונה גדולה של גופה אחת או יותר – על הכביש, בשדה, בתוך מכונית, ירויה, דקורה, שרופה וכו' – ולצדה תמונה של דוגמנית מעורטלת, לעתים עם מוטיב המשותף לתמונה המזעזעת. אי אפשר למצוא אפילו שער אחד שיוצא מהשבלונה המטרידה הזאת. באמצעות העבודה מנסה מרגוליס ליצור מודעות להשפעת השימוש בסמים ברחבי העולם על חיי אדם במקסיקו.

האמן הפולני פאוול אלטהאמר יערוך "Draftsmen's Congress", שבו יידונו נושאים באמצעות אימג'ים במקום דיבור. הדיון ייערך בכנסיית אליזבת בעיר שקירותיה ורצפתה יכוסו בנייר לבן, שעליו יבטאו המשתתפים את דעתם באמצעות ציור, קולאז'ים וטכניקות שונות על נושאים כמו פוליטיקה, סמלים של כוח, דת, כלכלה ועוד. לא מסכים עם ציור? צייר לידו אחד מנוגד משלך.

כמעט בכל יום יתקיים בעיר דיון פתוח בפורמטים שונים המבוסס על העבודות או על סוגיות פוליטיות. מי שרוצה לנוח, הביאנלה בברלין היא כנראה לא המקום הנכון בשבילו.