דו"ח הביקורת האחרון ברוח לינדנשטראוס

אין ספק שבמהלך כהונתו בת שבע השנים המגיעה לקצה בימים אלו, מיכה לינדנשטראוס הצמיח למוסד מבקר המדינה שיניים, מעמד והרתעה שמעולם לא היו לו. ממוסד מנומנם שאויש בידי פנסיונרים מבית המשפט העליון, הפך מבקר המדינה לאימת משרתי הציבור באשר הם - פוליטיקאים ופקידים.

מבלי להקל ראש בתחושת השליחות שפיעמה באיש, קשה להתעלם מתאוות הפרסום העזה שהניעה אותו. עוד כשהיה נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, אמרו שיש בעיר שני יציעי עיתונות: באצטדיון קריית אליעזר ובלשכת הנשיא.

את עיקרי משנתו המהפכנית שטח לינדנשטראוס, איך לא, בעיתון: "כדי שהביקורת תהיה אפקטיבית", כתב ב"ידיעות אחרונות" ביולי 2008, "נקבעה במשרד המבקר מדיניות חדשה שעיקריה: ביקורת בזמן אמת; פרסום שמות מבוקרים; הטלת אחריות אישית ודרישה למסקנות אישיות. העיקרון האחרון מתמצה באמירה: 'לא הש"ג אשם, אלא מי שנמצא בראש הפירמידה' - אליו צריכים להפנות את דרישות הביקורת ואת חציה".

תמצית גישה זו מצאה את ביטויה בסדרת הדו"חות על ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. דו"ח רדף דו"ח. דירות, עטים, נסיעות, מינויים, בנק לאומי, מרכז ההשקעות. מעולם לא התיישב כך מבקר מדינה על זנבו של ראש ממשלה. ההתמקדות באולמרט הגשימה ללינדנשטראוס את ציפיותיו - כותרות ראשיות ומעמד הלוחם האולטימטיבי בשחיתות.

מיכה לינדנשטראוס | צילום: מיקי אלון

הגדרת תפקיד המבקר גמישה מספיק כדי שניתן יהיה להתוות את גבולותיה: רחבים או צרים, רעשנים או צנועים, דו"חות מערכתיים או פרסונליים. כל מבקר יצק לתפקיד את דמותו ואישיותו. לינדנשטראוס הלך על כל הקופה: הוא היה חוקר, תובע, שופט וגם מוציא לפועל תקשורתי - לא תמיד בסדר הזמנים הנכון. את השרים יובל שטייניץ ואלי ישי הוא תלה בכיכר העיר עוד לפני שפרסם את דו"חות השריפה בכרמל. לעומת זאת, היו גם פוליטיקאים שנהנו מחסדיו.

בפרשת האזנות הסתר לחיים רמון, קבע לינדנשטראוס שהפרקליטות פעלה בניגוד לנוהל כתוב המחייב אותה לדרוש מהמשטרה את חומרי ההאזנות. בבג"ץ התברר שהמבקר טעה, ונוהל כתוב כזה לא קיים. אלא שבהזדמנות זו, אישר בג"ץ לא רק את מסקנותיו לגבי רשלנות הפרקליטות, אלא גם את הדרך שבה פרש המבקר את כנפיו: "למבקר המדינה מוקנות סמכויות רחבות לרבות סמכות 'סל' המאפשרת לו לבחון כל עניין שהוא רואה בו צורך".

מסתמן שהשופט המחוזי יוסף (יוסי) שפירא ימלא את מקומו של לינדנשטראוס. סביר להניח שהוא ינמיך פרופיל, בדיוק כמו שהשלטון רצה את השופט אשר גרוניס כנשיא בית המשפט העליון כדי שינמיך את גובה להבות האקטיביזם של קודמיו. כך הציפייה משפירא, שיוריד קצת מהאינטנסיביות.

ובצדק. מותר לברך את לינדנשטראוס על כך שעדכן את רוח התפקיד לרוח תקופה, אבל הוא לקח את זה רחוק מדי. החזרת הצניעות, גמילה מתקשורת וצמצום בנק המטרות רק יועילו להחזרת הפרופורציה ליושנה ולממדיה הנכונים.