דו"ח טכנולוגי: כשהמורה עושה לי לייק

שלום כיתה א', שלחו לי הודעה אישית

עיריית ניו יורק פרסמה שלשום (ב') הנחיות שקובעות כיצד יכולים המורים שהיא מעסיקה – יש צבא קטן שלהם – לבוא במגע ברשתות חברתיות עם התלמידים שלהם.

הניסיון ההיסטורי בנוגע לתקנות כאלה מצומצם, אבל לא חיובי מדי. מדינת מיזורי העבירה בקיץ האחרון חוקים שאוסרים על מורים להפוך ל"חברים" של תלמידים בפייסבוק, בית המשפט קבע שהחוק בלתי חוקתי, והקונגרס של מיזורי ביטל אותו בסופו של דבר. בדלאוור הועלתה לאחרונה הצעת חוק שתורה למורים לבצע Unfriend לכל תלמידיהם: ספק אם היא תעבור, וספק אם היא חוקתית. בפורטלנד שבמיין פשוט אסרו על המורים כל שימוש ברשתות חברתיות, פורומים וכו', ממחשבים ארגוניים.

החוק הניו יורקי שפוי יותר, ומפגין הרבה יותר שכל ישר. העיקרון המנחה הוא שמה שאסור למורים לעשות במרחב הרגיל אסור גם במרחב הקיברנטי. למורים הובהר שאין להם ולא יכולות להיות שום ציפיות לפרטיות, ושכל המגעים שלהם עם התלמידים ברשתות חברתיות צריכים להיות מקצועיים, ויהיה עליהם פיקוח.

אילו הייתי נציג איגוד המורים, אגב, הייתי מעיר שעצם הציפייה שמורים יתקשרו עם התלמידים שלהם ברשתות חברתיות היא פגיעה ניכרת בזמן החופשי שלהם. אבל אני לא.

 

הספקות עוד שם

 

פייסבוק הכניסה בשנה האחרונה כמה מיליארדים טובים מפרסומות, והיא נראית דרוכה ומוכנה להסתער על הבורסה. אבל שאלה ישנה שבה ומרימה את ראשה, רגע לפני שההנפקה יוצאת לדרך: האם הפרסומות בפייסבוק מועילות למישהו?

לפני כמה שנים אמר בכיר כלשהו בעולם הפרסום שהוא לא רוצה לשמוע יותר על פרסומות פייסבוק: הן פשוט לא הועילו. פייסבוק נאבקה אז על קיומה והיו אנשים (מייקל ארינגטון, למשל) שהעריכו שהיא לעולם לא תכניס די כסף כדי להתגבר על ההוצאות הפסיכיות שלה על שרתים ועל החשמל שמחזקי אותם. אחרי הכל, היא מאפשרת לגולשיה להעלות כמויות בלתי מוגבלות של מידע ללא תשלום.

אז התחזית הזו של ארינגטון, כמו רובן המוחלט (זוכרים את "טלפון פייסבוק"?), התבדתה. גם יכולת הפילוח של הרשת החברתית השתפרה פלאים. אבל עדיין נשארת השאלה האם הפרסומות הללו, שהמפרסמים משלמים עבורן לא מעט כסף, אכן עושות את העבודה.

הבעיה של המפרסמים היא שאין להם יכולת טובה לאמוד את היעילות בתחום הזה. מייקל ספראג, בכיר פרסום בחברת הרכב Kia, אמר שהחברה מציגה מודעות בפייסבוק מאז 2009, אבל לא ברור לו אם "המשתמש רואה את המודעה שלי, והאם זה מוביל בסופו של דבר למכירה של מכונית נוספת".

חלק מהמודעות של פייסבוק ניתנות למדידה – לפחות במספר האנשים שהקליקו עליהן – אבל אחרות, כמו ה"סיפורים המקודמים" שלה, הן טריטוריה בלתי מוכרת. כל זה משפיע על הבנקאים והמשקיעים, שצריכים להחליט אם פייסבוק אכן ראויה להערכת השווי שלה, שכרגע נעה סביב 100 מיליארד דולר.

 

המשחק שלא היה  

ואם Pebble היא השלט הזוהר בכניסה לקיקסטארטר, שמדגים את הפוטנציאל שלה, אז המשחק Mythic: The Story of God and Man הוא בדיוק ההיפך. מדובר במשחק תפקידים שהצליח לגייס עד 4,739 דולר, ומתיימר להיות המתחרה החדש של World of Warcraft ו-Skyrim. האנשים שמאחוריו הציעו למשקיעים הרים וגבעות, בין השאר את היכולת להפוך ל"אלים" במשחק.

יש רק בעיה אחת ענקית: מיתיק הוא הונאה אחת גדולה. האנשים שמאחוריו גנבו הכל - את הגרפיקה, את הרעיון, אפילו את הטקסט של הצעת ההשקעה - משלל מקומות ברשת, כולל פרויקט קיקסטארטר אחר.

כאן נכנסת לתמונה הרשת. פעם אפשר היה לבצע הונאה כזו בקלות יחסית. היום, כמה חיפושי גוגל מצאו את האמת העגומה – ואתרים חברתיים מיהרו להפיץ את בשורת האיוב. תוך זמן קצר סגרו הנוכלים את האתר שלהם, אבל לפחות אחד מהם כבר זוהה.

למזלם של המשקיעים, כספם עוד לא הועבר לנוכלים: הכסף מועבר, על פי הכללים של קיקסטארטר, רק אחרי שתקופת ההשקעות הסתיימה ומטרתן הושגה. ובכל זאת האתר ספג ביקורת על כך שהוא אינו עושה די כדי לסנן נוכלים. היו זהירים.

 

האם אפל תשתיק את השעון? 

 

אחד הדברים החמים בסצינת ההייטק כרגע הוא פרויקט Pebble, שכבר הוזכר כאן כמה פעמים: אריק מיגיצ'ובסקי רצה ליצור שעון יד שיתקשר עם הסמארטפון שלך ויציג לך הודעות בעזרתו. הוא לא קיבל עזרה ממשקיעים, אבל קיבל המון כסף ואהדה בקיקסטארטר. הוא גייס כבר יותר מ-7 מיליון דולר.

יש רק בעיה אחת קטנטנה, וקוראים לה אפל. הפרויקט של מיגיצ'ובסקי צריך לתקשר עם האייפון – זה, לרוע המזל, המכשיר שאיתו הוא בחר להתחיל – כדי שהמכשיר יעביר לשעון של Pebble את המידע שמגיע אליו.

בפועל, הפבל יהיה גרסה חדשה של האייפון: קטנה יותר, מוגבלת יותר, עם חנות אפליקציות (עתידית) משלה. הוא יהיה, בקיצור, סוג חדש של אייפון שאנשים ילבשו על הזרוע שלהם, שלא שייך לאפל. החברה, מצדה, עובדת לפי השמועות על מוצר די דומה.

במילים אחרות, מישהו רואה את אפל נותנת לזה לקרות?

בדיוק. החברה שפעם השתבחה בחדשנות שלה רדפה בעשור האחרון את כל מי שהעז לעשות משהו עם המוצרים שלה. סטיב ג'ובס הקפיד לייצר את המחשבים והגרוטאות האחרות עם ברגים שאי אפשר יהיה לפתוח בקלות, ותנאי השימוש שלה קובעים שאם פתחת - הלכה האחריות.

אפל היא התאגיד הרווחי ביותר בעולם. תאגידים כאלה לא מחדשים. הם משמרים. וכדי לשמר, הם תוקפים באגרסיביות כל מי שעשוי להיות מתחרה. בדרך, הם עלולים לרמוס חברות מחדשות כמו זו של מיגיצ'ובסקי. זה עוד לא קרה, אבל יש סיבות טובות להיות פסימיים. 

קצרצרים

מוטורולה מוביליטי פרסמה את תוצאות הרבעון שלה, והן לא מעודדות: החברה איבדה 86 מיליון דולר אחרי שברבעון הקודם היא הפסידה 80. נרשמה גם ירידה ניכרת במכירות המכשירים הניידים שלה. בקיצור, עסקת המילניום מלפני שנה – רכישתה על ידי גוגל – נראית קצת פחות מבריקה עכשיו. לא שהיא קרובה יותר: העסקה דורשת את האישור של הרגולטורים של סין, ולהם לא בוער שום דבר.

ובכן, האירוע "מציל החיים" של מארק צוקרברג ושריל סנדברג התברר כאפשרות להכריז בפייסבוק על כך שאתה תורם איברים. זה נחמד וראוי, ללא ספק, אבל הכיסוי התקשורתי היה מוגזם, שלא לומר מופרך: ארגון העוסק בתרומות איברים מקליפורניה, שם שורץ המטה של פייסבוק, מיהרו להכריז שנרשמה עלייה של 800%(!!!1)במספר האנשים שהודיעו על כך שהם יתרמו את אבריהם. נזכיר שטרם חלפו 24 שעות מרגע ההכרזה. דברו איתי אחרי חודש. כרגע מזכיר את הידיעה שפורסמה יום אחרי תחילת מלחמת לבנון הראשונה, והכריזה חגיגית על כך שנרשמה ירידה דרסטית בגניבות בתל אביב. לא היה לכך, כמובן, כל ערך סטטיסטי – והידיעה העלתה את החשד שכל הגנבים פשוט גויסו למילואים.

הסוס הטרויאני פלאשבק, גרסת המק לקרחון שפגע בטיטאניק (היא הוגדרה כספינה שחסינה מפני טביעות, הוא כמחשב שחסין מפני וירוסים), ממשיך לעשות שמות במשתמשים האומללים. האם צרכני אפל לא סבלו מספיק? עכשיו מדווחת חברת האבטחה סימנטק שפלאשבק פצח בקריירה שנייה: הוא מפנה את המשתמשים שמקליקים על מודעות גוגל לאתרים אחרים, ומכניס ליצרנים שלו כעשרת אלפים דולר מדי יום.

כל העולם ואשתו רוצים מל"טים, לא שהם יודעים למה. מחלקת המשטרה של העיירה גאדסדן שבאלבמה – שמה את ידיה על שני מל"טים. הקטע הוא שהיא לא ממש ידעה על זה: מפקד המשטרה הופתע מאוד לשמוע על כך, ומסתבר שהם נרכשו מכספי מענק פדרלי כלשהו. לא ברור למה עיירה של 37 אלף תושבים צריכה לא מל"ט אחד אלא שניים, אבל הנה הם באים. כאן המקום להזכיר את השורה האלמותית של טום לרר: We'll try to  be serene and calm/when Alabama gets the bomb.

בידיעת טכנורצח אחרת, חוקרים שלחו נבדקים לשחק בכמה משחקי מחשב, ואחר כך שלחו אותם לירות ברובים אמיתיים. מסתבר שאם אתה משחק משחקי ירי אלימים, כמו Resident Evil 4, ומשתמש לשם כך בכלים שנראים כמו אקדח, יכולת הירי שלך משתפרת באופן ניכר. ואתה נוטה לירות למטרות שלך בראש, כי במשחק זה מעניק לך בונוסים. המממ. במחשבה שניה, כפי שמציין הרג'יסטר בהגיון, זה סביר לגמרי. אחרי הכל, צבאות משתמשים כבר שנים במשחקי מחשב כדי לאמן את אנשיהם. וכאן צץ לרגע ונעלם אדוננו, מורנו ורבנו מאיר אריאל: "תחשוב שאתה מחוץ לכל זה, לא נוגע לך, זה שם/ אבל בינתיים אתה עוד אחד שיורה ויורה/ מתרגל לחסל בלחיצת כפתור/חיית טרף, גלדיאטור".

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)

• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.

• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"