צילום: עמית שעל
צבע חזק
חברי ארגון האוצרים הבינלאומי לאמנות עכשווית סיירו בשבוע שעבר בסטודיות, במוזיאונים וגם בבתי אמנים באום אל פאחם. ל"כלכליסט" הם מספרים על התרשמותם מסצנת האמנות החזקה, על האופן שבו אמנים צעירים מתמודדים עם משמעות חייהם, ועל השימוש הבולט בצבעים עזים
"אנחנו חיים בעידן שבו השוק והכסף הם השולטים העיקריים באמנות, ולפעמים יש תחושה שהכל בתחום הזה כיום מזויף", אומרת מיזוקי טקאהשי, אוצרת בכירה במרכז לאמנות עכשווית בעיר מיטו ביפן, ואחת מהחברות במשלחת של 80 אוצרים שביקרו בשבוע שעבר בישראל, "הנפשות הפועלות בישראל מוכיחות שזה לא המצב. יש אפילו ניסיון להביא שלום באמצעות האמנות, כמו שראינו אצל אמנים באום אל פאחם, וזה משהו שקשה מאוד לומר בפומבי".
האוצרים מ־22 מדינות, בהם אוצרים של מוזיאונים ואוצרים עצמאיים, סיירו בשבוע שעבר במוקדי האמנות הבולטים בישראל, במסגרת הקונגרס השנתי של IKT - ארגון אוצרים בינלאומי לאמנות עכשווית. הקונגרס התקיים בתמיכת גורמים רבים: מנהלת עיר עולם, עיריית תל אביב יפו במסגרת שנת האמנות 2012, ארטיס, אאוטסט, ארט פרטנרס, משרד התרבות והספורט ומשרד החוץ, ובשיתוף עם המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית חולון, אבל מי שעומדת מאחורי היוזמה וההפקה היא האוצרת העצמאית דנה הלר (37), שעובדת על הפרויקט הזה כבר שלוש שנים.
"אני חברה בארגון כבר מספר שנים", מספרת הלר, "והייתי הישראלית היחידה שהשתתפה באופן קבוע בקונגרסים השנתיים שמתקיימים מדי שנה במדינה אחרת. לפני שלוש שנים, בקונגרס בהלסינקי, יזמתי שיחה עם ועד הארגון והצעתי את ישראל כלוקיישן לאחד הקונגרסים הבאים. זה לא ברור מאליו שארגון כזה בוחר לבוא לכאן, ולא אגיד שלא היו דיונים פוליטיים וחששות, אבל צלחנו אותם".
מתוקף היותה של הלר אוצרת עצמאית, שלא קשורה לגוף כלשהו, היתה לה יד חופשית בארגון תוכנית הכנס. במשך חמשת הימים ששהו כאן חברי הארגון הם ביקרו במגוון עצום של חללי אמנות - ממוזיאון ישראל, דרך המרכז לאמנות דיגיטלית בחולון וכלה בבתים פרטיים של אמנים באום אל פאחם ובסטודיות של אמנים בדרום תל אביב - ונפגשו עם אמנים ואוצרים רבים ברחבי ישראל. "המרקם של התוכנית שבניתי סובב סביב התפר שבין המיינסטרים לאלטרנטיבי", מספרת הלר, "ומאחר שמדובר באוצרים של אמנות עכשווית, אחד הרעיונות היה לראות הכלאות, היברידים אמנותיים, למשל בתי יד לבנים שהפכו למוזיאונים. בכל מקום הסבירו לחברי המשלחת את הרקע בעל פה ובכתב, והם גם קיבלו המלצות למקומות נוספים שלא הצלחנו להגיע אליהם".
התגובות, מספרת הלר, מדהימות. "80 איש היו קשובים בצורה בלתי רגילה בכל מקום שאליו הגענו, והרעיון הבסיסי היה לפתוח להם את העיניים לעולם האמנות והתרבות העכשווי בישראל. על פי התגובות שלהם, השגנו את המטרה".
מורכבות אחרת
בין חברי המשלחת היה גם ד"ר פרידרמן מאלש, נשיא ארגון ה־IKT ואוצר מוזיאון האמנות של ליכטנשטיין. "הייתי בעד קיום הקונגרס כאן, כיוון שבשנים האחרונות הולכת וגדלה ההכרה העולמית באמנות ישראלית עכשווית", הוא אומר. "מדובר בסצנה אמנותית ססגונית של אמנים, אוצרים וחללי אמנות. היה מפתיע לגלות שהסצנה הזאת היא לא תופעה של השנים האחרונות, וכי במקרים מסוימים היא קיימת עוד טרם הקמת מדינת ישראל".
מאלש מכיר אמנים ישראלים משנים רבות של עבודה כאוצר באירופה, אבל לדור הצעיר הוא היה מודע פחות. "אמנם אנחנו חיים בעידן של גלובליזציה, ואי אפשר לנתק את האמנות הישראלית מהאמנות ברחבי העולם, אבל שמתי לב לכך שקיים הבדל מבחינת מורכבות הדברים. הרבה אמנים צעירים כאן מתמודדים עם הזווית האנושית, עם המהות והמשמעות של החיים שלהם. התופעה הזאת קיימת, כמובן, גם במדינות אחרות, אבל בישראל ההתמודדות היא שונה. זה הופך כאן מתהייה מקובלת של 'אני צעיר ולא יודע מה לעשות עם החיים שלי' לעניין קיומי של ממש".
מאלש אופטימי לגבי תוצאותיו של הקונגרס הזה בזירה הבינלאומית. "אמנים ישראלים כבר זוכים להכרה בעולם, אבל היה חשוב לנו לבוא ולהבין מה קורה כאן באמת. אני בטוח שהביקור הזה יוביל למגוון שיתופי פעולה, תערוכות ופרויקטים משותפים ברחבי העולם".
טקאהשי כבר נתקלה באמנים ישראלים. "אמנים כמו יעל ברתנא וגיא בן נר הציגו במרכז שלנו", היא מספרת, "אבל הביקור כאן גרם לי לרצות ולהעמיק בחקר האמנות בישראל. הייתי שמחה להישאר יותר". היא אחת משישה אוצרים יפנים שהגיעו לקונגרס, והתרשמה בעיקר מהשימוש שעושים אמני ישראל בצבע. "יש הרבה שימוש בצבעים חזקים, אדומים, כחולים. מפני שתל אביב היא עיר כל כך לבנה, נוצר קונטרסט חזק בין היצירות לבין הנוף המקומי. ביפן אנחנו חיים בתקופה שבה איבדנו לגמרי את הצבע. הצונאמי פגע לפני כשנה גם במרכז שלנו, ובתים בעיר נהרסו. אולי בשל כך שמתי לב לצבעוניות הרבה שיש פה. לישראלים יש יכולת הכלה מנטלית להתמודד עם צבע, ואני נהנית ממנו".
אוסף מדהים
גם אוטה מטה באוור, פרופ' לאמנות מאוניברסיטת MIT בבוסטון, שהיתה אחת הדוברות בסימפוזיון שערך הארגון במהלך הביקור בעניין "Curating the New Politics", התרשמה מהישירות של הישראלים בכלל ושל האמנים הישראלים בפרט. "זה מפתיע עד כמה השיח כאן פתוח, ועד כמה האנשים ישירים", היא אומרת. באוור, גרמנייה במקור, השתתפה בעבר באצירה של אחת הדקומנטות, מאירועי האמנות החשובים בעולם, שמתקיימת אחת לחמש שנים בגרמניה. "היה מעניין לראות מוזיאונים גדולים כמו מוזיאון ישראל, שיש לו אוסף מדהים, ולעומתו מקומות קטנים, כמו סדנת הדפס שביקרנו בה בירושלים. המגוון הזה הכרחי". באוור, כמו אוצרים אחרים, חששה קצת לבוא לישראל. "אנחנו שומעים על ישראל בעיקר בחדשות, ושם לא מדברים על התרבות הישראלית. היה קצת מתח וחשש, אבל בסופו של דבר נהניתי מאוד לרכוב ליפו על אופניים או ללכת לבר מקומי".
גם באוור עבדה עם ישראלים בעבר, במסגרות שונות, ובכל זאת - הדברים נראים לה אחרת אחרי שראתה את ישראל במו עיניה. "אנחנו מחוברים לישראל, וקיימת הכרה באמנים ישראלים בעולם. האמנים הישראלים גם מודעים לכך שהם עצמם צריכים לנדוד בעולם ולזכות בהכרה הזאת. יש חשיבות גדולה להכרת חיי היומיום פה, ואין ספק שקיימת בישראל סצנת אמנות חזקה".
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה