כשהלקוח הנבון יהפוך לאזרח נבון

הצרכן הישראלי בעידן הפוסט־מחאה אולי לא קונה פחות אבל הוא קונה אחרת. ההרגלים שלו השתנו, הוא מודע למחירי המוצרים, ביקורתי יותר ביחס אליהם ולא מהסס להשוות מחירים. הלקוח הישראלי הוא כבר לא צרכן אוטומטי. מי שעומד מולו נדרש להתאים את עצמו להלך הרוח החדש, לבדוק את עצמו, לתת שירות טוב יותר - ולהיזהר. המהפכה הצרכנית של קיץ 2011 לא הושלמה, אבל הביאה לשינוי ביחסי הכוחות. היא לא הובילה להיפוך מגמה ביוקר המחיה, אך יצרה מאזן אימה מסוים בין היצרן לצרכן. הכוח עבר אל הצרכנים.

השלב הבא של צרכנות נבונה הוא אזרחות נבונה, אבל במישור הזה נדמה שרוב הישראלים לא מתנתקים מההרגלים של פעם. במובנים רבים, הבוחר הישראלי הוא עדיין צרכן אוטומטי - בין אם הוא מצביע באופן מסורתי למפלגה אחת בלי לשאול את עצמו ואת נבחריו שאלות, ובין אם הוא נסחף אחרי טרנד פוליטי כזה או אחר. רובנו מצביעים בלי להיות מודעים למלוא המשמעויות שהבחירה שלנו מייצגת, בלי לקרוא מצעי מפלגות, ומבלי להציב סימני שאלה.

אזרחות נבונה אינה שונה כל כך מצרכנות. נבונה, אבל בדרך לקלפי אנו הרבה פחות ביקורתיים: אם אנחנו כבר מחליטים לזנוח מותג מוכר, אנו עושים זאת בדרך כלל בצורה אינטואיטיבית, בדרך כלל בזכות העומד בראש המפלגה מבלי לחקור לעומק את שתי החלופות.

כמעט חצי מיליון איש יצאו לרחובות בקיץ האחרון וקראו לשינוי. כעת, כשהבחירות מבצבצות בסוף הקיץ, הדרך להשפיע באמת על סדר היום הכלכלי־חברתי פתוחה בפני הציבור. אלא שרוח הבחירות כבר מתחילה לנשב לכיוונים המסורתיים, ואלה אינם כלכליים־חברתיים.

צרכנות נבונה יכולה לשנות את סל הצריכה של כל אחד מאיתנו ולהוזיל אותו, אולי, בכמה עשרות שקלים בחודש - אבל הקלפי, ולא עגלת הסופר, היא הדרך להשפיע על מחיר החינוך, הארנונה, הדלק והחשמל. מודעות צרכנית מול מדפי הסופר אינה מספיקה. רגע לפני שהולכים לקלפי עלינו לבחון את עצמנו: האם אנו יודעים למי ועבור מה אנו מצביעים. לצאת להפגנות זה חשוב, אבל את המהלך צריך להשלים בקלפי.