דו"ח טכנולוגי: עיר גיקים על ספינה מושכת חברות סטארט-אפ

ואליה לא תבוא

כתבנו לפני כשנה על פרויקט Blueseed: דרך ערמומית להתגבר על חוקי ההגירה האמריקאיים, שעיקרה בניית "עיר צפה" מול עמק הסיליקון, ואיכלוסה במספר גדול של עובדי הייטק זרים. הם יעבדו על הספינה, ומדי פעם יקפצו לביקור של פחות מיום בעמק הסיליקון, לצורכי פגישות. המיזם המטריד הזה – שמוריד את העובדים למדרגת יחידת ייצור שעובדת עבור הארץ המובטחת, שאותה הם רשאים לראות אך לא לחיות בה – קורם כעת עור וגידים.

העיר כנראה תתחיל לפעול בקיץ הבא, ותורכב מספינה גדולה מאוד או מכמה ספינות. ההערכות הן שההוצאות על התשתית הבסיסית עצמה ינועו סביב ה-25 מיליון דולר, אבל חברות הייטק כבר מגלות עניין ורושמות את עצמן לספינה. 133 חברות כבר נרשמו, כש-35 מהן אומרות שהן ערוכות לעבור אליה כבר עכשיו, אילו היא היתה זמינה.

החברות אומרות שהן מגיעות לשם בגלל "המרחב המדהים לסטארט-אפים וטכנולוגיה", כמו גם בגלל הקרבה לסצינת ההון סיכון של סן פרנסיסקו. 20% מהחברות המעורבות בפרויקט הן אמריקאיות – אולי מתוך הנחה שעבודה מספינה מול סן פרנסיסקו תהיה זולה ונוחה יותר מטיסות לשם מחלקים אחרים של ארה"ב. 10% מהחברות שהביעו עניין הן חברות הודיות, ושישה אחוזים הן אוסטרליות.

המחירים לא נמוכים: 1,600 דולרים לחדר עם שותף, ו-3,000 לחדר פרטי. המטרה של הפרויקט היא להביא לשם כאלף עובדים – והדגש כעת הוא על יזמים ובעלי חברות שמתקשים להשיג ויזה לארה"ב. לא נמסר האם העובדים יידרשו גם לחתור כשהם כבולים בידיהם וברגליהם.

אתיקה? מי צריך את זה בכלל?

מריוס מילנר, האיש שהיה אחראי על שערוריית גוגל סטריט ויו, ממשיך לסבך את החברה. גוגל, כזכור, טענה בתוקף שהיא לא ידעה, לא שמעה, לא ראתה – אבל מסמכיה של החברה עצמה הראו שמילנר שלח את התכניות המפורטות שלו לבכירים בענית הרשת. וכזכור, החברה נקנסה בסכום פעוט על שיבוש החקירה, ועל כך שהיא "לא הצליחה" למצוא מייל קריטי. מותר לחשוד שאם חברת החיפוש המובילה בעולם לא מצליחה למצוא אותו, יש סיכוי מסוים שהוא מפליל.

עכשיו מסתבר שמילנר כתב ב-2004 פוסט עם קישור למאמר שקובע שאיסוף מידע מרשתות WiFi בלתי מאובטחות, כפי שרכבי גוגל עשו, איננו פשע. יש רק בעיה אחת: מילנר ציטט מהמאמר הזה רק מה שהוא רצה. המאמר הרלבנטי – אפשר למצוא תקציר שלו כאן – דיבר במפורש לא רק על חוקיות המנהג של Wardriving, כפי שכונה, אלא גם על ההיבטים האתיים.

כותב המאמר, פטריק ראיין, חילק את ההאקרים שעושים שימוש ב-Wardriving לשלוש קבוצות: א. אנשים שרוצים באופן תמים גישה ל-WiFi, למשל כשהם יושבים בבית קפה; אנשים שיש להם עניין מסחרי במכירת שירותי אבטחה; ואנשים ש"יש להם מניעים לא הגונים, והם מקווים להשיג בחשאי מידע מרשתות, לשלוח ספאם אנונימי, או להשיג מידע בלתי חוקי". נחשו לאיזו קבוצה נופלים מילנר וגוגל?

מילנר עצמו, באחד המסמכים ששלח למעסיקים שלו, התייחס כ"בעיה טיפוסית" לכך ש"אנחנו עוקבים אחרי תעבורת המשתמש יחד עם די מידע כדי לזהות את המיקום של בכל רגע נתון, יחד עם מידע על מה שהוא עושה". מילנר צריך היה לדעת, והמעסיקים שלו היו צריכים לברר, שמה שהוא עושה מנוגד לאתיקה - אם לא לחוק.

אין לאן לברוח, אפל

לאפל יש שורה של סקנדלים משלה, אבל בדרך כלל היא מצליחה להמנע מפרשיות פגיעה בפרטיות – משום שהיא לא מתקיימת על כרסום פרטיותם של אחרים. היא עושה את הכסף שלה בדרך הישנה, ממכירת חומרה, תודה.

ובכל זאת, לפני כשנה וחצי היא מעדה באופן נדיר: משתמשי אייפון גילו שהוא אסף עליהם יותר מידע מכפי שהיה אמור. מדובר היה במידע שקשור למיקום המשתמש - גם אם הוא אמר לאייפון שאתה לא רוצה שהוא יברר איפה אתה.

כמקובל, אפל טענה שמדובר היה בתקלה ולא בזדון – זה גם מה שאני הייתי אומר – אבל בכל זאת הוגשה תביעה ייצוגית: אנחנו מדברים על ארצות הברית, אחרי הכל (אם כי גם בקוריאה הדרומית הוגשה אחת). אפל עשתה את התרגילים הרגילים שלה בבית המשפט, בניסיון לדחות את רוע הגזירה.

לשופטת נמאס. היא הודיעה לאפל שתתחיל לזוז, ותעביר את כל המידע הרלבנטי לתובעים עד 17 במאי. ואם לא? אז יוטלו על אפל סנקציות עד שתעשה זאת. פרקליטי התובעים הביעו סיפוק, ואפל כהרגלה נמנעה מתגובה. למה מה קרה, היא חייבת לכם משהו?

קצרצרים

משטר אסד טובח בתושביו בעוד העולם מעדיף להסתכל הצידה, ומחסל בדרך את תעשיית משחקי המחשב הסורית. מסתבר שהיתה פעם כזו, ואפילו משגשגת יחסית. עכשיו אנשיה נסים לכל עבר, ואלה שעוד בסביבה איכשהו סובלים מהסנקציות על המדינה. אחד המשחקים שמשכו תשומת לב הוא Under Ash, שבו השחקן נלחם בישראל – ומפסיד מיד אם הוא הורג אזרח ישראלי. בנוסף, המשחק בנוי כך שמי שבוחר בדרך הלחימה האלימה מת בסופו של דבר.  

סוף סוף נמצא שימוש רציני לפורסקוור: תוסף המכונה Fearsquare משלב בין שירות המיקום המיותר לבין סטטיסטיקות הפשע הרשמיות של בריטניה, ומאפשר למשתמשים לדעת עד כמה מסוכן האזור שבו הם נמצאים. השירות עשוי לסייע לכל אדם שמסתובב כשהוא מביט ללא הרף בגרוטאה הסלולרית היקרה שלו, ויוכל מעתה לדעת האם הוא מסתכן בכך שיצטרך לחפש בקרוב גרוטאה חדשה. Fearsquare גם מתעדכן בזמן אמת, מה שיכול להיות שימושי במיוחד.

אפל משסה את עוכרי הדין שלה באנשים שמחזיקים בשם הדומיין iphone5.com, והיא מנסה לשכנע את הארגון שמאוריו להעביר לה את שם הדומיין הזה. יצוין שעד כה, אפל טרם הוציאה מכשיר שמכונה אייפון 5 לשוק, למרות שמועות רבות. עוד נקודה מעניינת הוא שהאתר משמש פורום קטן של פנאפלים שדן בשלל צ'יזבטי אייפון 5: הוא הוקם באוקטובר 2010, אחרי שאפל השיקה את האייפון 4 אבל לפני שהוציאה לשוק את האייפון 4S. 

 

ועוד קצת אפל: היא החל לאחרונה, עם כניסת האייפד 3 לשוק, למכור את האייפד 2 במחיר מופחת. אבל במהלך ביזארי אפילו בקנה המידה של הקרמלין מקופרטינו, מסתבר שיש לאייפד 2 שתי גרסאות, שאחת מהן – גרסה 2,4 – טובה משמעותית מהאחרת. נחמד, אתם אומרים; אצא לי השוקה ואקנה לי כזה. יש רק בעיה אחת: אי אפשר לדעת האם האייפד שאתה קונה הוא מגרסה 2 או 2,4 עד שלא פתחת את הקופסה. כמו חתול בשק, רק יקר יותר ומיילל פחות.

עד כמה רחבה תופעת הסקסטינג, שליחת תמונות עירום במייל או סלולר? פחות משחשבנו, לפחות אם אפשר לסמוך על מה שקטינים אומרים לסוקרים על עצמם. רק 35% מהקטינים הודו כי שלחו תוכן כזה. שישה אחוזים מהמבוגרים היו מוכנים לומר שהם שלחו תמונות עירום – אבל 15% אמרו שקיבלו כאלה. אז או שיש לנו מספר גדול של סוטים ששולחים תמונות של עצמם לזרים רנדומליים, או שמישהו כאן משקר. בבשורה חיובית יותר בתחום, אפליקציית אייפון בשם Snapchat מוודאת שהתמונה ששלחת תישאר בידי הנמען רק כעשר שניות – ואם הוא ינסה לשמור צילום מסך, תקבל הודעה על כך.

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)

• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.

• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"