אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
דו"ח טכנולוגי: לא רק אצלנו - כך פייסבוק סיבכה בגדול פוליטיקאי אוסטרלי צילום מסך: Facebook

דו"ח טכנולוגי: לא רק אצלנו - כך פייסבוק סיבכה בגדול פוליטיקאי אוסטרלי

שאול מופז, מאחוריך: אנדרו ניקוליץ' איים להלשין למעסיקים על גולשים שעשו לייק להודעה סאטירית אודותיו - ואז ניסה לטשטש ראיות. וגם: גוגל+ מציקה גם בג'ימייל וטוויטר נלחמת על חופש הביטוי

09.05.2012, 14:12 | יוסי גורביץ

שאול מופז לא לבד

  

אנדרו ניקוליץ' הוא חבר המפלגה הליברלית בטסמניה שבאוסטרליה, והדבר העיקרי שהוא מתפאר בו הוא שירותו הצבאי, שבעיניו נחשב למפואר. בלוג סאטירי בטסמניה, ה"ניו אקזמיינר", העלה את ניקוליץ' על ראש שמחתו: הוא העלה לפייסבוק פוסט לגלגני שבו נאמר שניקוליץ' טוען שהוא "מת מות גבורה בשדות הקרב של אפגניסטן", ואף "עונה למוות ביסורים על ידי חמושים טאמילים ב-2002".

פוליטיקאי שפוי היה סותם את הפה או כותב משהו לועג משלו. ניקוליץ', אולי בגלל עברו הצבאי, קצת שכח שהוא חי במדינה דמוקרטית. הוא כתב פוסט מאיים נגד ה"ניו אקזמיינר", שבו איים לשלוח מכתב לבוס של כל מי שהעניק לייק לפוסט הלעגני שלהם. ב"אקזמיינר" לא נבהלו ויצאו למתקפת נגד, שהובילה להרבה מאוד לעג כלפי הפוליטיקאי.

ניקוליץ' קלט באיחור שהוא ירה בעצמו ברגל עם תול"ר, והחליט כמובן להחמיר את המצב: הוא מחק את ההודעה שלו. זה היה מאוחר מדי: בצבא אוסטרליה כנראה שכחו ללמד את ניקוליץ' מה זה צילום מסך ואיך עובדות רשתות חברתיות - שיעור שגם צה"ל לא לימד את שאול מופז, שהסתבך כשהצהיר בפייסבוק שלא ייכנס לממשלה. אגב, לניקוליץ' כבר יש מוניטין של מי שמצליח להסתבך בעקביות ברשת החברתית: גולשים שנחסמו מהעמוד שלו כבר הפיצו חולצות עם דמותו והכיתוב "חה, חסמתי אותך מפייסבוק!".

החולצה שהפיצו הגולשים נגד אנדרו ניקוליץ החולצה שהפיצו הגולשים נגד אנדרו ניקוליץ' | צילום מסך: Facebook החולצה שהפיצו הגולשים נגד אנדרו ניקוליץ

כך או כך, מסתבר שניקוליץ' הוא לא המטומטם היחיד בסיפור: כמה מהקוראים של ה"אקזמיינר" לא הבינו שמדובר בסאטירה. כנראה הם חושבים שאנשי צבא יכולים למות פעמיים ובשני מקומות שונים. ה"אקזמיינר" התנצל ברשעות על אי ההבנה.

 

מה שלא הולך בכוח, יילך בעוד כוח

כל התורה על רגל אחת: גוגל מנסה בכל כוחה לקדם את הרשת החברתית גוגל+, רק שהגולשים לא רוצים את גוגל+. טוב להם, או על כל פנים לא מספיק רע להם, עם פייסבוק. גוגל חייבת שהגולשים יתחילו להשתמש בגוגל+, כי אם היא רוצה להישאר רלבנטית בעולם הפרסום ברשת, היא צריכה להתאים להם פרסומות מדויקות - וזקוקה לכל פיסת מידע עליהם. כשהגולשים אומרים "לא" לגוגל+, הם אומרים "לא" לעתידה של גוגל. וענקית הרשת, עם היסטוריה מפוארת של התעלמות מרצונם של הגולשים ופרטיותם, לא מתכוונת לוותר בלי קרב.

גוגל+ התחילה לצוץ בכל מיני מקומות שבהם היא לא רצויה. יוטיוב, למשל. עכשיו היא מגיעה גם לג'ימייל. משתמשי שירות הדואר הסכימו בשעתו שגוגל תקרא להם את המייל כדי להתאים להם פרסומות. העסקה הזו כבר לא מספיקה לגוגל: עכשיו היא תדחוף את גוגל+ לתיבת הדואר של המשתמשים. בכל פעם שיקרה משהו שלדעתה אמור לעניין אותך בגוגל+, היא תודיע לך על כך במייל כברירת מחדל. אחרי הכל, היא כבר יודעת שאתה לא מבקר בגוגל+.

למרבה השמחה, המשתמש עדיין יכול לבחור אילו הודעות הוא אמור לקבל מגוגל+, כך שאפשר לקבוע שאתה לא רוצה לקבל ממנו שום הודעה, שזה מה שעשיתי לפני כמה דקות.

אז גוגל לא מעזה לפלוש לתיבת הדואר של המשתמשים מבלי לתת להם אפשרות לשלוח אותה לחפש את עצמה, כי זה יקים עליה את הרגולטורים שאיתם היא היא מסובכת גם כך. אבל היא מתעקשת להפוך למטרד מעיק, בידיעה שלרוב המשתמשים לא יהיה כוח להתעסק עם ההגדרות. מי שרוצה למחוק את חשבון הגוגל+ שלו לגמרי ולחסוך לעצמו כאב ראש עתידי, יוכל לעשות זאת כאן.

גוגל+. מציקים גם בג גוגל+. מציקים גם בג'ימייל גוגל+. מציקים גם בג

למי קראתם גנבים? 

בלוג מוזיקה פופולרי בארה"ב, dajaz1.com, נדהם לגלות לפני יותר משנה שהממשלה הפדרלית השתלטה על הדומיין שלו, האשימה אותו בגניבת תוכן, והודיעה לו שהוא צפוי למשפט על עבירות קניין רוחני. אחרי 13 חודשים של מתח, הודיעה הממשלה בקצרה שהוא לא יועמד לדין והחזירה לו את הדומיין שלו.

מה קרה? ובכן, ארגון חברות התקליטים של אמריקה (RIAA) האשים את dajaz בכך שהוא פרסם שירים קודם להפצתם הרשמית, והממשלה מיהרה לפעול על פי האישום הזה. היא לא טרחה, כמובן, לשמוע את הצד של דאג'אז, אלא רצה לבית המשפט, שהורה על החרמת הדומיין. בית המשפט האריך את תוקף את ההחרמה פעם אחר פעם, לבקשת הממשלה, שטענה שהיא זקוקה לזמן כדי להכין את כתב האישום.

אבל, כאמור, לא היה כתב אישום. עד כה, ה-RIAA לא הצליחה לספק שום ראיה שתעמוד בבית משפט כנגד דאג'אז. אז הממשלה, במקום להמשיך ולשמש ככלבלב של תאגידי ההקלטות, העדיפה לסגת בלי מאבק. בלב הפרשה עומדים ארבעה שירים שפרסם האתר, שלטענת חברות התקליטי פורסמו בלי אישור ושלטענת האתר דווקא הועלו אליו בהסכמת בעלי הזכויות.

חוקי הקניין הרוחני אמורים להיות הוגנים לכל הכיוונים. כשהממשלה משרתת רק צד אחד, ופוגעת ללא אבחנה בצד אחר – חוסמת את הדומיין שלו, מונעת ממנו להתפרנס, ומשמיצה אותו כאילו לכאורה הפר את החוק – היא מפסיקה להיות מתווך הוגן. אם הממשלה האמריקאית לא תתבע את ה-RIAA על הנזק שגרמה בשקריה לדאג'אז, היא צריכה לשכוח מכך שמישהו יתייחס אליה ברצינות בנושא הקניין הרוחני.

טוויטר נלחמת על חופש הביטוי

ממשלת ארה"ב, או לפחות חלקים מכוחות המשטרה שלה, מנהלים מאבק נגד תנועת המחאה Occupy, והם מנסים לזהות את פעיליה ולעקוב אחריהם באמצעות המדיה החברתית. שוב ושוב הם מגישים בקשות לגוגל, פייסבוק וטוויטר לזהות את המוחים ולמסור את המידע עליהם.

השתיקה של גוגל ופייסבוק מעידה, יש להניח, על כך שהן משתפות פעולה עם הרשויות. טוויטר, מצד שני, ממשיכה להילחם. לאחרונה פנתה החברה לבית המשפט בניו יורק בבקשה לדחות צו שדורש ממנה למסור פרטים על פעיל בשם מלקולם האריס, בטענה שהדרישה הזו פוגעת בזכויותיו.

בנובמבר 2011 השתתף האריס בהפגנה גדולה, שבה נעצרו כ-700 איש. הפרקליטות של ניו יורק רוצה עכשיו לקרוא את הציוצים ששלח האריס במהלך ההפגנה - שכבר ישנים מכדי להיות פומביים לקהל הרחב. האריס עצמו ניסה לעצור את הצו, אך שופט דחה את הבקשה שלו בטענה המשונה שהאריס איננו הבעלים של התוכן שהוא כותב בטוויטר, ועל כן הוא לא צד בנושא.

בבקשה של טוויטר נאמר בקרירות שההחלטה של השופט סותרת את תנאי השימוש של הרשת החברתית, שקובעת כי המשתמש הוא הבעלים של התוכן שלו. בנוסף, לפי טוויטר, ההחלטה עומדת בניגוד לחוק פדרלי שקובע שלמשתמשים יש זכות חד-משמעית לערער על בקשה לקבל מידע הקשור לחשבון שלהם.

בטוויטר שבים ואומרים כי הם מחויבים לזכויות גולשיהם, ומן הראוי לציין שהחברה משקיעה בכך משאבים שחברות אחרות – שיעול, גוגל ופייסבוק, שיעול – מעדיפות שלא להשקיע. היא הולכת ראש בראש עם השלטונות פעם אחר פעם. כך צריך.

מנכ"ל טוויטר, דיק קוסטולו. מגנים על הגולשים, צילום: בלומברג מנכ"ל טוויטר, דיק קוסטולו. מגנים על הגולשים | צילום: בלומברג מנכ"ל טוויטר, דיק קוסטולו. מגנים על הגולשים, צילום: בלומברג

קצרצרים

צחוקים: פיירטביי, אתר גניבת התוכן המוביל בעולם, מוחה על כך שאתרים אחרים מעתיקים ממנו ואף מעזים להתחזות אליו, ומפציר במבקרים שלו לבקר רק בו ולא בחקיינים. הסיבה לכך, כמובן, כלכלית: החקיינים שמושכים אליהם את הקהל פוגעים בחשיפת הפרסומות של פיירטביי. נכון, התחזות לאתר היא פגיעה בסימנים הרשומים שלו, רק חבל שלפיראטים אין שמץ של חוש אירוניה.

מה נסגר? מנהלת בית ספר תיכון ממיזורי התפטרה, לאחר שהואשמה בכך שיצרה פרופיל מזויף בפייסבוק כדי לעקוב אחרי תלמידיה. יותר מ-300 תלמידים, רובם מבית הספר שלה, קיבלו את בקשת ה"חברות" שנשלחה אליהם מטעם המנהלת שלהם. היא אספה עליהם מידע במשך שנה, עד שתלמיד עלה על הסיפור והזהיר את החברים שלו. זמן קצר לאחר מכן נעלם החשבון החשוד. למחרת הודיע בית הספר כי המנהלת יוצאת לחופשה. ושוב, מה נסגר?

וזה עובד גם בכיוון ההפוך: מורה אנגלית צעירה התפטרה מתפקידה לאחר שחוותה התמוטטות עצבים בעקבות בריונות רשת מצד התלמידים שלה. התלמידים החלו לעקוב אחריה בפייסבוק וטוויטר, לעוות את דבריה ולהפיץ עליה עלילות, חלקן כוללות הטרדה מינית. בין השאר, כשהיא כתבה שהיא רצתה פעם להיות וטרינרית, הם החלו להפיץ את הטענה שהיא מעוניינת במין עם בעלי חיים. המורה מאשימה את מערכת החינוך בכך שלא סייעה לה, ודו"ח בריטי מצא שאחד מכל ארבעה מורים בריטים חווה בריונות ברשתות חברתיות.

1 מכל 4 מורים בריטיים התלונן על בריונות רשת, צילום: shutterstock 1 מכל 4 מורים בריטיים התלונן על בריונות רשת | צילום: shutterstock 1 מכל 4 מורים בריטיים התלונן על בריונות רשת, צילום: shutterstock

שדה עיוות המציאות של אפל עדיין פעיל, למרות מותו של סטיב ג'ובס: כשג'נרל אלקטריק נתפסה בהתחמקות מהעברת כספים לציבור – שמכונה בדרך כלל "תכנוני מס" – המוניטין שלה ספג מכה קשה והיא נזקקה לחודשים כדי להתאושש. המוניטין של אפל, מדווח מחקר חדש, לא נפגע כלל מתרגילי המס (החוקיים, יש לציין) שהיא ביצעה. החוקרים אומרים שלאפל יש מוניטין עשוי טפלון. אולי הם צריכים להתבונן בכתבי הטכנולוגיה, שמקדמים את הכת שלה כבר שני עשורים.

פליטת פה אומללה של קרדינל אוסטרלי עוררה סערת רשת מקומית: הוא החל לומר "הכנו נערים אנגלים", ולרוע המזל עצר כאן כדי לקחת אוויר, רק כדי להמשיך ולומר "...לקבלת לחם הקודש". בהתחשב במוניטין הפדופילי של הכנסיה הקתולית, אתם יכולים לנחש את ההמשך. הקרדינל הזועם, שכנראה לא שמע על הפניית הלחי השניה, איים לתבוע גולשת שלעגה לו – כמו גם את טוויטר, כמדיום שאפשר את הפרסום. הקרדינל חזר בו מהאיום שלו, אבל הנושא הדגיש את הנזק שהמדיה החברתית יכולה לגרום לדמויות ציבוריות – ואת העובדה שהיא חשופה לגמרי לטיפוסים חסרי חוש הומור עם יותר מדי כסף וחיבה לאמצעים משפטיים.

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)

לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.

ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות