מכבי פתח תקווה - גוף שבוי בידי הלוזונים

מכבי פתח תקווה נפרדת מליגת העל אחרי יותר מעשרים שנה ו-3,000 האוהדים שבאו למשחק נקטו בדרך שאינה נהוגה בישראל. במקום לקלל, לנבל, להרביץ ולחבל, נעמדו האוהדים מול אלה שכשלו ונכשלו, ומחאו להם כפיים.

זו היתה מחווה שהוכיחה שבכל הנוגע לספורט - הכשלון הוא אפשרי כל עוד נעשה מאמץ אמיתי בכדי להמנע ממנו.

את הסיפור הזה לא שמעתם כמעט בשום מקום. אף כתב שסיקר את המשחק לא התרכז בו ואף מצלמת טלוויזיה שכיסתה את המתרחש לא עמדה כשעדשתה מופנית אל אוהדי הקבוצה, שאמנם אינם רבים, אך גילו בגרות דווקא ברגע השבר הגדול ביותר שרובם חוו. הסיבה שלא שמעתם על כך היא שפעם נוספת נעמד אדם בקדמת הבמה, פתח את פיו והחל לפלוט רצף ארוך מדי של דברי הבל ורפש בכיוון המוסד שלמרבה הפרדוקס – בראשו הוא עומד.

אבי לוזון, בהבל שפתיו, הצליח פעם נוספת להעלים את כל הדבר הענק הזה שנקרא "מכבי פתח תקווה". בשבילכם רבים זו קבוצה מאוסה. אולי הקבוצה השנואה ביותר בארץ. זו שיש לה שני אוהדים שבאים במונית שירות ושאר בדיחות מהסוג הזה. זו שהמשפחה הזו שעומדת בראשה השתלטה על הכדורגל הישראלי ובאופן כללי מפיצה רק ריב ומדון עם כל מי שנופל לפיהם מפיק המרגליות. כן, זאת שכל העם ואשתו רצו שתרד ליגה, רק כדי להיפטר מה"לוזונים" האלה. שיהיה קצת שקט...

מה שאתם לא יודעים זה שמכבי פתח תקוה היא, בדומה להפועל תל אביב של אלי טביב, גוף השבוי בידי מנהלים שאיבדו שליטה. כן, כן, אותם לוזונים שהקהל של מכבי פתח תקווה נשא אל על במשך כל כך הרבה שנים, החליטו שהגיע הזמן להניח את הקבוצה הזו בצד ולהפנות את משאביהם ומרצם לטובת טיפוח וקידום המותג המשפחתי.

כך נמחקו וטושטשו כל הגבולות בין "מכבי פתח תקוה" לבין ה"לוזונים" והקבוצה כולה הפכה לכר פיתוח לבני משפחה המחפשים את דרכם בעולם המקצועי וכל זאת על חשבון כלל מערכות הקבוצה. לצופה מן הצד, נראה שמלאך ירד מן השמים והשביח את זרעם של בני המשפחה כך שכל ילד המגיח לאוויר העולם מיד נושא עימו יכולות אימון כדורגל.

ראיית חשבון? פיתוח תוכנה? איש מכירות? בשום פנים ואופן! זה הלוזון הקטן הזה  – מאמן יהיה!!! כך הפכה זו שהיתה פעם מכבי "אבשלום" פתח תקוה למכבי "לוזון" פתח תקוה מול עיניהם המשתאות של יותר מדי מאוהדיה, שלא הבינו איפה הקבוצה אותה הם למדו לאהוב.

התוצאות ניכרות כבר שנים וירידת הליגה היא רק סימן הקריאה בסוף התהליך. בזמן שכולם מטפחים את השנאה כלפי הקבוצה (ודי בצדק, בהתחשב בעובדה שכל גבול בין הקבוצה ללוזונים כבר מזמן הפך מטושטש), הם לא מסתכלים על הדברים כמות שהם: כולם ידקלמו את הקלישאה על "מחלקות הנוער המעולות של הקבוצה", אך מעטים יצליחו לשים את האצבע על שחקני נוער שתפסו מקום משמעותי בקבוצה הבוגרת, כי המטרה של המחלקות הצעירות הפסיקה להיות לספק שחקנים לבוגרת, אלא לנצח עוד משחק של ילדים בני 8, כדי לשפץ את קורות החיים של הלוזון התורן שעומד על הקווים - לכו תדעו, אולי בטעות אחד מהם יגדל להיות מאמן הנבחרת האולימפית בדיוק בשנה בה הוחלט שישראל תארח את אליפות אירופה הקרובה - אתם יודעים, נסתרות הן דרכי האל. אותו אל שחשוב יותר מהדיינים בבית הדין.

מכבי פתח תקווה כיום היא כלי ריק. היעדר השקיפות הניהולית והכלכלית מאפשרות לראשיה להכריז הכרזות גדולות, שמתבטלות לנוכח הודעת הבקרה התקציבית שבעונת המשחקים האחרונה לא נרשמה שום השקעה מצד הבעלים. היעדר הקו המקצועי מאפשר למלא את הקבוצה שפעם התהדרה בקידום שחקני בית, בשלל מושאלים ושחקנים שהמכנה המשותף לכולם הוא העובדה שניתן להביא אותם בחינם. ובעיקר – היעדר ההבנה של מקומה של קבוצת כדורגל בחיי הקהילה בכלל ואוהדיה בפרט – יוצר מצבים שכולם זלזול וחוסר כבוד באלה שהקבוצה בעבורם היא יותר מכלי לקידום מטרותיהם המשפחתיות והעסקיות.

זה כולל נפנוף בשטרות כסף מול פניהם של האוהדים תוך קריאה "מי שלא מרוצה יקבל את הכסף בחזרה" וכלה במקרי אלימות של מאמנים במחלקות הצעירות של הקבוצה כלפי אוהדים שהעזו להביע את מורת רוחם על המתרחש.

את הכל ניתן לסכם בתשובתו של איש עסקים שהיה פעיל ביותר בניהול הקבוצה בשנים האחרונות. כשנשאל האם את העסק שלו הוא היה מנהל כמו שמכבי פתח תקווה מתנהלת תגובתו המפתיעה בכנותה היתה – "אל תשווה. עסק זה עסק וכדורגל זה כדורגל".

לכן העסק שלו מצליח ומכבי פתח תקווה מתכוננת לחייה החדשים בליגה השניה בישראל.